את ואני והרוח
(מילים: יורם טהרלב)
השיר הראשון שכתב יורם טהרלב וגם הראשון שהקליט צמד הפרברים התאפיין בכך שבמעברים הפרברים שרקו את הפזמון, צעד פורץ דרך באותה תקופה שכן הייתה זו הפעם הראשונה שמישהו העז להקליט שריקה בשיר.
“זה היה השיר הראשון שכתבתי”, סיפר לי טהרלב בעבר. “כתבתי אותו בזמן נסיעה באוטובוס מחיפה לתל אביב. לאחר שכתבתי אותו, קיפלתי את הנייר והכנסתי לכיס החולצה שלי. ביום שישי, כשאספה אשתי דאז נורית זרחי את הבגדים כדי לזרוק אותם למכבסה של הקיבוץ, היא מצאה בכיס את השיר. היא אמרה: ‘זה שיר מאוד נחמד. למה לא תשלח אותו למלחין?’.
“המלחין היחיד שידעתי את כתובתו היה נחום היימן, שהיה חבר קיבוץ בית אלפא. שלחתי לו את השיר ואחרי כמה ימים הוא הודיע לי כי הלחין את השיר וכי צמד הפרברים החליטו להקליט אותו בתקליטם הקרוב והראשון. משם התחילה הקריירה הפזמונאית שלי”.
השיר נכלל בתקליטון הבכורה של הצמד מ־1964 והפך ללהיט ענק. לימים זכה לגרסת כיסוי בלועזית של הצמד האירי ג’ימי מק'גרגור ורובין הול בשם You And Me And The Morning Wind עם טקסט שכתב לא אחר מאשר דיוויד בואי. “אבא ודיוויד בואי היו ממש שכנים בלונדון”, מספרת סי היימן. “הם גרו דלת ליד דלת. אבא השמיע לו הרבה מלחניו המוכרים שכבר הפכו ללהיטים בישראל. בואי התלהב מ’את ואני והרוח’ של הפרברים, שכבר היה כתוב ומולחן. הוא לקח את השיר, שינה את מילותיו ועשה לו הפקה מוזיקלית בסגנון אירי”.
אילו כל האוהבים
(מילים: יוסי גמזו)
אחד השירים הרומנטיים שיצרו יוסי גמזו ונחום היימן יחד. השיר הוקלט לראשונה ב־1964 על ידי להקת הגבעטרון שעמה עבד היימן ובוצע בבכורה בתוכנית הרדיו “מועדון הזמר” של קול ישראל. ב־1965 הקליטה אותו חוה אלברשטיין לתקליטון הבכורה שלה, וב־1968 הקליט אותו צמד הפרברים עבור תקליטו “יש לי אהבה”. גרסת הצמד היא המזוהה ביותר עם השיר.
“כשיוסי (גמזו) שלח לי את השיר, אהבתי מאוד את המילים המדברות על דו־שיח והידברות בין אנשים, ואת האהבה לחיים העולה מן השיר, והחלטתי להלחין אותו”, סיפר היימן, ויוסי חורי מוסיף: “עבדנו באותן שנים צמוד עם נחצ’ה היימן שכתב לנו הרבה שירים, ויום אחד הוא הביא לנו שיר שכתב יוסי גמזו, בלדה רומנטית שהוספנו לה את עיבוד הגיטרות האופייני לפרברים. מאוד התחברנו לטקסט וללחן שהשלימו זה את זה, ולא באמת ידענו אם השיר יהפוך לכזה להיט גדול, אבל עד היום הוא מלווה את הצמד”.
אנשי הגשם
(מילים: רחל שפירא)
אחד השירים הראשונים שכתבה רחל שפירא בשנות ה־60 התפרסם לראשונה ב־1984 ובוצע בפי להקת חופים שהקים היימן עם שובו ארצה אחרי עשור. במסגרת הלהקה אסף שורת זמרים צעירים (משה דץ, מאיר בנאי, חני ליבנה וליזה לנג) ובנה עבורם רפרטואר המורכב מקלאסיקות שלו לצד שירים חדשים. בין השירים הוא בחר את “אנשי הגשם” שלא היה מולחן אז.
