דויד ברוזה | "ביקור מולדת"
(לחן: דויד ברוזה)
את השיר “ביקור מולדת" מצאתי באחד מספריו של יהונתן. זה קרה בזמן סיבוב הופעות שלי בחו״ל. ישבתי מול חלון עם נוף פסטורלי והקראתי לעצמי את השיר. הוא הציף בי את תחושת הגעגוע לזמן ומקום מוכר - אל נוף ילדותי, השכונה. כאשר חיפשתי לחן, הוא פשוט פרץ דרך הגיטרה. הקלטתי את השיר ב־1990, ומאז הוא מתנגן מדי פעם בהופעות שלי וגם ברדיו. בשיר יהונתן פורש את הרגשות שלו והגעגועים שלו בשפה כל כך טיפוסית לו. בפשטות מרגשת.

מתי כספי | "מקום לדאגה"
(לחן: מתי כספי)
בשנת 1970 יהונתן שלח לי את הטקסט של “מקום לדאגה". השיר הזה נגע לי ישר לתוך הלב, מיד הרגשתי מחובר אליו והלחנתי אותו. הזמרת הראשונה ששרה אותו הייתה שרה בדישי, וכעבור כמה שנים הקלטתי אותו בעצמי, בתקליט שהוצאתי “צד א', צד ב'". כעבור עוד כמה שנים ארוכות ריקי גל ביצעה אותו בדואט ביחד איתי, בתקליט השני שלה. אחר כך גרתי בארצות הברית, וריקי הגיעה לשם והקלטנו את התקליט השלישי שלה. כשהחלטתי לחזור לישראל, יהונתן כתב על גבי העיתון שהוא מאוד שמח שאני חוזר וגם ציין: “שנינו כתבנו את השיר ‘מקום לדאגה', ואכן הגעת אל המקום הנכון. יש לנו ארץ נהדרת, חבל שהמדינה מפריעה לה". 

דני ליטני | "אופליה הקטנה"
(לחן: דני ליטני)
הכימיה בין יהונתן לביני עבדה עוד מהמפגש הראשון במשרדי “הגר" של אריק איינשטיין. העלינו שני מופעים (“זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל" ו"מכתבים למערכת") והופענו איזה 400 פעמים עם כל מופע, וכתבנו הרבה שירים ביחד. יהונתן היה בן אדם שכתב כל מה שהוא חשב בלי לדפוק חשבון לאף אחד. לפני המופע הראשון שלנו יהונתן הראה לי את הטקסט של “אופליה הקטנה", והשביע אותי לא לספר על מי הוא נכתב. עד היום לא סיפרתי, למרות שיש אנשים שטוענים שזה נכתב על אחת מאחיותיו. מי שצריך לדעת - יודע. בכל מקרה, הקלטתי את השיר בשנת 74', והוא היה צריך להיכלל במופע הראשון שלנו, אבל בגלל הרגישות, יהונתן בחר שנוציא אותו מהליינאפ. בשנת 1978 לאלבומי הראשון “יחס חם" הקלטתי אותו מחדש. לימים ביצעתי אותו גם בסרט “גולם במעגל" (1993) של ענר פרמינגר. אחרי שיהונתן נפטר, קיימו בהבימה מופע לזכרו, אז שרתי שם את “אופליה הקטנה" באקפלה. בגלל המצב הבריאותי שלי אני לא יכול לשמוע ולהיות מחובר למוניטורים. אנשים התרגשו. אמרתי לקהל שכנראה יהונתן היה צריך למות כדי שאני אדע כמה אהבתי אותו ואיזו השפעה הייתה לו עליי.

שם טוב לוי | "הנסיך הקטן"
(לחן: שם טוב לוי)
בדרך להופעה בסיני קראתי בעיתון "מעריב" את השיר "הנסיך הקטן" בטור השבועי של יהונתן גפן. תוך כדי הנסיעה הלחנתי את רובו. מאוד ריגש אותי לקרוא את השיר, כי הוא התחבר לאווירה ששררה אז, וגם מפני שאהבתי את הספר "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט־אכזופרי. לפני כן הלחנתי שירים של יהונתן עבור אריק איינשטיין ("דון קישוט" ו"יכול להיות שזה נגמר"), וכשהתחלנו לעבוד על השירים של ההרכב "קצת אחרת", שבו הייתי יחד עם שלמה גרוניך ושלמה יידוב, הצעתי לשלמה לבצע אותו. בתקופה הזו הייתי חלילן ומלחין וראיתי עצמי מתפתח בכיוונים האלה, ולרגע קל לא הייתה לי מחשבה להיות זמר או לשיר. שלמה אמר לי: "אני חושב שכדאי שאתה תשיר אותו, זה מתאים לך ולביישנות שלך". זו הפעם הראשונה שהעזתי להקליט ולשיר בהופעה שיר שלם מההתחלה ועד הסוף. שרתי אותו בצורה לא פומפוזית, וזה מה שיצא בסוף. 

