"פתאום אין לך עם מי לדבר": אלון הלל מדבר על החיים לאחר מות אשתו רחלי חיים

בחודש שעבר הלכה לעולמה הזמרת-שחקנית רחלי חיים בגיל 66, לאחר 16 שנים של התמודדות עם מחלת האלצהיימר. חיים הותירה אחריה את שני בניה, יונתן וגלעד (גיגי), ואת אהבת חייה ואבי ילדיה, המתופף והמוזיקאי אלון הלל, שסעד אותה עד הרגע האחרון במסירות אין קץ.

למרות מחלתה הממושכת, מותה בא למשפחתה בהפתעה ובתדהמה. “חשבתי שיש לה לפחות עוד עשר שנים לחיות, כי היא קיבלה את כל הטיפולים ונשארה באותו מצב״, אומר הלל. ״בכלל לא חשבנו על הסוף, לא חשבנו שזה יכול לבוא בכל רגע, בלי התרעה מוקדמת, כמו פצצה מתקתקת. היינו מספר פעמים בבית החולים איכילוב בשנים האחרונות, ומכל מצב היא הצליחה לצאת. מהביקור האחרון היא כבר לא יצאה. זו הייתה דלקת ריאות מאוד קשה, שגמרה אותה".

קורין אלאל חשפה: מתמודדת עם חשש לסרטן בלבלב
"להכיל את כל הזרמים": מארינה מקסימיליאן קוראת לאחדות בשיר חדש
 

סמוך לפטירתה הוציאו שני בניה, מוזיקאים יוצרים בעצמם, שירים על אודותיה: יונתן הקליט את השיר “אלצהיימר", וגלעד את השיר “הכי טובה שיש לי".

סיפור האהבה של הלל וחיים, שלאורך השנים גבר על מכשולים בדרך, החל כשהיא נפרדה למענו מבעלה הראשון, הזמר־שחקן והמורה לפיתוח קול בני נדלר, והוא נפרד למענה מאשתו ואם בנו השחקנית ציפי מור. אחרי כשנה וחצי, ביולי 1987, נישאו. “הלכנו בעקבות הלב, והאהבה שלנו הייתה חזקה מהכל, היא הייתה ונשארה אהבת חיי המושלמת", אומר הלל.

על אף הפרידה, נדלר וחיים המשיכו לשתף פעולה לאורך השנים בהצגות ואף השתתפו יחד בלהקה שליוותה את שרה'לה שרון באירוויזיון עם השיר “שירו". גם נדלר וגם חיים סיפרו בראיונות שיחסיהם עם פרודיהם ועם משפחותיהם נשארו קרובים וטובים.

אין דרך חזרה
 
המפגש בין הלל לחיים התרחש באופן טבעי על הבמה. היא הייתה יוצאת להקת הנח"ל, שפיתחה קריירה כמגישת תוכניות ספורט בטלוויזיה ואחרי כן הייתה חלק מלהקת בצל ירוק 80. הוא היה מתופף־על שניגן בהקלטות של שלום חנוך, שלמה ארצי, אריק איינשטיין, יהודית רביץ ועוד רשימה ארוכה של אומנים. “בשנת 1981 הוזמנתי לנגן בהצגת הלהיט ‘ברנשים וחלומות' בבימויו של צדי צרפתי", הוא נזכר. “רחלי הייתה אחת הזמרות ושם הכרנו. אי אפשר היה שלא להתאהב ביופי עוצר הנשימה שלה, באופי, בכישרון ובקסם שלה. שם קרה הניצוץ ופשוט זרמנו עם זה. לקח זמן אבל התאהבתי בה, היא התאהבה בי והשאר היסטוריה. ואתה יודע מה? עוד אנשים התאהבו בה. היא הייתה תוססת ויפה".

בשל ההיכרות האישית רבת־השנים עם הלל, אני יכול להעיד על הנאמנות והמסירות שלו למשפחתו. צד רגיש ומלא נשמה באישיות שלו, שבא לידי ביטוי גם בנגינתו. "בוא אני אתן לך סקופ", הוא אומר לי בתחילת השיחה. "באופן רשמי פרשתי. הנחתי את התופים בצד ופרשתי מעבודה כמתופף. כשחזרו ההופעות, אחרי שהקורונה הושיבה אותי ואת חבריי האומנים בבית, הרגשתי שממש לא בא לי יותר. לפני הקורונה הייתי עמוס עד מעל לראש, ועכשיו אין לי חשק".