השיר ידוע במסתורין שבו. ראשית, מושא השיר, מי שאליה מופנה השיר. ייתכן שהדובר פונה לאישה, אך ייתכן גם שלמדינה. כששפירא נשאלה על משמעות השיר, היא אמרה: “אמרתי פעם בבדיחות הדעת שאספר על מה השיר רק כשייפתר הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
זה נורא מעניין מה שקרה עם השיר הזה. קודם היה טקסט והוא היה אצלי שנים, כמעט הכי הרבה שנים שאיזה שיר נמצא במגירה, אבל ראו אותו כל מיני מלחינים ויש לו הרבה מאוד מנגינות וביצועים של מה שקוראים מיטב זמרי ישראל, השמורים במגירה נסתרת אצלי בבית. אבל הוא לא הוקלט עד שהגיע לנחצ’ה ונחצ’ה הלחין אותו בהלחנה מאוד ידידותית.
יש בשיר כנראה משהו אפל שאולי חלק מהמבצעים נרתעו ממנו. אני חושבת שמה שהפך את השיר הזה ללהיט הוא העיבוד של אריק רודיך. הוא ניסה לחקות ולהדגים את כל נקישות הגשם. אבל זה לא שיר על גשם, זאת לא תחזית מזג האוויר, זה גשם אחר לגמרי. בעיניי זה לא שיר כל כך מסובך, אבל כיוון שהמסתורין הפך כבר לחלק מהמרקם של השיר זה נראה לי לא חכם להתערב ולהגיד על מה השיר. זה לא הגדרה, מעמד או תפקיד בצבא. מי שיש לו זמן פנוי מוזמן לחשוב על זה".
כמו צמח בר
(מילים: רחל שפירא)
ב־1975 הוציאה אלברשטיין את אלבומה “כמו צמח בר” המתכתב היטב עם האווירה השבורה והמלנכולית שאפפה את החברה הישראלית אחרי מלחמת יום הכיפורים. שיר הנושא מתוכו מתאר את הרבדים העמוקים של אהבה הכוללים עליות, מורדות, פרידה וגעגועים, ובקולה הצלול והרגיש של אלברשטיין הפך לאחד מהמנוני התקופה.
גלגולו של השיר מתחיל בבית אלפא שבו התגורר היימן בשכנות לסופרת נעמי פרנקל. יום אחד הגיעה קבוצת בנות לקיבוץ, ופרנקל שמעה את סיפורה האישי של אחת מהן, ובהשראתו חיברה את ספרה “דודי ורעי” (1973) שעובד לסדרת טלוויזיה באותו השם שעלתה לאוויר בערוץ הראשון ב־1975. הספר והסדרה עסקו בבת קיבוץ שנקרעת בין רצונה לחיות את חייה בדרכה ולממש את תשוקתה לאהבה אסורה, ובין הרצון לרצות את הקבוצה ואת הכלל ולשמר את חיי הקהילה במסלולם התקין אך חסר התשוקה.
השיר שנבחר ללוות את הסדרה היה “כמו צמח בר”. תחילה גייסה פרנקל את היימן למלאכת ההלחנה, ובהמשך פנו מפיקי הסדרה לרחל שפירא לכתוב טקסט, שעל אף שלא נכתב כשיר שכול, הפך למזוהה במיוחד עם ימי הזיכרון.
“הייתי בתחילת הדרך ונעמי אמרה לטלוויזיה שיש איזה נחצ’ה אחד שכותב מנגינות”, סיפר היימן בעבר. “אמרו לה: ‘מי זה בכלל?’. מצאתי אז את חוה שתשיר את זה. רחל שפירא כתבה מילים מדהימות וככה זה התחיל”. בהמשך, כאמור, השיר מצא עצמו גם באלבומה המופתי של אלברשטיין.
“הלחן של נחצ’ה הוא עד היום בעיניי אחד היפים והמרטיטים שאני מכירה”, אמרה לי שפירא בעבר. “קיבלתי את ההקלטה של הלחן, וכתבתי את הטקסט בהתאם לסיפור ‘דודי ורעי’. זהו בעצם שירה של הדס, גיבורת הסיפור, והבנתי במשך הזמן שבעצם כתבתי משהו די מדויק על עצמי ועל התנועה שמוכרת גם לי, בין זרות ובין שייכות. זה שיר פרידה, ולמרות שמשדרים את השיר בימי הזיכרון הוא לא נכתב בהיבט הזה”.
