שלישיית שריד, שפעלה בין השנים 1960-1965 הייתה שלישיית זמר עברי שהורכבה משלושה אנשי קיבוץ שריד: שלמה ורבנר (שהיה גם המעבד המוזיקלי והגיטריסט של השלישייה), נתן מילוא ומנחם ראובני. מה שאפיין את השלישייה אלו הן ההרמוניות המופלאות, העיבודים הקוליים המוקפדים (ששימשו תחליף לכלי נגינה, לעתים) ובחירת השירים המוקפדת שעסקה רבות בשפעת הארץ, בהווי הקיבוצי וברומנטיקה.
השלישייה התפרסמה לראשונה בשנת 1963 כשאיש המוזיקה של קול ישראל, המוזיקאי מאיר הרניק, ראה אותה בהופעה והחליט להזמין אותה לתכניתו הפופולרית "מועדון זמר". מכאן ואילך הקריירה של השלישייה נסקה: היא השתתפה בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1964 ובו ביצעה שלושה שירים: "הרחק בלילה", "שעה ברוכה" ו"אני ושירי" (האחרון הפך למזוהה עמה ביותר), ובשנת 1965 הקליטה את אריך הנגן היחיד שלה – "טוב ללכת בדרכים", שהפך במהרה לאבן דרך בזמר העברי הקיבוצי.
מלבד שיר הנושא, התפרסמו ביצועי השלישייה ל"פרח הלילך" (שהיא המבצעת המקורית שלו), "ביתי אל מול גולן", "יש ואומרים אנשים" ו"דוגית נוסעת".
בשנת 1965, לאחר סיבוב הופעות בחו"ל ובשל חילוקי דעות מקצועיים, השלישייה התפרקה, כשהיא בשיא. השלישייה התאחדה פעמיים, ב-2005 וב-2015 אך עם פטירתו של שלמה ורבנר בשנת 2021 – נגוז כל סיכוי לאיחוד נוסף.
בפרק זה של "מילים ולחן" שב חוקר המוזיקה דודי פטימר אל סיפורה של השלישייה, לסיפורים הקטנים מאחורי שיריה הגדולים וחזר לתור הזהב של אחד ההרכבים המיתולוגיים של ההתיישבות העובדת, בשילוב הקלטות גנוזות שלא נחשפו עד כה.