האנסמבל הקולי הישראלי יקיים את הקונצרט השלישי לעונה, "המיסה של פולנק והרקויאם של דורופלה ", בתאריכים 31/5-4/6, בירושלים, חיפה, רעננה ותל אביב.
התוכנית השלישית בסדרת החוויה הקולית מביאה שתי יצירות יפהפיות מהרפרטואר המרכזי של המוזיקה הצרפתית הקולית: המיסה בסול מאת פרנסיס פולנק והרקוויאם של מוריס דורופלה. כתיבתה של המיסה, בשנת 1937, סימנה את תחילת תקופת המוזיקה הדתית של פולנק, אשר התקרב לדת בעקבות מותו של ידיד קרוב וביקורו בפסל המדונה השחורה ברוקמדור. למרות הטקסט הלטיני הדתי ה"רציני", סגנונו המוזיקלי הוא עדיין אופטימי ומלא חיים. פולנק השמיט מהמיסה את פרק ה Credo הארוך שבפרקי המיסה ויצר מיסה קצרה נפלאה בת כ 19 דקות הנחשבת לאחת היפות ביצירותיו המקהלתיות.
המלחין הצרפתי מוריס דורופלה, נגן אורגן, מלחין ומורה, כתב קרוב למאה יצירות- לתזמורת, לאורגן, פסנתר, מקהלה ועוד וזכה בפרסים רבים, אבל פרסומו מחוץ לגבולות פאריס בא לו בעיקר בשל יצירה אחת שכתב: הרקוויאם אופוס 9. הרקוויאם, עליו עבד במשך שש שנים, פורסם לראשונה ב 1947 וחלק עיקרי מן הנושאים בו מבוססים על מזמורים גרגוריאניים – מנגינות חד קוליות שליוו טקסי תפילות בנצרות המערבית. מסורת המזמור הגרגוריאני עמדה בלב המוזיקה הכנסייתית וממנה צמחה גם המוזיקה הפוליפונית. אחרי תקופת הבארוק דעך השימוש במזמור כמעט לגמרי והנה, במאה ה-20 זכתה לתחייה מחודשת.
"הרקוויאם שלי", כתב מוריס דורפולה על יצירתו, "נכתב כולו על גבי מזמורים גרגוריאניים לזכר המתים, הם שנתנו לי השראה. הקנטוס הגרגוריאני, שנראה אולי כמוזיקה שקשורה לעבר, הוא למעשה צעיר מאוד עבור הציבור הרחב שמגלה רק עכשיו את יופיו המקורי. הרקוויאם מייצג את השלום, האמונה והתקווה". כך כתב דורופלה.
אי אפשר להתעלם מהקשר שבין הרקוויאם של דורופלה לבין זה של גבריאל פורה, אשר נכתב 60 שנה קודם לכן ואשר היה, מן הסתם, מוכר לדורופלה. גם כאן בחירת הטקסט מדלגת באופן מכוון על פרק ה-dies Irea המאיים, נותנת את הבמה לזמרת סולנית בפרק ה- Pie Jesu ומסיימת את היצירה בטקסט In paradisum (בגן העדן). שני הרקוויאמים מבוצעים לא פעם באותו הקונצרט.
גרסתה המקורית של היצירה, לאורגן סימפוני ולמקהלה, מציבה את הקולות במרכז ונותנת הזדמנות לקהל לגלות שוב את הקסם של הרקוויאם של דורופלה.