לכבוד סוף השנה העברית, דודי פטימר סיכם את השנה הסוערת שעברה על המוזיקה הישראלית ונפרד מענקי התרבות שהלכו לעולמם.
התופעות הבולטות במוזיקה הישראלית
אומנים למען המחאה
בינואר 2023, עם פרסום הרפורמה של שר המשפטים יריב לוין, התעוררה מחאה נגדה והיא התפשטה במהירות ברחבי הארץ. מול הקרע שנפער בעם, אומני ישראל יצאו יותר מאי־פעם להפגין ברחובות, מרביתם נגד הרפורמה. אחד הרגעים הזכורים בהקשר הזה אירע ביולי האחרון, אז עוכב אביב גפן במהלך הפגנה ברחוב קפלן בתל אביב. לתקשורת סיפר גפן כי עמד עם בנו דילן במרחק ממוקד ההפגנה כאשר שוטר דחף אותו.
היו אומנים שיצאו להפגין, קראו ברשתות החברתיות לאזרחים להצטרף למחאה, ואחרים שנענו להזמנת מארגני המחאה והופיעו על הבמות. אומנים גם התאגדו בקבוצות וואטסאפ שקראו לאיחוי השסע וחיפשו פתרונות לקירוב לבבות. באחת הקבוצות, שייסד הפזמונאי יוסי גיספן, התנהל דיון סוער בעד ונגד הרפורמה בין מוזיקאים כמו עדי לאון, יוני רועה, חיים אוליאל, ארקדי דוכין, סי היימן ואריק סיני. בשלב מסוים השיח גלש לטונים צורמים והקבוצה התמוססה.
קבוצת וואטסאפ נוספת בשם “מוזיקאים למען הדמוקרטיה" כללה כ־500 חברים. היא עלתה לכותרות כאשר חברת הקבוצה הזמרת מירי מסיקה התרעמה על כך שלא צורפו אליה אומנים מזרחים וקיבלה בתגובה את התגובה, “אין לנו את מספרי הטלפון שלהם". עם החברים בקבוצה נמנו שלום חנוך, אהוד בנאי, נינט, ברי סחרוף, ריטה, יזהר אשדות, דנה ברגר, דויד ברוזה, מיקי גבריאלוב, זאב נחמה, סי היימן, אחינועם ניני, יהלי סובול, יוני רכטר, מוקי ועוד. כ־200 אומנים חתמו על עצומה נגד הממשלה הנוכחית.
חלק מהאומנים שילמו מחיר על שנקטו עמדה. מסיקה, למשל, שהתבטאה בפוסט נוקב באינסטגרם נגד הרפורמה המשפטית, עוררה את חמתם של תומכי הרפורמה עד כי תושבי טירת כרמל, קריית מוצקין ונהריה דרשו מהעיריות לבטל את הופעתה בתואנה שהיא “הולכת נגדם", ואף פתחו קבוצת וואטסאפ שקראה להחרים אותה. בסופו של דבר יושרו ההדורים.
קובי פרץ עורר סערה לאחרונה כשהתייחס לסרטון שבו נראים מפגינים נגד הרפורמה תוקפים רכב שבו אישה עם ילדיה וטען שהם “יותר גרועים ממחבלים". הוא זכה לביקורת חריפה והתנצל.
לצד האומנים שהתנגדו לרפורמה ומחו נגדה, היו גם כאלה שהביעו בה תמיכה פומבית, בראשם סאבלימינל (קובי שמעוני) והצל (יואב אליאסי), שחזרו לאחרונה לשתף פעולה.
סערות נוספות שהתחוללו בנוגע למחאה אירעו סמוך לימי הזיכרון וליום העצמאות. הזמר חנן יובל הוזמן להופיע בכנסת באירועי ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל וסירב בנימוס. בפוסט בפייסבוק הסביר: “הכנסת הזאת - של אלמוג כהן, של דודי אמסלם, של טלי גוטליב, של גלית דיסטל, של אריה דרעי שנהנה מההומור של אלמוג כהן, של יו"ר הכנסת שבמקום לגעור בטינופות הוא אוסר על הצילום שלהם, ועוד ועוד - שאמשיך? זאת לא הכנסת שלי. לשיר שם בפני גסי הרוח האלה זה לעשות שקר גדול לעצמי".
הפוסט של יובל עורר סערה ואף זכה כמובן לתגובה מהשר אמסלם, שכתב בחשבון הטוויטר שלו: “חנן יובל... מי זה? הייתי מציע למארגנים להביא את הזמר והיוצר הנפלא קובי פרץ". פרץ, שנקלע לסערה בעל כורחו, הודה לאמסלם, הבהיר כי הוא מוכן לשיר בכנסת וגם פרגן לחנן יובל. יובל החזיר לו בסופרלטיבים משלו והפרשה הגיעה לשיאה כאשר פרץ אירח את יובל באחת מהופעותיו. גם אמסלם היה שם ובסוף חיבק את שניהם ואף שר איתם את שירו של יובל “שהשמש תעבור עליי".