 מיקי גבריאלוב | "אבא סיפור"
(לחן: מיקי גבריאלוב)
הכרתי את יהונתן גפן בשנת 1974, כשהוא נתן לי ולאריק איינשטיין ז״ל את השיר “(לא הבטחתי לך) גן של שושנים", שהופיע באלבום שלנו “סע לאט". זה היה אתגר בשבילי להלחין שיר שלו ועוד במקצב שונה ממה שהייתי רגיל להלחין. יהונתן היה מי שנתן לי את ההזדמנות הראשונה לשיר שיר. הוא העלה את המופע “מכתבים למערכת" עם דני ליטני והציע לי להשתתף כנגן בס ומעבד. זה היה אחרי שהפסקתי את העבודה עם אריק במופע “סע לאט". ההצעה של יהונתן קסמה לי. בזמן החזרות יהונתן אמר שהוא כתב מערכון בשם ״כיפה אדומה״, והוא רוצה שאלחין שיר ואשיר אותו. כשאמרתי לו שאני לא שר, הוא אמר לי: “אז תתחיל". וכשאמרתי שאין מילים לשיר, הוא אמר “אז נכתוב יחד". כך נולד השיר ״אבא סיפור״, שאותו שרתי פעם ראשונה על במה. 

אריק סיני | "ילד ירוק"
(לחן: חואן פרדו)
בשנת 1983 יהונתן ואני נסענו ללונדון כדי להקליט שם אלבום שכתבו יוצרים מקומיים. תפקידו של יהונתן היה לכתוב את הגרסאות העבריות. הוא היה לוקח שיר, רובץ בפארקים של לונדון לקבל השראה, וחוזר בערב עם המילים. השיר הראשון שהוא עבד עליו נקרא במקור “Natural Guy", “נער טבע". יהונתן אמר לי: “אריק, לא יכולתי ולא רציתי לקרוא לשיר הזה ‘נער טבע' כמו שהוא נקרא במקור, כי כבר קראו למיליון שירים בשם הזה. יש לי רעיון, בוא נקרא לזה ‘ילד ירוק'". כך היה. השיר פתח את אלבומי הרביעי “בסוף מעגל".

חנן יובל | "תמונה מאלבום ישן"
(לחן: חנן יובל)
את יהונתן אני מכיר המון שנים, עוד מכתיבתו ללהקת השלושרים ומשירנו המשותף הראשון - "אתם זוכרים את השירים". לפני כעשר שנים התחשק לי להפיק פרויקט שירי ילדים, וכמובן שפניתי ליהונתן גפן בבקשה שיכתוב. הוא ענה שהוא כבר לא כותב, הפנה אותי לספרי הילדים שלו ובתוך שבוע הגיע משלוח של שישה ספרי ילדים. בחרתי עשרה שירים שעדיין לא הולחנו, חיברתי להם מנגינות והמתנתי להזדמנות. אחר כך ביקרתי אותו בביתו בבית יצחק, השמעתי לו את השירים, והוא אישר לי בהתרגשות גדולה. לפני כשנה וחצי הוצאתי לאור את "תמונה מאלבום ישן", ובסוכות האחרון, ממש לפני המלחמה, הפקתי אירוע מיוחד לפסטיבל צלילי ילדות בתיאטרון חולון ("איך מציירים איש"), עם השירים החדשים ועם דביר בנדק. "תמונה מאלבום ישן" שלו הינו השיר שמגביר את הגעגוע ליהונתן גפן. הוא חסר מאוד.