במרוצת השנים זכה השיר לגרסאות רבות, בין היתר של סי היימן, בתו של נחצ’ה. “אני זוכרת שהייתי ילדה כששמעתי מחדר העבודה של אבא את הצלילים של ‘כמו צמח בר’”, אומרת היימן. “ירד אז גשם חזק וכל האווירה והיופי של הצלילים ריגשו אותי מאוד, ואני זוכרת שבכיתי. לימים טמירה ירדני הציעה שאקליט את זה, זה היה עבורי כמו לגעת בפרה קדושה, ויזהר אשדות יצר עיבוד מינימליסטי, ואבא מאוד התרגש”.
שירים עד כאן
(מילים: נתן יונתן)
ב־1979 הוציא נתן יונתן את קובץ שיריו “שירים עד כאן” שתיאר את נופי ארץ ישראל, עסק בשכול ובאובדן והתרפק על חוויות האהבה ועל הגעגועים. היימן הלחין את השיר במהלך שהותו בלונדון, מבלי שידע שהולחן כבר קודם על ידי גידי קורן עבור להקת האחים והאחיות.
מי שפרסמה את גרסתו של היימן לשיר היא להקת חופים שהקליטה אותו ב־1984 והפכה אותו לקלאסיקה. ביצועים ידועים נוספים ללחן זה הם של הגבעטרון והדודאים.
זרעים של מסטיק
(מילים: לאה נאור)
שיר הנושא ממחזמר הילדים המפורסם בכיכובם של דליה פרידלנד וילדי בית אלפא שאת מילותיו כתבה לאה נאור ואת לחניו נחום היימן. “ב־1965 נחצ’ה פנה אליי וביקש ממני שיר שיתאים למסיבת סוף השנה בבית הספר בקיבוץ שבו התגורר אז. פתחתי את המגירה והיה בה שיר אחד בשם ‘מי אכל את הירח?’ שנראה היה לי כמתאים לילדים”, מספרת נאור.
“הייתי אז אמא צעירה לילדה קטנה, נטע, ותינוק שרק נולד, אמיר, וכתבתי שירים בעיקר למגירה. כעבור כמה ימים קיבלתי מכתב מנחצ’ה שאמר שהוא ניסה להלחין את השיר ולא כל כך הצליח לו, ושאל אם יש שיר אחר. לא רציתי לאכזב אותו אז כתבתי את השיר ‘זרעים של מסטיק’ ושלחתי לו. כעבור כמה ימים הוא ענה כי הלחין את השיר ויצא נהדר, וביקש ממני לכתוב עוד עשרה או 12 שירים, עם סיפור מתח נהדר שיחבר ביניהם, לצורך הצגה שלמה עם שיריו לסוף השנה”.
בסוף אותה שנה הציג בית הספר בבית אלפא את ההצגה שנחלה הצלחה גדולה ועד מהרה הוצגה גם בקיבוצים קרובים. מהר מאוד הוזמנו ילדי בית אלפא להקליט את השירים באולפני קול ישראל בירושלים עם כוכבת הילדים דליה פרידלנד. התקליט יצא ב־1967 והפך לאבן דרך בעולם שירי הילדים, ולהתנסות המשמעותית הראשונה של היימן לקהל יעד זה. “ההצלחה הייתה גדולה ומאוד התרגשתי לשמוע ברחוב את ‘זרעים של מסטיק’ או ‘אדון חרדון המפוזר’ מהמחזמר”, מציינת נאור.
מרדף
(מילים: ירון לונדון)
ב־1969 ביים מיכה שגריר את סרטו התיעודי “המלחמה לאחר המלחמה” שתיאר את התקופה לאחר מלחמת ששת הימים, כשמצד אחד מלחמת ההתשה ומנגד דיסקוטקים ותחרויות יופי בתל אביב. דיסוננס לשמו.
שגריר פנה להיימן לכתוב מנגינה לטקסט שכתב ירון לונדון על “ארץ המרדפים”, הכינוי שניתן לבקעת הירדן בשל המרדפים הרבים שקיימו בה כוחות הביטחון אחרי מחבלים פלסטינים שהסתננו מירדן.
שגריר ביקש מהיימן להלחין את השיר בקצב מהיר ומותח באווירת מרדף כדי לתת המחשה מוזיקלית למילות השיר. מי שביצעה את השיר בסרט הייתה חוה אלברשטיין (במקביל לה פורסמה גרסתו של יהורם גאון לשיר), ומיד עם צאתו לרדיו הוא הפך ללהיט ענק ולאחד מהמנוני מלחמת ההתשה. זה, אגב, השיר הראשון שהיימן כתב לסרטים.