חלפו כמה שבועות ועם פרסום שמות הזוכים בפרס ישראל, הכריז הזוכה בתחום הזמר העברי שלמה ארצי שהוא מוותר על הפרס. “זה מרגש אותי וזה כבוד גדול עבורי כזמר וכיוצר", כתב ארצי בהודעה שנמסרה מטעמו, “אבל בעיתוי הנוכחי, כשהמדינה שלנו פצועה ושסועה, אני מרגיש שקשה לי לקבל את הפרס, ולכן אני נאלץ בצער לוותר על הכבוד הגדול הזה. אני שר למעלה מ־50 שנה לכולם, וכולם תמיד היו אהובים וראויים בעיניי, מבלי להבדיל בין חשיבה פוליטית, חילונית, דתית, עדתית או מגדרית. להיות חלק מהפסקול של מדינת ישראל - זה הפרס האמיתי בו זכיתי. אני רועד בכל גופי ונפשי, כי אני מלא בדאגה מהפילוג, מהקרע, מהשבר שנקלענו אליו. אנא עצרו, דברו, ותשקוט הארץ. כי פרס ישראל שאני הכי מאחל לנו ולעצמי זה את ישראל האהובה, המחבקת, הדמוקרטית שאליה שרתי כל חיי ושעליה גדלתי ב־73 שנותיי וגידלתי בה את ילדיי ונכדיי". לאחר הוויתור של ארצי, ועדת הפרס החליטה להעניק את פרס הזמר העברי לדקלון.
הרגע המרגש בהפגנות השנה התרחש בחודש אחרון, כאשר יהודית רביץ, שלא הופיעה במשך שנים רבות, עלתה לבמה בקפלן וביצעה את ההמנון.
מוזיקה בחסות הבינה המלאכותית
מאז שפרצה לחיינו, הבינה המלאכותית (AI) הצליחה לשנות גם את תעשיית המוזיקה בארץ ובעולם. במאים ויוצרי תוכן רבים משתמשים בטכנולוגיית ה־AI בעריכה ובהפקה של הקליפים שלהם כדי ליצור אפקטים ואווטארים בצורה יעילה, קלה וחסכונית. למשל הזמר אברהם טל, שהוציא במרץ השנה אלבום שכל הקליפים שבו נוצרו בידי בינה מלאכותית.
יש אומנים שמשתמשים בביטים ובכלים של הבינה המלאכותית ומשלבים אותם במוזיקה שהם יוצרים, והיו שלקחו את הנושא צעד אחד קדימה: באפריל יצא שיר חדש של עפרה חזה וזהר ארגוב - הדואט “כאן לעולם". שני הזמרים המיתולוגיים, שכבר שנים רבות אינם איתנו, “חזרו לחיים" בעזרת הבינה המלאכותית ויצרו שיר מקורי. במקרה אחר בעזרת הבינה המלאכותית נשמע קולו של צביקה פיק כשהוא שר את “סע לאט" של אריק איינשטיין.
דני ליטני, שחגג השנה 80, זכה לשמוע את עצמו שר בעזרת בינה מלאכותית את השיר המקורי “איפה שתלכי אני אבוא". זה הקול של ליטני, אבל הוא עצמו לא שר. בעזרת דגימת קולו יצרה הבינה המלאכותית את השיר.
היו גם שהפכו את הנושא לבדיחה, כשלקחו דגימות קול מפוליטיקאים וגרמו להם לשיר שירים פופולריים. כך למשל נשמע קולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כשהוא שר שיר של נועה קירל ואת קולו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כשהוא שר רביד פלוטניק. במקרים אחרים, נלקחו דגימות קול מאומנים מפורסמים והם נשמעו שרים להיטים של אומנים אחרים. בין היתר נשמע עופר לוי כשהוא מבצע את “עיר נמל" של אייל גולן, ואת קולותיהן של ירדנה ארזי ועפרה חזה, שביצעו בדואט את “אולסטאר וגופיות" של אנה זק.
הצעדים הללו עוררו ביקורת רבה והעלו חשש של מוזיקאים לגבי העתיד וההשפעה של הבינה המלאכותית על המקצוע שלהם. כרגע מדובר בצעדים ראשונים, והבעיות המוסריות של הבינה המלאכותית רק צפות ועולות. מה יהיה העתיד של היצירה הישראלית המקורית? ובכן, ימים יגידו.
הקאמבק של האלבומים
משנות ה־40 ועד תחילת שנות ה־2000 למילה “אלבום" הייתה משמעות מקודשת, והאזנה לאלבום הייתה מלווה בטקסיות: מניחים את התקליט על גבי הפטיפון, את הקסטה בטייפ או את הדיסק במערכת, מעלעלים בעטיפה המהודרת, קוראים את מילות השירים ומאזינים לאלבום, מהרצועה הראשונה ועד האחרונה, נכנסים לסיפור שמלווה את האלבום. שמים לב למילים, למנגינות ולקשר ביניהם.