מוזר לשמוע זאת ממי שהתופים היו כל חייו.
“אני יודע שזה נשמע מוזר, כי כל החברים שלי רק מחכים לנגן, ואני באמת ניגנתי בלי סוף. עשיתי את כל הדרך למעלה ונשארתי למעלה הרבה שנים, אז אין לי געגוע. בכל הופעה הייתי בלחץ, כי מתופף הוא המרכז של הבמה וזה שמחזיק את ההרכב. האומנים שעבדתי איתם אלו אומנים מהליגה העליונה, כך שהרגשתי שאני צריך לתת שירות ולבוא להופעה מוכן, כמו ספורטאי, אחרי שישנתי טוב ולא אכלתי יותר מדי. הייתה עליי הרבה אחריות וזה מאוד לוחץ. עבורי הניסיון לא הופך את זה לקל יותר. בגלל שהאומן סומך עליך, אתה לא יכול לפשל. זו בגידה לפשל. החלטתי לעזוב כשיש לי מלא עבודה, גם היה לי את ההרכב ׳שלישיית אלון הלל׳ וגם ניגנתי בהופעות ובהקלטות שונות. לפני כמה חודשים שלום חנוך ומתי כספי ביקשו שאשריין תאריך לנגן במופע המשותף שלהם. לקח שבועיים עד שעניתי להם שאני לא מעוניין. אני מרגיש שפשוט שלא בא לי, לא בא לי את הבמות, לא בא לי את הלחץ, לא בא לי את הנסיעות. יש לי בבית סדנה קטנה של נגרות, ואני נהנה עד הגג. לא יוצא מהחדר. מרגיש כמו איש המערות. יש דור צעיר שבכלל לא מכיר אותי וזה כיף - אתה לא מתאר לעצמך עד כמה".

כדי להבין את האהבה של הלל לתופים, עלינו לחזור לילדותו בתל אביב. “כילד קטן למדתי לנגן בכינור ובסקסופון, לא הייתי בכיוון של תופים. הגעתי לזה במקרה", הוא אומר. “כשהייתי בן 15, חבר שלמד תופים הציע לי להתלוות אליו לשיעור, כי הוא השתעמם. הלכתי איתו לשיעור, תופפתי ואחרי חודש המורה זיהה בי פוטנציאל וצירף אותי ללהקה. ההורים שלי שלחו אותי ללמוד אצל המתופף יושקו בורלא, שהיה המורה הכי טוב בשנים ההן, וקיבלתי ממנו את היסודות והערכים הטובים ביותר שהנחו אותי לאורך כל הקריירה. בהמשך עברתי ללמוד בפנימיית הדסים ולקחתי איתי את מערכת התופים. הקמתי שם להקת קצב יחד עם רוני בראון (לימים מנכ"ל הליקון - ד״פ) ורפי ברטא וניגנו בכל מיני מקומות".

בשנת 1971, עם גיוסו לצבא, ניגש לאודישנים ללהקה צבאית ונשלח לתזמורת חיל האוויר בפיקודו של אריך טייך: “אני רק יכול להגיד תודה ששמו אותי בתזמורת הזו, כי ניגנו יצירות שלמות של סווינג, ג'אז, פאנק ופופ. זו הייתה להקה שבה הנגן הוא חלק מהתזמורת ולא להקת ליווי של זמרים״.