ב־2010 בחר שר הביטחון דאז אהוד ברק לשיר את “מרדף”, שהפך מאז שיצא לשיר המזוהה עם מלחמות ישראל, בטקס יום העצמאות המסורתי בבית הנשיא. יום לאחר מכן כתב לונדון כי הוא מצטער שכתב שיר “פשיסטי” שכזה, וכי “נודפת ממנו צחנת מיתוסי דם ואדמה”. הוא סיפר שזה השיר השנוא עליו ביותר מבין שיריו, והוסיף בראיון ל”מעריב”: “אני נהנה הרבה יותר מגרסתו הצרפתית של השיר. בשהייתו בצרפת, נחצ’ה (היימן) מסר את הלחן לביצועה של הזמרת מארי לאפורה, והוא הצליח שם עם מילים אחרות לגמרי תחת הכותרת ‘צרור סיגליות’”.
החול יזכור
(מילים: נתן יונתן)
שיר הגעגועים שכתב נתן יונתן בעת ששהה בלונדון הופיע לראשונה בספר שיריו “שירים לאורך החוף” (1962) והולחן בידי היימן ב־1977 עבור פרויקט שירים שיזמה תחנת הרדיו גלי צה”ל למצעד הפזמונים השנתי.
מי שביצעה את השיר במקור הייתה רוחמה רז, אך הביצוע המפורסם ביותר לשיר הוא של חוה אלברשטיין, שהקליטה אותו ב־1980. גרסה ידועה נוספת היא של הגבעטרון. “השיר הזה נולד, כנראה, פעמיים, גם אצל המשורר וגם אצלי ברגעים של עצב והשלמה עם מעגל החיים של כולנו”, סיפר היימן. “אנשים נטו לייחס אותו להיעלמות הצוללת דקר או לנפילתו בקרב של ליאור, בנו של נתן יונתן. כך או כך, זהו שיר המבכה את אובדן הנעורים במילותיו ובלחנו, והוא אומץ כשיר זיכרון לנופלים”.
שובי בת ירושלים
(מילים: דודו ברק)
“בתום שנות ה־80 של המאה הקודמת פנה אליי ידידי המלחין נחום היימן וביקש שאכתוב שיר על אודות שבת בירושלים בשביל תוכנית טלוויזיה בערוץ הראשון ובה משירי השבת שלו”, מספר הפזמונאי דודו ברק. “הבהרתי לנחצ׳ה כי לאחר רבי יהודה הלוי (“ציון הלא תשאלי”), אביגדור המאירי (“מעל פסגת הר הצופים”) ונעמי שמר (“ירושלים של זהב”), אין ביכולתי ובכוחי להעפיל לפסגות שאליהן הם הצליחו להעפיל.
נחצ׳ה השיא לי עצה באומרו: ‘תבחר לך את הזמר או הזמרת שהיית רוצה לשמוע שרים על ירושלים שלך, ותראה שבהינף קולמוס תכתוב. זו לא תהיה ׳ירושלים של זהב׳, זו תהיה ירושלים שלך ורק שלך מחדרי לב ומחדרי בטן’. כך ציין נחצ׳ה.
ואכן, ברגע שבחרתי בידידתי האהובה, הזמרת שושנה דמארי, שבתש”ח, שנת הולדתי, כבר שרה על ‘כלניות’ ו’היו זמנים’, כתבתי על נקלה: ‘אור נדלק בבית הכרם, נר זורח בניות. בגונן הילה זוהרת ועיניי אל תלפיות’. זכות חד־פעמית נתגלגלה לידיי כשהזמרת הלאומית שלנו, כלת פרס ישראל, זיכתה את שירי בביצועה המפואר והחגיגי, ביצוע חד־פעמי”.
עוד חוזר הניגון
(מילים: נתן אלתרמן)
השיר הפותח את ספרו הראשון של נתן אלתרמן “כוכבים בחוץ” שהתפרסם ב־1938 פורסם ללא שם, ונקרא על שם השורה הראשונה בו: “עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא”. הראשונה להלחין את השיר הייתה נעמי שמר ומבצעתו הראשונה הייתה אילנה רובינא, שהקליטה את השיר ב־1970. השני להלחין אותו היה נפתלי אלטר, גרסה שהוקלטה לראשונה ב־1975 על ידי הזמרת נירה גל (וב־1998 זכתה לגרסה מוצלחת של ברי סחרוף). זהו הלחן המוכר ביותר לשיר.