בעשור האחרון קונספט האלבומים חלף מהעולם, שכן הסינגלים תפסו את מקומם. אומנים הבינו שיותר זול וחסכוני להוציא להיט מאשר אלבום ובו מספר שירים, שרק חלקם יזכו לחשיפה.
עם זאת, בשנה האחרונה נראה שקונספט האלבומים עשה קאמבק גדול. יותר מ־120 אלבומים יצאו בשמונת החודשים האחרונים בארץ, בין השאר לדודו טסה וג'וני גרינווד, שי המבר, אייל גולן, עומר אדם, בר צברי, אברהם טל, נינט, עדן בן זקן, סטטיק, התקווה 6, נסרין, משה פרץ, שי צברי, יסמין מועלם, אליעד נחום, ליאור נרקיס, סטפן לגר, חנן בן ארי ואריק ברמן.
בהתאם לרוח התקופה, האלבומים לא יוצאים בפורמט פיזי אלא עולים ישירות לספוטיפיי, ליו־טיוב ולשאר שירותי הסטרימינג, אבל מרביתם יוצאים כשמלווים אותם 2־3 סינגלים ושאר השירים חדשים לגמרי, כמו פעם.
הראפ הישראלי עושה היסטוריה
זו הייתה שנה מאוד משמעותית להיפ הופ הישראלי. שני הכוכבים הגדולים ביותר בסצינה כיום, רביד פלוטניק וטונה (איתי זבולון) יצאו במופעים משותפים, שהפכו לסולד־אאוט והטביעו חותם בסצינת ההיפ הופ המקומית. בנוסף, סאבלימינל והצל הכריזו על קאמבק ויצאו במופעים משותפים.
אבל בחודש יולי קרה הדבר המשמעותי ביותר: סרט הראפ הראשון בישראל - “העיר הזאת" - עלה לאקרנים. את הסרט ביים עמית אולמן, שגם כתב אותו יחד עם ג'ימבו ג'יי (עומר הברון) ואיציק פצצתי (עומר מור). הוא מוגדר “אופרת ראפ בלשית" ועוסק בבלש ג'ו, שמבצע חקירה של רצח, פרשה שמסתבכת כאשר מתגלה שמעורב בה פושע גדול. הסרט החל כהצגת תיאטרון, שרצה במשך כעשור. התסריט הוא למעשה שיר אחד ארוך, כשכמעט כל הדיאלוג כתוב בחרוזים ומלווה על ידי כלי נגינה. משתתפים בו שחקנים ידועים (כמו אלון נוימן ועידן אלתרמן) וגם זמרי היפ הופ ידועים (כמו אקו, טונה, רביד פלוטניק ופלד). זה הסרט הישראלי הראשון שבנוי בצורה כזו, והצלחתו הרבה בבתי הקולנוע והביקורות המפרגנות מעידות כי שנה זו הביאה את ההיפ הופ והראפ הישראלי לפסגה חדשה.
עומר אדם
הזמר הפופולרי שמספק על בסיס קבוע כותרות ופרובוקציות, הצליח להרעיש השנה את הרשתות כשהעלה תמונה מחתונתו של הפזמונאי רון ביטון, כשעל השולחן מונח הטלפון שלו. בשומר המסך של הטלפון אפשר היה לראות את הכיתוב: “לא לאכול, אוכל זה רק בראש, הכל שטויות". היו טוקבקיסטים שראו בכך קידום מבריק להופעותיו הבאות, והיו שטענו שאדם מעודד הפרעות אכילה. הזמר לא התרגש, ובעוד הרוחות גועשות, העלה תמונה שלו במסעדה סביב שולחן מלא באוכל ובשומר המסך בטלפון מופיע כיתוב ובו תאריך המופע הבא שלו.
נועה קירל
מיד לאחר שהגיעה למקום השלישי והמכובד בתחרות האירוויזיון, התראיינה נועה קירל לאתר ynet ואמרה: “לקבל 12 נקודות מפולין אחרי שכמעט כל משפחת קירל נרצחה בשואה - זה ניצחון".
מי שלא אהבו לשמוע את דבריה היו כלי התקשורת במדינה שבשנים האחרונות מנסה להתנער מחלקה ההיסטורי ברצח יהודים על אדמתה במהלך מלחמת העולם השנייה. סגן שר החוץ הפולני, פאבל יבלונסקי, צייץ בטוויטר כי “העובדה שאנשים רבים בישראל רואים בפולין שותפה לביצוע פשעים גרמניים, ולא הקורבן שלהם, היא לרוב תוצאה של חוסר ידע והשכלה לא מלאה. אנחנו מתחילים תהליך ארוך שבוודאי לא יניב תוצאות באופן מיידי - אך יחד עם זאת אני בטוח שבטווח הארוך הוא יאפשר לנו לבנות יחסי פולין־ישראל טובים, המבוססים על אמת ועל הבנה הדדית ששני העמים שלנו היו קורבנות של פשעים גרמניים. ככל שהתוצאה תהיה טובה יותר, כך יהיו פחות אמירות לא נכונות וכואבות למיליוני אנשים בפולין כמו אמירתה של קירל".