אושיק לוי | "יונתן סע הביתה"
(לחן: נפתלי אלטר)
בשנת 1971 נסעתי ללונדון כדי לעבוד על המיקסים של התקליט הראשון שלי. התארחתי אצל שלום חנוך, שניסה אז את מזלו שם, ובערב הגיע יהונתן גפן יחד עם נפתלי אלטר. ישבנו ודיברנו כשברקע לונדון הקרה, הגשומה והאפורה. השיחה התגלגלה והגיעה לאמירה "אין כמו בארץ". בהשראת השיחה הזו כתב יהונתן את הטקסט הזה, ואחר כך, כשנפתלי חזר מלונדון, הוא הלחין אותו. השיר הופיע בתקליט השני שלי ("אושיק לוי", 1974).

שולה חן | "אוריה החיתי"
(לחן: שלום חנוך)
יהונתן היה השכן שלי ובן כיתתי בנהלל. אחותו נורית הייתה חברה מאוד טובה שלי. היינו מיודדים, עד שכל אחד הלך לצבא. כשחברת CBS הפיקה לי תקליט בכורה, הגיע אליי השיר "אוריה החיתי" דרך שלום חנוך, חברי מימי להקת הנח"ל. השיר מדבר על הסיפור הטרגי של אוריה, שהיה בעלה הראשון של בת שבע. היא נכנסה להריון מדוד המלך, בזמן שאוריה לחם בשדה הקרב. כשדוד גילה כי בת שבע הרתה, הוא החזיר את אוריה משדה הקרב וציווה עליו לשכב עם בת שבע כדי שהתינוק ייוחס לו. אוריה סירב ולכן דוד הורה לשר צבאו יואב לשלוח את אוריה לקרב כדי שייהרג, וכך קרה. לא נעים להגיד אבל משה דיין, שהיה הדוד של יהונתן, גם הייתה לו מישהי מחוץ לנישואים והוא שלח אותו למלחמה כמו שדוד שלח את אוריה, רק שהפעם כמובן לא בשביל שחלילה יקרה לחייל משהו וגם לא קרה, אבל אומרים שזה סיפור דומה. השיר קצת מזכיר את הסיפור המשפחתי של משה דיין. לצערי יהונתן כתב לי רק שיר אחד והוא הפך לאחד הלהיטים המוכרים שלי מהתקליט הראשון ("שלכם, שולה חן"), שיצא בשנת 1969. 

יעל לוי | "בלדה לנאיבית"
(לחן: יצחק קלפטר)
הכרתי את יהונתן כשהצטרפתי למופע "שיחות סלון". העבודה במופע הזה הייתה זכות גדולה עבורי, ולמעשה שם שרתי את השירים הראשונים שלי ("אי ירוק בים", "עד עולם אחכה") שיהונתן כתב ויצחק קלפטר הלחין. יצאנו לסיבוב הופעות בכל הארץ, אבל בשיא ההצלחה, אחרי כשנתיים, יהונתן הפסיק את המופע. בשנת 1979 הוצאתי את שיר הסולו הראשון שלי "בלדה לנאיבית", שיהונתן כתב ויצחק קלפטר הלחין. הזדהיתי מאוד עם השיר הזה כשרק קראתי את הטקסט, ואני מודה שלא ייחסתי להצלחה שלו הרבה חשיבות. כלומר, אני שמחה שאוהבים ושומעים את השירים שלי, אבל לא באמת ישבתי ועקבתי לאיזה מקום במצעד הם הגיעו. אני יותר מאמינה בליצור ולשיר. 

אריאל זילבר |"ישראלים מצחיקים"
(לחן: אריאל זילבר)
באתי אל יהונתן עם רעיון לשיר, פיתחנו אותו שימצא חן ויתאים לי, לו ולקהל, ואני לא הייתי כל כך בררן וגם הוא לא היה. הוצאנו מה שהוצאנו בלי איזה סיפור מאחורי השירים. שיתפנו פעולה בשלושה שירים ששלושתם היו פונקציונליים: "ישראלים מצחיקים", "ככה את רצית אותי" ו"מיליארד סינים", שהיה תרגום מצרפתית. יהונתן עשה עבודה טובה ותמיד רצה להשביע רצון בהומור וברוח קלה, ואני בכלל לא מזלזל בכישרון שלו. היו לנו הרבה צחוקים ביחד, גם בתקופה ששיתפנו פעולה כשכתב לגשש החיוור את המערכון "פסטיבל שירי דיכאון" שביים מוטי קירשנבאום ז"ל ואני כתבתי את המוזיקה.