היימן היה השלישי להלחינו בסוף שנות ה־70, והמבצעת הראשונה שהקליטה את לחנו לשיר הייתה חוה אלברשטיין עבור אלבומה ה־26 “אני הולכת אליי” (1980) שהורכב כולו מלחניו של היימן. לצורך הקלטת האלבום נסעה אלברשטיין ללונדון, שם שהה באותן שנים היימן, והוא הגיש לה את לחנו לשיר, שזכה להצלחה גם כן.
שיר אהבה ישן
(מילים: נתן יונתן)
אחד משירי האהבה הגדולים בזמר העברי שזכה לגרסאות כיסוי רבות (כולל באנגלית ובצרפתית) נכתב על ידי נתן יונתן והולחן על ידי היימן. הוא מגולל את סיפור אהבתם של אניטה וחואן, כשאניטה מצפה לבואו של חואן המאחר להגיע.
“נחצ’ה היימן, ידידי, הביא לי את השיר בצורת מנגינה שנכתבה בהשראת מוזיקה אנדלוסית עתיקה, מוזיקה צוענית, ובאווירה זו בחרתי בשמות גיבורי השיר, אניטה וחואן”, סיפר בעבר יונתן. “אלמלא נחצ’ה היה מגיע אליי עם המנגינה – לא הייתי כותב את הטקסט על דמויות אלו”.
השיר, שנקרא הן “רומנסה” והן “שיר אהבה ישן”, הוקלט לראשונה ב־1968 על ידי צמד דרום (דני גולן וציון צדוק) לתקליט הבכורה שלו והפך ללהיט ענק. “באחד מטקסי הזיכרון שבהם הופענו לאחר מלחמת ששת הימים, ניגש אלינו נחצ’ה”, מספר גולן. “הוא הציג את עצמו, פרגן לביצוע שלנו ואמר שיש לו שיר בשבילנו. זה היה ‘שיר אהבה ישן’. השאר היסטוריה”.
“לא באמת חשבתי שהשיר יהפוך ללהיט ענק, אבל דני ואני אהבנו אותו מספיק כדי להקליט אותו”, מוסיף צדוק. “הטקסט בלתי ייאמן ואני חושב שזה מה שהפך את השיר הזה לכל כך חזק. באופן כללי אני מאמין שמילים יותר חשובות מהמוזיקה”. לאורך השנים זכה השיר לגרסאות כיסוי רבות, בהן של צמד הפרברים, אלברשטיין ואבי פרץ.
שיר בארבעה בתים
(מילים: אהוד מנור)
אהוד מנור פנה אל היימן והציע לו לכתוב שיר לפסטיבל הזמר והפזמון של שנת 1969. השניים נפגשו בביתו של מנור ויצרו את השיר, אלא שאז החלו להתווכח על השם הראוי לשיר. לבסוף אשתו של מנור, הזמרת עפרה פוקס, מצאה פתרון. “הצעתי להם לקרוא לשיר בשם ‘שיר בארבעה בתים’ לפי מספר בתי השיר, וכך הוא באמת נקרא”, מספרת פוקס.
מי שנבחרה לבצע את השיר הייתה אילנית, אז עדיין חצי מהצמד אילן ואילנית, בהופעת הסולו הראשונה שלה. “ההשתתפות בפסטיבל הזה הייתה מלווה בהתרגשות גדולה עבורי”, נזכרת אילנית. “היה מאוד קשה להתקבל לפסטיבל, ובדרך כלל הופיעו בו זמרים ותיקים ואני הייתי אז סולנית צעירה. אז כשאהוד הביא לי את השיר, מיד נעניתי לו”.
פוגה קטנה
אחת הנעימות הנודעות בזמר העברי בוצעה בידי צמד הפרברים ב־1968. היימן הוזמן לכתוב שיר שישלים את האלבום “יש לי אהבה”, שהקליט הצמד באותה התקופה, וסיפר פעם כי בזמן שישב להלחין את השיר שמע את מנגינת “טוקטה ופוגה” של יוהן סבסטיאן באך בוקעת מהגרמופון שבבית השכן, והחליט לכתוב לחן בהשראת היצירה המפורסמת. אהוד מנור כתב מילים עבור הלחן, אך לבסוף הוקלט השיר ללא מילים.
הפוגה היא סגנון מוזיקלי שמוכר מאז תקופת הרנסנס ובו הנושא המרכזי של השיר חוזר על עצמו שוב ושוב ובכל חזרה כזו הוא נישא על גבי קול אחר מתוך ההרכב המוזיקלי או הווקאלי שמבצע אותו.