קירל טענה בראיון אחר שהדברים הוצאו מהקשרם וכי היא התכוונה שהדוז פואה מפולין הוא ניצחון עבורה כי על אדמת פולין נרצחה משפחתה. כמו כן הצהירה שתיפגש עם שר החוץ הפולני.
סערה נוספת שקשורה לקירל נוצרה בעקבות דבריו של ח"כ משה גפני מיהדות התורה, שאמר כי היה תורם לזמרת “קצת בגדים, שיהיה לה". קירל הצהירה שזכותו להביע את דעתו והיא מכבדת כל דעה, עם זאת ברשתות הופנה זעם רב כלפי חבר הכנסת.
אריק ברמן
זו הייתה שנה די טובה לאריק ברמן, עם תפקיד ראשי בסדרת הלהיט “קורדרוי" ואלבום חדש. אבל ביוני הוא עורר סערה, כשהתייחס לתנועת ה"מי טו" בראיון לקובי מידן בכאן 11. “כגבר, אני מרגיש שם משהו לא מדויק, המשב שאני מקבל מהתנועה הזו הוא משב מאוד גברי, מאוד לוחמני, ואני חושב שמה שלי חסר בתנועה הזאת זה נשיות, נקביות, אנרגיה נקבית, חסר לי משהו רך, מכיל ומחבק", אמר. התגובות לא איחרו לבוא. ארגוני נשים וידועניות (בראשן אשת התקשורת תמר איש שלום) קטלו את ברמן על דבריו השוביניסטיים. בניסיון למזער נזקים, פרסם ברמן פוסט התנצלות והודה שטעה בניסוח.
זמרי השנה
טונה ורביד פלוטניק
אחד הרגעים הבלתי נשכחים במוזיקה הישראלית השנה היה כשאיתי זבולון (טונה) הזיל דמעות במהלך ההופעה הראשונה המשותפת שלו ושל רביד פלוטניק. הוא סיפר לקהל הרב שגדש את הפארק על הדרך הקשה שעבר עד שהגיע למעמד הנוכחי, כאחד האומנים המשפיעים והמצליחים בארץ, וזכה לחיבוק מחברו הטוב ושותפו לדרך, רביד פלוטניק. הרגע הזה, של אחווה בין שני גברים מההיפ הופ, שידוע כז'אנר גברי ודי שוביניסטי, שלא מהססים להחצין את הרגשות שלהם - מזקק את כל מה שיפה במוזיקה הישראלית ובישראליות בכלל.
מבחינת תוצרת, השניים כמעט לא הוציאו השנה חומרים אישיים חדשים שלהם, למעט שיתופי פעולה ופרויקטים עם אומנים נוספים. הם התמקדו בעבודה באולפן, בכתיבה ובהופעות, ועוד אילו הופעות: למופעים המשותפים שלהם נהרו יותר מ־90 אלף איש, כשהשירים שלהם לא יורדים מהפלייליסט והמעמד שלהם ככוכבי ההיפ הופ המובילים במיינסטרים הישראלי רק התעצם.
אושר כהן
בחמש שנות קריירה הצליח אושר כהן לעבור מהפך משמעותי: להתפתח כיוצר, כזמר, כמוזיקאי, כאומן וכפרסונה. בתחילת דרכו היה מקושר בעיקר לז'אנר הים תיכוני, על אף שיתופי פעולה עם אומנים מכל הסגנונות, והשנה כהן הצליח לפרוץ ללב הקונצנזוס ולהגדיר סגנון משל עצמו, ארץ־ישראלי עכשווי. הוא שר גם על האישי וגם על הקולקטיבי, הוא גם רומנטי וגם חברתי, ובעיקר מצליח להיות ורסטילי, איכותי וכן ביצירה שלו.
השנה הייתה משמעותית עבורו, שכן מלבד השקה של שני מיני־אלבומים, הוא סיפק לא מעט להיטים, דוגמת “אני פה" (עם אודיה), “ככה וככה", “אקורדים בלילות" ובראש ובראשונה “אהבה", מעין ואלס שנשמע כמו הכלאה בין שלמה ארצי לג'קי אלקיים בשילוב כלי תזמורת, מאוד אותנטי וייחודי. לא במקרה השיר הוא אחד המושמעים ברדיו וברשתות בשנה החולפת.