אפרים שמיר | "ערב של יום בהיר"
(לחן: אפרים שמיר)
זה שיר שהולחן בניו יורק. כוורת הייתה אז בהליך של משא ומתן עם חברת תקליטים אמריקאית והוזמנו לאודישן, אבל אז הבנו שאין לנו שיר אוניברסלי, אלא רק שירים לוקאליים, כמו "המגפיים של ברוך" ו"פה קבור הכלב", שירים של ישראלים קיבוצניקים שהאמריקאים לא התחברו אליהם. דני סנדרסון אמר לי: "שמעתי שאתה מזמזם בזמן האחרון איזו מנגינה וזה נשמע טוב, בוא נכתוב לזה מילים באנגלית, שיהיה לנו שיר רגיל באודישן". ואז הוא כתב מילים אנגליות: You are my heart, You are my soul, You are always on my mind, baby. לא עברנו את האודישן, וכשחזרנו לארץ הלהקה התפרקה. פניתי ליהונתן לכתוב טקסט, והשיר הלועזי הפך ל"ערב של יום בהיר", שעד היום שורד.

קורין אלאל | "שיר לשירה"
(לחן: קורין אלאל)
זה שיר שיהונתן כתב עבור בתו, שירה. הקלטתי את הגרסה הראשונה לשיר בשנת 1981 והוצאתי אותו בהפקה עצמית, אבל השיר לא הושמע אפילו פעם אחת ברדיו. ב־1989, כשעבדתי עם יהודית רביץ על האלבום "אנטארקטיקה", היא שאלה אותי: "תגידי, מה עם 'שיר לשירה'?", אז אמרתי לה שהקלטתי אותו בעבר ושום דבר לא קרה איתו. אז היא אמרה לי: "אז בואי נקליט אותו שוב". הקלטנו, הפעם בעיבוד של יהודית, וזה תפס. זה אומר שהשיר היה צריך להיוולד פעמיים וזה טוב, זה אומר שאפשר למות ולהיוולד עוד פעם. לפני כמה שנים יהונתן שלח לי עוד בית לשיר, אבל בסוף הוא לא נכנס ולא הולחן. 

מירי אלוני |"הבלדה על חדוה ושלומיק"
(לחן: יאיר רוזנבלום)
ב־1970 הייתי בסוף שירותי בצה"ל כסולנית להקת הנח"ל. המלחין יאיר רוזנבלום, שהיה אז המנטור המוזיקלי של הלהקה, קרא לי וליד הפסנתר השמיע לי את השיר "הבלדה על חדוה ושלומיק", שכתב יהונתן גפן. יאיר אמר שהוא כותב את המוזיקה לסדרת טלוויזיה ישראלית ראשונה. מיד נעתרתי לבקשתו שאבצע את השיר, ומעולם לא ביקשתי על כך תשלום.

זה היה הלהיט הראשון שלי כזמרת אזרחית, והוא הולך עמי מאז ועד היום. דורות גדלו עם השיר הזה, המושמע עד היום ברדיו, ואפילו מככב עדיין בפלייליסט של גלגלצ. אני חושבת שאם יעשו סקר של השירים הישראליים הכי מושמעים ברדיו ב־50 השנים האחרונות, הוא יהיה באחד המקומות הראשונים. בהמשך לאותה סדרה הקלטתי גם את "להיות לבד", שיהונתן גפן כתב ויאיר רוזנבלום הלחין - וגם הצליח. אני זוקפת את ההצלחה הפנומנלית שלהם לזכות העובדה שמלבד הטקסטים הנפלאים של יהונתן והלחנים המצוינים של יאיר, בעיבוד המוזיקלי של השיר ובנגינתו השתתפו אז המוזיקאים הנפלאים דני סנדרסון, אלון אולארצ׳יק ומאיר פניגשטיין, מי שהיו אז חיילים בשירות סדיר איתי, בלהקת הנח"ל, ולימים בלהקת כוורת.

מישה סגל | "ילדה ציור"
(לחן: מישה סגל)
למרות שלא כתבנו הרבה ביחד, יהונתן ואני היינו מאוד מיודדים. השיר שאני אוהב שכתבנו ביחד הוא "ילדה ציור" לאלבום "פוזי" של אריק איינשטיין בשנת 1969. לדעתי זה שיר נהדר שלא קיבל תשומת לב ראויה לאורך השנים. בתקופה ההיא היינו כל כך מכורים ומלאי השראה מהמוזיקה האנגלית והאמריקאית, שזה היה טבעי לגמרי לשאול: "באיזה שיר נמצא השראה הפעם?".