ב־1969 פנתה הזמרת הצרפתייה קתרין לה־פורסטייה אל היימן וביקשה רשות להשתמש בלחן וביצעה את השיר עם מילים הדומות לאלו שכתב מנור, בתרגום לצרפתית, שזכה להצלחה רבה. כמו כן, לאוסף מיוחד של שיריו של אהוד מנור שיצא ב־2004 הוקלט ביצוע לשיר עם המילים שכתב בעברית.
ריח תפוח ואודם שני
(מילים: יורם טהרלב)
לאחר הספתח המוצלח שלהם יחד עם השיר “את ואני והרוח”, החלו טהרלב והיימן לעבוד צמוד, וב־1966 הגישו את שיר האהבה “ריח תפוח ואודם שני” לפסטיבל הזמר והפזמון. “את השיר כתבתי על לחן קיים”, סיפר טהרלב. “נחום הביא לי את הלחן שכתב והסביר לי כי השיר כתוב במקצב של שבע שמיניות. עד היום איני יודע מה זה שבע שמיניות, אך הוא אמר שזה קצב ים־תיכוני.
כשהתיישבתי לכתוב את השיר הים־תיכוני הזה, עמדו לפניי השירים הים־תיכוניים העתיקים ביותר המוכרים לי – שיריהם של משוררי תור הזהב בספרד. והשיר שאליו רציתי להידמות היה השיר האביבי של משה אבן עזרא ‘כותנות פסים’”.
השיר התקבל לפסטיבל הזמר והפזמון ובוצע בו לסירוגין בידי צמד הפרברים ושלישיית גשר הירקון (באותה עת כל שיר בתחרות בוצע על ידי שני אמנים שונים) וקטף את המקום השני. לאורך השנים בוצע השיר על ידי אמנים שונים, בהם עפרה חזה, הדודאים, יזהר כהן והגבעטרון.
תיבת הזמרה הנפרדת
(מילים: נתן אלתרמן)
שיר נוסף שהלחין היימן מספרו הראשון של אלתרמן “כוכבים בחוץ” (1938), שמוכר גם בשם “על העיר עפות יונים” (בשל שורתו הראשונה). את השיר כתב אלתרמן בננסי שבצרפת, שם התגורר במשך שנתיים. בשיר הוא מתאר את רדת הערב על עיר אירופית כפרידה מ”תיבת הזמרה”, אביזר מיושן שאפיין את שוקי אירופה.
בשיר מתנבא אלתרמן על אירופה של סוף שנות ה־30 של המאה העשרים כציוויליזציה העומדת להתמוטט: “על העיר עפות יונים/ על העיר, על יער פרא/ על כיכר התליינים/ על ריסי נשים בערב”. לנוכח המוות שבאוויר (“כי הסוף אחים הוא אלם”) משמש השיר כשיר פרידה מהדברים היפים שבחיים.
לאורך השנים זכה השיר ללחנים רבים, אך לחנו של היימן נותר המוכר ביותר ובוצע לראשונה ב־1974 על ידי צמד הפרברים בתקליטו “שתי גיטרות והפרברים”. היימן הלחין את השיר כששהה בלונדון, וכחלק מחיבתו העזה לספרו זה של אלתרמן. “אני מאוד אוהב את העיבוד שלי לקולות ולגיטרות בשיר הזה, ערבוב של סגנון ג’אבה צרפתי עם ואלס פרואני, וניסים מנחם פורט בכישרון רב על הגיטרה (רקינטו)”, מציין יוסי חורי. בהמשך גם חוה אלברשטיין הקליטה את גרסתה ללחן זה.
שמלת כלולות
(מילים: דודו ברק)
אחד השירים המושמעים והמוכרים ביותר בתולדות פסטיבל הזמר והפזמון (אף שלא הגיע לאחד המקומות הראשונים) נכתב על ידי דודו ברק ובוצע על ידי שלישיית המעפיל (עם הסולנית עירית סנדנר) בפסטיבל הזמר של 1970. לימים זכה לגרסאות נוספות של הצמד צחי ויעל, ריקה זראי והגבעטרון.