הזמר־קלידן שניגן איתו בלהקה, איתן מסורי, ארגן להלל את עבודתו הראשונה: “עוד במהלך השירות הצבאי איתן הזמין אותי עם להקת הקצב שלי, לנגן בהקלטת שיר לרפי גינת, וזו הייתה הפעם הראשונה שלי באולפן הקלטות, משהו שונה לגמרי מלהיות נגן על הבמה. ניגנתי כנראה איום ונורא, אז אחרי כמה זמן רפי ואיתן הביאו את המתופף אהרל'ה קמינסקי שיתקן את הפדיחה שאני עשיתי. אמרו לי שאחרי שקמינסקי שמע באולפן את הנגינה שלי, הוא אמר: ‘טוב, בואו נראה מה אני יכול לעשות עם הטראקים של הליצן הזה'. לא נעלבתי, כי זו הייתה הפעם הראשונה שלי באולפן. לימים ניגנתי עם צביקה פיק באולפן של אהרל'ה והוא שמע, פתח את הדלת, ניגש אליי ואמר לי: ‘שמע, התקדמת מאוד. עפת קדימה'. לא תשמע את זה ממתופפים אחרים. אהרל'ה בנאדם מיוחד״.

אחרי מלחמת יום הכיפורים חתם הלל על שנת קבע בתזמורת, כשהזמר האחרון שהתזמורת ליוותה היה יגאל בשן. “כשיגאל שמע שאני עומד להשתחרר, הוא הזמין אותי לנגן בהופעותיו וזה היה בשבילי תענוג אמיתי. הוא היה אז סופרסטאר. יגאל היה נשמה ענקית. היינו חברים טובים", הוא אומר.

במהלך שירותו הצבאי הכיר הלל את השחקנית ציפי מור, שהפכה לאשתו הראשונה. הזוג נישא בשנת 1975 וכעבור שנה נולד בנם, רונן, טכנאי מיקסים ומפיק מוזיקלי. אחרי עשור הם נפרדו.

הלל השתחרר מהצבא בשנת 1976 ואחרי שעבד עם בשן, מצא עצמו שוב באולפן ההקלטות, הפעם בהפקת “אדם בתוך עצמו", אלבומו העברי הראשון של שלום חנוך לאחר פירוק להקת תמוז. “שלום עבד אז עם לואי להב כמפיק מוזיקלי, ולואי היה זה שלימד אותי איך להתנהג באולפן, העיר לי לגבי הניואנסים הכי קטנים והיה מעין בית ספר גבוה עבורי", הוא נזכר. “אלונה טוראל, שניגנה באלבום, גם עזרה לי. היא הייתה מרגיעה אותי, כי רעדתי מפחד כשניגנתי בהקלטות של שלום. זה בעצם היה התקליט הראשון שבו ניגנתי, ולמזלי, בגלל שבאתי מרקע של ג'אז ומתזמורת חיל האוויר, היו לי מחסנים עצומים של חומר שיכולתי לתרום לנגינה".

העבודה של הלל וחנוך המשיכה גם להופעותיו ואלבומיו הבאים של הזמר, בהם “אריק איינשטיין ושלום חנוך - ההופעה המשותפת" (1979), “על פני האדמה" (1983) ו"מחכים למשיח" (1985). “אני רוצה לחזור לרגע לשיר ‘מחכים למשיח'", מבקש הלל. “שלום ומשה לוי, מפיק האלבום, הקליטו סקיצות, והתפקידים המוזיקליים היו ברורים. הם ביקשו ממני ללמוד את התפקיד הקשה, כי זה שיר ארוך, ניסיתי פעם אחת ואחרי זה עשיתי תיקון קל, ואז עשיתי עוד טייק שנראה לי שהוא היה האחרון. אני זוכר שישבתי ליד שלום, נשענו על הקיר האחורי באולפן ושמענו את הטייק הזה. פתאום שלום אומר למשה: ‘בוא נשמע את מכונת התופים, אולי המכונה תיצור צליל יותר טוב'. אני מספר את זה כדי לדבר בזכותו של שלום, שהוא מפקפק בכל דבר, ספקן ועד שהוא לא בטוח במשהו, הוא לא עוזב אותו. בקיצור, שמענו את המכונה, ואחרי שמונה התיבות הראשונות שלום אמר שהתופים יותר טובים. זה מבחן האמת. לאנושיות יש יתרון. המכונה לא טועה אף פעם, ובנאדם, אם הוא שמח או עצוב אז הוא מנגן אחרת, וכל דבר משפיע על הנגינה שלו, ואת הרגש הזה המכונה לא יכולה ליצור".