לאחר ששיתף פעולה עם שלמה בר ועם וירטואוז הסקסופון יוצא אתיופיה אבטה בריהון, הולך פסנתרן ג'ז ומוזיקת העולם המבריק עומרי מור ל"שתף פעולה" עם "ביתניק" נוסף - יוהאן סבסטיאן באך - שלדעת רבים הוא הגדול מכולם. מור יעשה זאת בחמישי הקרוב, ברסיטל מיוחד שיגיש באודיטוריום ימק"א בירושלים תחת הכותרת "מבאך דרך גרשווין עד ג'ז". הפסטיבל ייערך במסגרת פסטיבל השמיני, המוקדש לענק מלחיני הבארוק ומופק על-ידי תזמורת הבארוק ירושלים.

בר, בריהון, באך; האם אתה...זיקית מוזיקלית? - אני שואל בפתח שיחתנו. "אני לא חושב כך", מור מרים את הכפפה. "כמי שהיה תלמידו של פרופסור בנימין אורן, מי שהיה המנטור שלי, אני מצוי גם במוזיקה הקלאסית, אבל זה לא אומר שאני מתחבר לכל מוזיקה. שכן, אם לא היה לי החיבור הרגשי למוזיקה של באך, לא הייתי מנגן אותה. אפשר לומר ששלושת המנטורים שלי - אורן, ארני לורנס, מי שהטמיע בי את יסודות הג'ז ונינו ביטון מהמוזיקה האנדלוסית - משתקפים בעשייה המוזיקלית שלי ומהם יש לי החיבור אל שלושת ה'ביתים' שהזכרת".

מה משל באך תנגן בפסטיבל?
"משל באך, שאני רואה בו אבי אבות כל המוזיקה המערבית, לרבות הג'ז, אבצע בפסטיבל ארבעה פוגות ופרלודים מתוך 'הפסנתר המושווה''' שלו לצד קטעים שלי ולצד סטנדרטים מעולם הג'ז".

מור, 40, בנם של פסיכולוגית ושל יועץ לתכנון, נולד בבאר-שבע במשפחה חובבת מוזיקה וגדל בירושלים, שהיא גם עיר מגוריו הנוכחית. מאחורי זיהויו עם המוזיקה האנדלוסית ועם הג'ז מסתתרת עובדת היותו בן למשפחה ארגנטינאית ממוצא רוסי, מתובלת בשורשים עיראקיים. כמי שבגיל שבע התחיל לנגן בפסנתר משמיעה הוא מה שנקרא מוזיקאי טבעי שמסוגל להסתדר בקריירה המזהירה שלו, סובבת העולם, אף בלי תווים.

יחד עם המתופף האלג'יראי קרים זיאד ועם נגן הגימברי המרוקאי מהדי נאסולי הוא מוביל את הרכב "אסאלה", המבצע מוזיקת גנאווה אפרו-אפריקאית, שאליה הגיע מהתמחותו במוזיקה אנדלוסית. כחסיד מובהק של שילובים מוזיקליים, הוא אומר: "כשאני ניגש לכתוב קטע, 

או לאלתר קטע הרבה פעמים צצות באופן בלתי מודע השפעות מכל מיני סגנונות. זה כמו שמלחינים קלאסיים שהגיעו מאירופה במאה ה-20, כתבו כאן מוזיקה קלאסית שמושפעת מהאזור בתמהיל שהוא בשבילי די טבעי".