חנן בן ארי
בעוד “עטלף עיוור", הלהיט החזק ביותר שלו השנה, ממשיך לצבור האזנות, חנן בן ארי ממשיך בעשייה. הוא הוציא את “יש כאן יותר מזה", האלבום האישי מבין אלבומיו, שבו הוא עוסק גם בנבכי נפשו וגם במערכת היחסים שלו עם אשתו ועם ילדיו, במשברים, ברגעי החולשה והחוזק.
עדן חסון
בדומה לבן ארי, גם חסון שמר השנה על מעמדו, לא מעט בזכות המגה־להיט “לאהוב אותך כל יום" (עם דולי ופן), שבלט בהצלחתו על פני שאר השירים שהוציא השנה. בנוסף, הוא הצטרף לצוות השיפוט של “הכוכב הבא", מה שמעיד על המקום שאליו הצליח להגיע.
עומר אדם
השנה עומר אדם תחזק זוגיות פוטוגנית עם יעל שלביה, והשניים עברו לדובאי, משם הוא עבד על אלבום שביעי ומשובח, “סוף העולם", שבו הוא הצליח להתחדש, להתרענן ובעיקר לספק למאזיניו מנעד רחב של סגנונות מוזיקליים שבאו לידי ביטוי בכל אחת מ־18 רצועות האלבום. בהמשך ליווה את צאת האלבום סיבוב הופעות מוצלח עם הלהיטים “אני", “קומה 58", “בן 30", “התעוררתי עם נמר" והקאבר המצליח עם דויד ברוזה לשירו של האחרון “סיגליות".
זמרות השנה
נועה קירל
זו הייתה עוד שנה שבה נועה קירל הוכיחה שהיא אחת הזמרות המובילות בישראל. אחרי שכבשה את פארק הירקון אשתקד (ועוד פעם השנה), קירל רשמה הישג אישי כשנבחרה (סליחה, בחרה) לייצג אותנו באירוויזיון השנה עם “יוניקורן", שהגיע למקום השלישי והמכובד ואפשר לה לשוב ארצה כמנצחת.
בהמשך השנה הוציאה עוד שני שירים שזכו להצלחה בארץ: “פרובוקטיבית" (שיר הגאווה ל־2023) ו"Deja Vu", שהוצע לה במקור כשיר לאירוויזיון. ואם זה לא מספיק, לקראת סיום השנה העברית פורסם כי קירל צפויה להופיע ביוני 2024 במתחם ה"מדיסון סקוור גארדן" המיתולוגי בניו יורק. כמובן שגם חייה הרומנטיים היו בכותרות: אחרי פרידה מהדוגמן תומר הכהן, נרקם רומן חדש עם שוער מכבי תל אביב דניאל פרץ, שחתם השבוע בבאיירן מינכן.
אודיה
אודיה אזולאי, האינטלקטוערסית של ישראל והוגת המונח הזה - כשם להיטה הגדול - כבשה גם השנה את המצעדים ורשמה הצלחה מסחררת עם אלבומה השני, “האמת", שבו שמרה על סגנונה האישי שנע בין דיבור לשירה, טקסטים חדים כתער על רומנטיקה ובעיקר שיברון לב, נשיות חזקה ואנושיות.
אודיה כתבה השנה להיטים לעומר אדם (“אני", “יצאה שבת"), שיתפה פעולה עם רד בנד (“I Wanna Be Yours"), עופר ניסים (“בלילות") ונועה קירל (“מאמי"), הקליטה שירים מוצלחים כמו “האמת", “תשבור לי ת'לב", “אם הייתי צריכה", “אינטלקטוערס" ואף קטפה את פרס אקו"ם בתור “תגלית השנה".
אנה זק
בשנה שעברה פרצה אנה זק עם הלהיטים “לך לישון" (שזכה השנה בפרס אקו"ם לשיר המושמע ביותר ברדיו הישראלי) ו"מי זאת" (שכיכב בפרסומת), השנה היא המשיכה בדהרה קדימה ולמעט פלופ אחד מיותר (“ראשון בבוקר", שיר משותף עם נונו ועדן בן זקן) היא הוסיפה לרשום הצלחות: כיכבה לראשונה בתפקיד ראשי בסדרת הנוער “לעוף על אנה", נבחרה שוב להשתתף בפסטיגל והנפיקה את הלהיט החם של הקיץ - “אולסטאר וגופיות".
אגם בוחבוט
השנה מסתיימת עבור בוחבוט באקורדים קצת צורמים, עם הפרסום על משבר ביחסיה עם הזמר משה פרץ, מי שטיפח אותה מאז שהשניים נפגשו בתוכנית “בית ספר למוזיקה". השניים נפרדו השנה מקצועית ושכרו את שירותיהם של עורכי דין במטרה להגיע להסכמות לאחר שהתגלעו חילוקי דעות כספיים ביניהם.
מלבד זאת, בוחבוט, שעדיין משרתת בלהקה צבאית, נהנתה בשנה זו מהצלחה: לאחר ש"דובשנייה" שלה היה אחד השירים המושמעים אשתקד, היא הוציאה השנה מיני־אלבום חדש (“סולד אאוט בלב"), שמתוכו בלט הלהיט “אהובי", וכן חברה לסטטיק לשיר “טרנטולה", שגם הוא זכה להצלחה.