“השיר ‘שמלת כלולות’ נכתב ב־1969 לחתונתם של אחי המנוח כתרי(אל) ולגיסתי דאז טובה, גם היא מנוחתה עדן”, מספר הפזמונאי דודו ברק. “את השיר הלחין נחום לריקה זראי, שניהם בפריז. ריקה מגובסת מכף רגל ועד צוואר, שוכבת בבית חולים לאחר תאונת דרכים קשה, ולמרות זאת היא מקליטה תקליט שלם משירי נחצ’ה, הכל בשכיבה. בעת הזאת פנה אליי גיל אלדמע לניו יורק, שבה שהיתי שנה שלמה, וביקש שיר לפסטיבל הזמר והפזמון 1970.
ההזמנה הייתה טרנס־אטלנטית: נחצ’ה בפריז, גיל בתל אביב ואנוכי בניו יורק. נתבקשתי על ידי גיל לקצץ בנטיעות ולכתוב רק שלושה בתים, בהם להוציא את פיות היער ושאר תולדות אגדיות. ביקש שיר ארצי לחלוטין. כך עשינו, מבלי ליידע את גיל שהשיר כבר הוקלט בפי ריקה זראי (אחרת תקנון הפסטיבל היה פוסל את השיר). שלישיית המעפיל עם עירית סנדנר הנהדרת טעתה במילות השיר ובכל זאת הוא התקבל כמות שהוא על ידי קהל המאזינים”.
חופים
(מילים: נתן יונתן)
השיר נכתב ב־1943, כשנתן יונתן בן ה־20 שימש כמדריך במחנה קיץ בחוות חפציבה בנחל חדרה, בהשראת תופעת טבע שבה חזה של נחל זורם שבדרכו לים נספג בחולות ולא מגיע אל המים. השיר התפרסם באופן רשמי בספרו של יונתן “שירים לאורך החוף” (1962).
“יום אחד נתן הזמין אותי לקיבוץ שריד, בו הוא התגורר אז, כדי לכתוב מוזיקה למילים שהוא כתב עבור מסיבת סיום של כיתה י”ב”, סיפר היימן בעבר. “לאחר המסיבה הלכנו לביתו, התיישבתי ליד הפסנתר וניגנתי מנגינה חדשה. פתאום נתן אמר: ‘יש לי מילים מתאימות למנגינה הזו’, ומיד החל לשיר ‘חופים הם לפעמים’. כך נולד השיר הראשון שלנו”.
השיר המקורי נפתח במילים “חופים הם לפעמים געגועים לנחל שאהב, יש במקומות שלנו נחלי אכזב”, אך לבקשת היימן, שניסה להתאים את המילים ללחן, יונתן שינה שורה זו ל”חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו”.
השיר הוקלט לראשונה ב־1969 בפי צוות הווי הנח”ל בתוכנית “חופשה דמיונית” והושר בפי הסולנים עידית חיים וצביקה ארבל. ב־1971 בוצע לתוכנית טלוויזיה על ידי חברי להקת הנח”ל, בהם ירדנה ארזי, גידי גוב ואפרים שמיר, והפך מזוהה עם ארזי. גרסה נודעת נוספת לשיר היא של חוה אלברשטיין מ־1975.
כמו ציפור מטורפת
(מילים: איציק איינהורן)
ב־1985, זמן קצר לאחר שייצג אותנו באירוויזיון בפעם השנייה, הקליט יזהר כהן את אלבומו השני “הבטחה”, שכלל בין היתר את הלהיט הגדול “כמו ציפור מטורפת”. “ביקרתי את נחום בביתו ביפו עם קובי אשרת שעיבד את אלבומי. נחום רצה להשמיע לנו שירים, ושלף סקיצה של ‘כמו ציפור מטורפת’ עם טקסט באנגלית בביצוע הזמר טוני בנט”, משחזר כהן.
“מיד התחברתי לשיר, נחום חשב שהשיר מתאים לי, והסכמתי איתו לחלוטין. כשהגעתי להקלטה, לפני קובי שהיה צריך לעבד את השיר, ביקשתי מהטכנאי להשמיע לי את הפלייבק של ההקלטה, נכנסתי לאולפן, אמרתי לטכנאי להריץ את ההקלטה, שרתי ובזה נגמר הסיפור. אחרי רבע שעה קובי הגיע לעבוד, אבל אמרתי לו: ‘קובי, אני חושב שהשיר מוכן כבר’. הוא צחק ואמר: ‘תפסיק לצחוק, בוא נתחיל לעבוד’. אמרתי לו: ‘תקשיב’. הוא הקשיב, סגרנו את האולפן והלכנו הביתה. השיר הוקלט בטייק אחד בלבד”.
