גם זה מעוללות המלחמה הנוכחית, הנקראת עדיין "חרבות ברזל" - שיר שנכתב ב-2010 ליצירת מחול נשלף בהשפעת המלחמה מפס הקול של היצירה וזכה פתאום לחיים עצמאיים משלו. זהו סיפורו של השיר "בגן השחור", שהגיע עכשיו היישר מפס הקול של "אינפראדום", יצירתה של להקת המחול הקיבוצית. מי שהפיח בו חיים חדשים באמצעות קולו המתכתי של מבצעו דאז, ישראל ברייט, איננו אלא מחברו, מילים ולחן, רמי באר, המוכר כמנהל האמנותי של הלהקה.
וזה דברו: "בעקבות המלחמה הקשה שאנחנו נמצאים בה כעת בחרתי לחזור לשיר מתוך הרגשה שאולי הוא יוכל להביא לידי ביטוי את תחושת החייל הבודד במצבים מורכבים ברבדים של מלחמה ולוחמה, מה שאני זוכר מהיותי בעבר לוחם בסיירת מטכ"ל במלחמת לבנון הראשונה".
"השיר נבע מדברים שהשפיעו עלי בשעתו והרגשתי צורך לגעת בהם ביצירת המחול ההיא", הוא מספר. "עם זאת, גם אם אני כותב לפעמים, אני לא רואה את עצמי כמשורר או כפזמונאי. אני מאוד אוהב שירה וגם מוזיקה, כמי שניגן בצ'לו ברביעייה קאמרית משפחתית".
האווירה בשיר, המספר על שלושה חיילים בצבעי אדום, כחול וצהוב בגן השחור, די מצמררת, אני מעיר לבאר. "מלחמה זה דבר מצמרר מכל זווית שהיא", הוא מגיב. "ברייט מביא את זה באופן מדויק בקולו העמוק".
אם לעבור למלחמה הנוכחית, באר, 66, כוריאוגרף עטור פרסים, ממשיך דרכה של הכוריאוגרפית וכלת פרס ישראל, יהודית ארנון, בנם של ניצולי שואה, ממייסדי קיבוץ געתון בגליל המערבי, מעיד: "כפר המחול הבינלאומי שהקמנו בקיבוץ שלנו, הנמצא במרחק של שמונה קילומטרים מגבול לבנון, שבת מפעילות מאז תחילת המלחמה, כשרוב הרקדנים הזרים שבלהקת המחול הקיבוצית עזבו אותה. כשהתארגנו מחדש עם רקדנים חדשים נאלצנו לעבור וליצור בקיבוץ מזרע, שם אנחנו מתארחים במעונות הסטודנטים של מכללת עמק יזרעאל. כבר בסוף השבוע הזה אנחנו מחדשים את ההופעות בהיכל התרבות בהרצליה עם 'גרסת הבמאי', יצירת מחול בכוריאוגרפיה שלי, שאותה יצרתי לציון יובל להקמת הלהקה".
איך בימים אלה בגעתון?
"למזלנו, הקיבוץ שלנו איננו בטווח הטילים למרות הקרבה לגבול, אבל שגרת הבומים והאזעקות איננה פוסחת עלינו, כשהלהקה הצעירה שלנו, המורכבת מישראלים בלבד, מופיעה למפונים ברחבי הארץ".
כלומר, גם כשהתותחים רועמים, המוזות אינן שותקות.
"חלקית, אפשר לומר, כשגם בעת מלחמה אנחנו מחפשים כל דרך להמשיך ליצור ולהופיע".