שי המבר
שי המבר הוציאה השנה את אלבומה החדש “כל החלומות", שכל שיר בו הוא פנינה. המבר הצליחה לקחת את היצירה האישית כמה צעדים קדימה, העזה לשלב סגנונות, לשחק עם הצלילים ולרקום תוצר מסקרן ומרענן. ההוכחות לכך נמצאות בלהיטיה מהשנה החולפת, “אלי את לי פריז" (שהפזמון שלו לקוח מ"קיץ אינדיאני", השיר הצרפתי הנודע של ז'ו דסאן מהסבנטיז), “הלכתי מהעיר הזאת" ו"חייאתי".
אלבומי השנה
סטטיק - “לירז"
אחרי הפרידה הכואבת מבן־אל תבורי, שותפו לצמד “סטטיק ובן־אל", סטטיק (לירז רוסו) היה צריך להילחם בסטטיסטיקה של הצמדים המצליחים שמתפרקים, ולהמציא עצמו מחדש, ובמהרה. הוא עשה זאת היטב כשקיבץ את מיטב המוחות המוזיקליים ועמם יצר את אלבום הסולו הראשון שלו, “לירז", שנע בין פופ להיפ הופ עם השפעות דאנס ומוזיקה מזרחית, והציג פן אישי, כן ושונה מזה שהכרנו בתקופתו בצמד.
את האלבום ליווה סרט דוקומנטרי שתיעד את העבודה עליו, ויציאתו התקבלה ברעש ובצלצולים מוצדקים. מהר מאוד שירי האלבום הפכו ללהיטים, בייחוד “רונדלים" (שאף כיכב בפרסומת), “לירז", “הפשע המושלם" (עם עדן בן זקן), “טרנטולה" ו"להיט של שיר אחד". לאחרונה, כשהוא בעיצומו של סיבוב ההופעות עם שירי האלבום, סטטיק הכריז כי הוא עתיד לשחרר בקרוב את אלבומו השני.
פאר טסי – “רדיו שטח"
פאר טסי הוכיח השנה למבקרים שלו שהספידו את הקריירה שלו (גילוי נאות: אני ביניהם) שהם טעו, ובגדול. הוא נתן לכישרונו ולמוזיקה לדבר, ואלבומו החדש “רדיו שטח" (שזכה גם בתואר “אלבום השנה" של אקו"ם) הצליח להחזיר אותו למפה ולהפוך אותו לאחד האומנים המופיעים המצליחים והמובילים בישראל. בין להיטי האלבום: “אהבה חולה", “לאט לאט לאט" ו"38".
הגימיק של השנה
“לחם חביתה"
בכל שנה יש גימיק בלתי צפוי אחר שכובש את המדינה, השנה היה זה ויקי עזרא, בעל חנות קטנה בנתניה להכנת סנדוויצ'ים. הכל התחיל כשאחיו של ויקי, הקלידן רמי עזרא, המלווה שנים רבות את שרית חדד, החליט לכתוב יחד עם היוצר והזמר אבי לוי את “לחם חביתה", כפרסומת לעסק של אחיו. השיר, שביצע לוי, הועלה לטיקטוק ובהמשך שוחרר כקליפ ליו־טיוב בכיכובו של ויקי - הפך ללהיט ענק עם מיליוני צפיות. מדובר בתכסיס שיווקי מבריק, שכן בפזמון מוזכרת הכתובת של העסק (“גיבורי ישראל 24"), מה שהזניק את כמות הלקוחות שנהרו למסעדה.
עזרא השכיל לנצל את הפרסום ופתח פופ־אפ נוסף בקניון עזריאלי בתל אביב, שגם צבר פופולריות. עם זאת, הפרסום הוביל את עיריית נתניה לשקול הליך משפטי מול עזרא, מאחר שלטענתה הוא פועל ללא רישיון עסק. עזרא טען בראיון לתוכנית "הצינור" שמדובר בהליך בירוקרטי שנמצא בטיפול. באותה הזדמנות הוא גילה כי הם כבר עובדים על שיר שני.
פריצות השנה
עטרה אוריה
עד שהעלתה לטיקטוק את הסינגל הראשון שלה “ילד מטריה" - אף אחד לא ידע מי זו עטרה אוריה. אבל בימים אלו, כששיר טוב עם מסר חשוב כובש את הרשת, זה רק עניין של זמן עד שהוא יחצה את גבולות הרשת ויכבוש את המדינה. זה בדיוק הסיפור של אוריה, שהפכה בן לילה מאלמונית לאחת הזמרות המושמעות במדינה.