לפני כן יצא השיר של סיימון וגרפונקל "גברת רובינסון", ושנינו מאוד אהבנו אותו. אז לקחתי את השיר הזה כמודל (כמו שלקחתי את "אובלדי אובלדה" כמודל לשיר "אברהם ושרה" מאותו אלבום) וכתבנו את "ילדה ציור". השמעתי ליהונתן את הלחן והוא הביא לי מילים אולי יומיים אחרי זה, שזה הפתיע אותי. בניגוד לאהוד מנור, יהונתן לא עבד מהר. השמענו את זה לאריק והוא התלהב. "יאללה! לכו על זה", אמר. זה כל הסיפור. אגב, ב־90% מכל השירים שכתבתי, גם בארץ וגם בארצות הברית, נכתבה המנגינה קודם. ככה גם היה עם "ילדה ציור".

עדי רנרט | "מחר אזיל דמעה"
(לחן: עדי רנרט)
את יהונתן פגשתי בשנת 1979, כשעבדתי איתו על מופע שנקרא "קוראים לזה אושר", בהשתתפות אסתר שמיר ויואל לרנר. בין הטקסטים של יהונתן היה "מחר אזיל דמעה". הלחנתי אותו בבוקר לפני החזרה. כשיהונתן שמע את הלחן, הוא אמר לי שמעכשיו יש לי רשות להלחין את שיריו לתמיד. זה היה תגמול מיידי ומרגש.

נתן כהן | "ילד בקרקס"
(לחן: נתן כהן)
בשנת 1974 הייתי חלק משלישיית הנשמות הטהורות, ותפקידי היה להלחין ולעבד. באותה שנה עירית בולקא תפסה את מקומה של נאוה ברוכין, והתחלנו בהקלטות לאלבום חדש. עם עירית הספקנו להקליט שלושה שירים וכבר היינו בעיצומן של הקלטות לשלושה שירים חדשים, אבל לצערי השלישייה התפרקה לפני שהשלמנו את ההקלטות. בין השירים החדשים היה גם "ילד בקרקס". את המילים של יהונתן גפן לשיר קיבלתי משלמה צח, שהיה האמרגן שלנו ושל אומנים רבים באותה תקופה, בהם אילנית.

ההקלטה של "ילד בקרקס" נשארה יתומה לזמן קצר בלבד, כי שלמה צח הציע שאילנית תשיר את זה על הליווי הקיים, וכך היה. אילנית העניקה לשיר ביצוע יפהפה, ומי שמקשיב בתשומת לב, יכול לזהות את הקולות של הנשמות הטהורות ברקע. "ילד בקרקס" הוא לא שיר שמח, זהו שיר שמספר על ילד שמאבד את חייו בתרגיל לוליינות, ואין לי ספק שהמילים של יהונתן גפן באו להביע מחאה על העסקתו של ילד במקצוע כל כך מסוכן.

אז למה הלחנתי ועיבדתי אותו בצורה הזאת? כי הסיפור מסופר על ידי הילד, בגוף ראשון, וילדים כידוע לא מתחברים ל"עצוב" ובגלל שהסיפור מסופר מפיו של הילד לא הרגשתי שבלדה דיכאונית תתאים. נזכרתי שבמוזיקה הברזילאית, שאותה אהבתי מאז ומתמיד, יש הרבה מאוד שירים "עצובים" המושרים ומנוגנים בקצב הסמבה. מכאן בא לי הרעיון לעיבוד ה"סמבה" שהענקתי לשיר.

עם יהונתן ז״ל הייתי בקשר לאורך השנים, הקשר ממש התהדק כשגרתי בלונדון בזמן שגם הוא היה שם. זה היה קשר כמעט יומיומי. כשעבדתי על אלבום חדש, הוא הביא לי ספר שלו והמליץ על שני שירים. אני ממש התחברתי והלחנתי אותם והם מופיעים באלבום "שאהבה נפשי", שאותו הקלטתי באולפן שלי. יהונתן גפן שייך לשורת כותבים נפלאים שהרעיפה עלינו אין־ספור שירים נפלאים. אני מרגיש בחסרונו בכל פעם שמתעוררת בי התשוקה להלחין שיר חדש. אני מקווה שהוא נח בשלום על משכבו.