Arrava
(מילים: פרנק ג’רלד)
אחד הלהיטים הגדולים של הזמר הישראלי־צרפתי מייק ברנט נכלל באלבומו מ־1974. את הלחן יצר היימן ואת הטקסט הצרפתי כתב הפזמונאי הצרפתי פרנק ג’רלד שעבד צמוד עם ברנט. “מייק היה כמו בן בית אצלי כשגרנו בפריז”, סיפר בעבר היימן. “הוא היה מגיע אלינו לארוחות בימי שישי. הבנות שלי, סי ובילי, היו מטפלות במכתבי המעריצים שלו ולמעשה הוא היה משלם להן כדי שיענו כל שבוע ל־500 מכתבים בשמו.
למרות זאת, מוזיקלית שיתפנו פעולה רק בשני שירים, ‘ערב טוב’ שמייק כתב וביצע בעברית ויועד לתקליט משיריו בעברית שבסוף לא יצא לפועל ו־’Arrava’, לחן שלי שהופיע באלבום רשמי של מייק אבל כלל רק מילה אחת בעברית – ‘ערבה’. כשמייק התפרסם, המפיקים שלו ביקשו ממני שיר שישלב עברית וצרפתית ואז עלה במוחי הרעיון של ‘Arrava’ שזו מילה שמשתלבת היטב בצרפתית, ולמייק היה קול מדהים”.
רק הד קולך
(מילים: איתן פרץ)
ב־1968 הלחין היימן למילותיו של איתן פרץ את השיר “רק הד קולך”, אך בטרם הוקלט בעברית, הוא רצה שתבצע אותו כוכבת הזמר היוונייה ננה מושקורי. “היינו באותה תקופה כבר שנה בפריז”, משחזרת סי היימן.
“לבית שלנו נכנסו כל הזמן גדולי הזמר הישראלי שבאו לבקר אותנו, אבל גם התחילו להגיע גדולי הזמר בצרפת. לביתנו נכנסת בחורף מאוד גשום ומושלג אישה גבוהה מאוד ויוונייה עם משקפיים שנראו לי אז כמו טירוף, ומציגה עצמה בפתח בשם ננה מושקורי. אבא שלי ניגן לה שיר בצרפתית, ואני זוכרת שהוא אמר לי בצרפתית: ‘עלי לישון’ ונתן לי צ’אפחה קטנה על הראש.
אז ננה אמרה לו: ‘לא, תשאיר אותה, היא מקשיבה!’. כשבאתי לעלות לחדר מבוישת, היא קראה לי לחזור, ושם היא למדה לראשונה את ‘רק הד קולך’ במילים צרפתיות של הפזמונאי אדי מארנה, וזה היה למעשה הביצוע הראשון לשיר הזה”.
היימן בעצמו סיפר כך על השיר, שבצרפתית נקרא Le Jour où la colombe: “התמקמתי בביסטרו מתחת לבניין שבו ישבה חברת התקליטים שלה וארבתי להזדמנות שננה תבוא. במהלך המארב הזה התוודעתי למפקח התנועה של משטרת פריז ובשיתוף פעולה איתו איתרתי את כתובתה באמצעות מספר הרכב שלה. באחד הבקרים, לבוש מחלצות מאולתרות ובהן נעלי הצנחן האדומות שלי, יצאתי אל היעד.
פסעתי בשביל, עברתי את הפשפש ודפקתי בדלת. ננה מושקורי פתחה אותה לרווחה ושאלה ‘מי אתה?’. בטרם סיימתי לומר את המילה ‘ישראל’ החלה לסגור את הדלת מול אפי. גייסתי את נעלי הצנחנים האדומות שלי ותקעתי בחוזקה את נעל שמאל שלי בין המשקוף והדלת ובעוד החיוך המקסים שלה הופך למבט זועם עברתי לאנגלית ובמהירות פרשתי לפניה את עשרת אלפי הקילומטרים והחלומות שעברתי בדרכי אליה, תוך שאני מבקש עשר דקות מחייה על מנת להשמיע לה את השיר.
היה בי כנראה משהו פתטי כל כך שננה לא יכלה לעמוד בפניו. עוד באותו ערב היא הפגישה ביני ובין אדי מארנה ותוך שבועיים הקליטה את השיר, שהפך לסמל המאבק נגד שלטון הקולונלים ביוון”. חודשים ספורים אחרי שמושקורי הקליטה אותו בצרפתית יצאה הגרסה העברית שהקליט צמד הפרברים והפכה ללהיט גדול במחוזותינו.