השיר, שעוסק בחרם, נידוי חברתי ובריונות ומבוסס על סיפור חוויות הילדות האישיות שלה, הפך במהרה ללהיט (תרמה לכך גם העובדה ששודר בתוכנית "האח הגדול") והגיע היישר למקום הראשון במצעד ההשמעות בתחנות הרדיו השונות. כמו סיפור סינדרלה, מי שהתלהב מהשיר היה שלמה ארצי, שזרק המלצה חמה לחבריו בחברת התקליטים NMC ובימים אלה היא עובדת על אלבום הבכורה.
נס
באפריל השנה הראפרית נס (נסיה לוי) העלתה לטיקטוק סרטון שבו היא מבצעת שיר מקורי שיצרה בשם “תיק קטן". לדבריה, הסרטון צולם כ"אימון על פלואו חדש". השיר הפך לוויראלי, ובעקבות הצלחתו הרבה החליטה נס לחבור לראפר סטילה (דור סורוקר) כדי להשלים את כתיבתו ולהקליט אותו כסינגל הבכורה שלה. השיר שהה במשך שבועות ארוכים במקום הראשון ברשימת הסרטונים החמים ביו־טיוב, והפך ללהיט מסחרי ענק. הוא לא רק צעד בראש מצעדי הפזמונים, אלא גם הוביל את השניים לככב בפרסומת לצד גידי גוב.
שיר פרידה
יהונתן גפן
ב־19 באפריל הלך לעולמו במפתיע אחד היוצרים המבריקים, החריפים והמשפיעים בישראל. יהונתן גפן, בן 76 במותו, היה בכל אבן דרך בתרבות הישראלית, החל מימי חבורת “לול" העליזים עם אריק איינשטיין, צבי שיסל ושות'; דרך המופעים המצליחים שלו עם דני ליטני ודויד ברוזה; השירים והספרים שכתב לילדים ולבוגרים, מ"הכבש השישה עשר" ועד “טוב נבוט בעד ארצנו"; הטורים הנוקבים ב"מעריב", שחוללו לא פעם סערות פוליטיות; הסאטירות וגם הפזמונים, שאין ישראלי שלא מזמזם, מ"יהיה טוב", “סיגליות", “כשאת בוכה את לא יפה" ו"אין מדינה לאהבה", ועד “הבלדה על חדוה ושלומיק", “הנסיך הקטן" ו"הילדה הכי יפה בגן".
בחייו ידע גם סערות אישיות, התמכרות לסמים ולאלכוהול, רומנים מפורסמים ומערכת יחסים סבוכה אך מלאת אהבה עם נורית גפן ועם ילדיהם המשותפים, שירה ואביב ובתו נטאשה (מנישואיו לשחקנית אוה חדד). גפן היה ענק תרבות, מהזן הנדיר של אלה שיצירותיהם ימשיכו לבעוט בשיא הכוח גם אחרי לכתם.
יצחק קלפטר
שנים רבות יצחק (צ'רצ'יל) קלפטר, פזמונאי, מוזיקאי, זמר ומהגיטריסטים האגדיים של ישראל, נע ונד בין חיים ומוות, בין אשפוזים, מחלות ובעיות בריאותיות לבין הופעות, יצירה ועשייה.
קלפטר החל את דרכו בלהקות קצב (הצ'רצ'ילים, הסגנונות), שירת בלהקה צבאית (להקת גיסות השריון וצוות הווי סיני), ניגן באחת מלהקות הרוק הראשונות ששרו בעברית (אחרית הימים) ובהקלטות רבות של צביקה פיק, אריק לביא ואריק איינשטיין וקנה את פרסומו הגדול בלהקת כוורת, להקת הפופ־רוק המשפיעה בהיסטוריית המוזיקה המקומית.
אחרי אפיזודה קצרה ב"שיחות סלון" עם יהונתן גפן, שהולידה בין היתר את “שיר אהבה בדואי" שהלחין והפך את דויד ברוזה לכוכב, ואחרי שניגן עם שם טוב לוי ושלמה יידוב בהרכב צליל מכוון, פיתח קריירת סולו שהניבה אלבומים ולהיטים, דוגמת “האהבה שלי היא לא האהבה שלו", “את ואני אז", “לוקח ת'זמן", “דמיון חופשי" ו"מחזיק מעמד" זאת לצד עבודה עם אריק איינשטיין, יעל לוי ויגאל בשן.
חרף זאת, קלפטר לא הצליח תמיד לתרגם את הפופולריות והאייקוניות שלו להצלחה מסחרית - למעשה, בסבנטיז, זמן קצר אחרי כוורת, הוא ישן בסלון של חברים כי לא היה לו כסף לשלם שכר דירה. עוד הוכחה לחוסר הכבוד שישראל חולקת לאומניה. בשנים האחרונות מצבו הבריאותי החמיר אך הוא המשיך לנגן, גם אם בקושי רב, עד יומו האחרון. ב־8 בדצמבר 2022 הלך לעולמו והוא בן 72.
