אם תשאלו את הזמר והיוצר גון הלוי אם מוזיקה נוצרת כדי להפר את הכללים שעליהם היא מתבססת, הוא ישיב בבהירות: "הכללים שבמוזיקה מאפשרים ליצור שפה, כשזו מאפשרת ליצור קהילה. בתוך הדבר הזה אנחנו יכולים לשבור חוקים עד גבול מסוים וזה בלי לגרום ליצירה להיות דבר מרחיק, אלא להפוך אותה ל'פרשית' יותר. ככל שאני לוקח לעצמי חופש לשנות אותה, זה נעשה מתוך כבוד למה שיצר המלחין. הרעיון הוא להאדיר ולא לנתץ במרד לשם המרד". 

בצהרי חמישי הקרוב, ה-11 ביולי, ישיק הלוי באולם "צוקר" בהיכל התרבות, את המופע החדש שלו "פסקול ילדות", שבו הוא מגיש ממרומי פסנתר-כנף ובליווי תזמורת של שמונה נגני כלי-מיתר, שירים דוגמת "ילדים של החיים", "הילדה הכי יפה בגן", "השיר על הארץ" ו"יונתן, סע הביתה" כפי שלא הוגשו מעולם. גון עושה זאת באמצעות שינוי הרמוניות, כשהוא עובר מסולם לסולם ומשנה מקצבים תוך כדי שבירת כל הכללים.

הסיוט של כל תורם זרע: "אב לאלף" - מזעזע ושווה צפייה בדיוק כמו שנשמע לכם | ביקורת נטפליקס  
מתחת לשמיים: ההופעות הכי חמות שמחכות לכם הקיץ

גון הלוי (צילום: דור מלכה)
גון הלוי (צילום: דור מלכה)

"'פסקול ילדות' הוא עדות לכך שגם מול הפרקים האפלים שנכתבים בימים אלה יכולה המוזיקה להציע נחמה, זיכרון של זמנים אחרים ותקווה", אומר הלוי. "אני רוצה להביא חוויה מוזיקלית קסומה, המשלבת בין עבר להווה בצורה מושלמת".

מהי השפעתה של המלחמה?
"ההשפעה היא שיש כעת ימים שבהם היצירתיות משותקת לחלוטין ונורא קשה ליצור. עד כדי הצגת שאלות כמו למה בכלל ליצור ומדוע לכתוב שיר כשאני יכול לסייע למערך הלחימה. במצב הזה אני מרגיש יותר קרוב לישראליות ולשורשים שלי מאי-פעם, כשהמוזיקה נותנת תחושה של קהילה".

כש"הקהילה" שומעת את שירתו היפה של הלוי, היא מבחינה בעושר המצלול שיש בה. "כשאני שר, מה שאנשים חווים כלא שגרתי זה עניין הרגיסטרים", הוא מעיר. "כלומר, רגע תשמע אותי שר בקול שאני מדבר אתך ורגע אני קופץ למעלה ואפילו מפלצט, אם כי הקפיצות האלה התמתנו עם השנים. אם היה איזשהו מרד-נעורים, עכשיו הוא קורה בצורה יותר נינוחה".

הלוי, בן 33 מרעננה, הוא בן להורים אדריכלים. הרומן שלו עם הפסנתר החל בגיל שש בעקבות אחיו, ענבר. בתלמה ילין הוא למד דווקא במגמת תיאטרון, משם הגיע לתפקיד המרכזי של הנער רולף, ב"צלילי המוזיקה", לצד אניה בוקשטיין. לאחר מופע מקורי ומאוד איכותי משירי סשה ארגוב שהגיש עם רוני גינוסר, הוא חי בכיף שבע שנים בניו-יורק, שם למד שירת אופרה.

מלחמה-או-לא, לדברי הלוי הוא כעת בתקופה טובה של יצירה, לאחר שניהל הפקות מקור להרכבים קוליים ותזמורתיים. "אני לא רוצה להוריד את הרגל מהגז", הוא מצהיר.