מאיר ויזלטיר
ב־30 במרץ הלך לעולמו המשורר והמתרגם מאיר ויזלטיר, מהבולטים שבמשוררי ובמתרגמי ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת 2000. ויזלטיר, שנולד במוסקבה, גדל לתוך טרגדיה וטראומה: אביו נהרג כחייל בצבא האדום בלנינגרד (ויזלטיר הזכיר זאת ביצירתו), אמו נאסרה על ידי השלטונות הקומוניסטיים, והוא נעקר ממולדתו לפולין יחד עם אחותו הבכורה ובעלה. עם עלייתו ארצה בגיל 8 התגורר בקיבוץ רמת השופט, עבר לנתניה ובגיל 14 עבר לתל אביב.
ויזלטיר נודע בשיריו הפוליטיים והמחאתיים, הרבה לבטא ביצירותיו את התנגדותו לשלטון ישראל בשטחי יו"ש. מנגד הוא הרבה לכתוב שירים רומנטיים. לאורך הקריירה הוציא ספרים ותרגם מחזות רבים לתיאטראות השונים (“קשר דם", “מקבת", “ריצ'רד השלישי", “יוליוס קיסר"). כמו כן כמה משיריו הולחנו והתפרסמו כפזמונים, בהם “שובי שובי לפרדס", שהלחינה יהודית רביץ וביצע אריק סיני, “יש לי סימפטיה", שהלחין שלמה גרוניך וביצעה נורית גלרון, ועוד. ויזלטיר נפטר בגיל 82 והותיר אחריו שתי בנות: נטליה (מנישואיו הראשונים לפסיכולוגית ורדה רזיאל־ז'קונט) ומרתה (מנישואיו השניים לעורכת הסרטים אתי ויזלטיר).
חופני כהן
חופני כהן (“סולימן הקטן"), אחיהם של יזהר, ורדינה ופיני כהן ובנם של סולימן הגדול (שלמה כהן) ושרה - השושלת הראשונה של הזמר העברי בארץ עוד בימי “חבורת האש" בשנות ה־40 - היה אחד מעמודי התווך של התרבות בארץ, "האח הגדול" של האומנים, בעיקר מהזמר הים תיכוני. בכריזמה ובפרסום שלו הוא השתמש כדי לפרגן ולעזור לאומנים מתחילים לפרוץ, בהם זהר ארגוב ושלומי שבת.
חופני פרץ לתודעה בשנת 1976, כשהשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר “בת הזמן" (כשהשמש עולה). בשנת 1984 כיכב בתפקיד הראשי ב"כאסח", סרט ההלל למוזיקה הים תיכונית ובו ביצע את הלהיטים “לשיר בקול ערב" ו"שיר המסטול". למעשה, לא היו לחופני להיטים רבים, אבל היכולת שלו למגנט את הקהל בהופעות, לספר בדיחות בין שיר לשיר ולעשות שמח - הפכה אותו לאחד האומנים המבוקשים והאהודים בישראל ומחוצה לה (בעיקר בארצות הברית, שם הופיע רבות).
כהן חלה בסוכרת ועבר בשנת 2017 ניתוח להשתלת כליה. הניתוח הצליח ועם זאת קולו נפגע ונלקח ממנו הדבר היקר לו מכל - היכולת לשיר. “המחלה לקחה לי את הסבבה של החיים, וזה עצוב", סיפר לי בראיון שקיימתי עמו סמוך לפטירתו. “אני כבר לא שר, לצערי אני לא מסוגל. לא האמנתי שיגיע יום שבו לא אוכל לשיר".
ביולי האחרון מצבו הבריאותי של כהן הידרדר, הוא נאלץ לעבור קטיעת רגל דחופה מחשש לזיהום, ובשוכבו בבית החולים נפטר כתוצאה מסיבוך נדיר של דלקת גרון. בן 76 היה במותו.
גבי ברלין
גבי ברלין (גילוי נאות: היה אחד מחבריי הקרובים ביותר) היה מלח הארץ, שגריר מובהק של הזמר העברי ומכוהניה הבולטים של השירה בציבור. בילדותו היה שחקן בתיאטרון הילדים, המשיך ללהקת גיסות השריון, שבה כיכב, וללהקות הטיילת ושבעת המינים, והמשיך בקריירה כזמר מצעדי פזמונים, ואז המציא עצמו מחדש כאומן שירה בציבור והפך לאגדה בתחומו. גם בימיו הטובים וגם ברגעיו הקשים, כשסבל ממחלת הסרטן שקיננה בגופו, הוא לא חדל לשיר. כחמישה חודשים מאז שגילה על המחלה, כשהוא כבר תשוש מטיפולי כימותרפיה ורגע אחרי שקיבל פרס אמ"י למפעל חיים, שר גבי בקול חנוק וחלש אך מלא רגש את השיר “ילדתי מרוסיה" במופע מחווה למפיק איתן גפני. ארבעה ימים אחרי כן הלך לעולמו בגיל 80.
