אם יש משהו שמסקרן אותי במוזיקה חדשה זה לשמוע אנשים שמעזים למתוח גבולות, לקחת את ה"אני מאמין" האומנותי שלהם ולצאת מאזור הנוחות בדרכם לשים על השולחן משהו חדש ופחות צפוי או בנאלי. אחד השירים האלה שיצאו השבוע הוא "טיפה בלב ים" של נופר סלמאן, שיר חדש ומקורי המתכתב עם ספר תהילים ועוסקת בשאלות, תהיות, דילמות ומחשבות על החיים, על היקום ומה שביניהם, תוך הצגת מצב צבירה ריאלי ואותנטי, ללא ניסיון ליפות את המציאות.
יאיא כהן אהרונוב מרשה לעצמו להתפרק במיני אלבום חדש | מדור חם באוזן
סלמאן תמיד הייתה זמרת משובחת ויוצרת ייחודית ומקורית, ואם יש משהו שהיא יודעת לעשות טוב ביותר זה לנפץ תקרות זכוכית. שיר זה הוא גם שיר הנושא מאלבומה החדש שיצא השבוע ובו אני חושב שהיא הכי אמיתית שאי פעם שמעתי אותה. כלומר, היא תמיד הייתה אמיתית וכנה בשיריה, אבל הפעם מרגיש שהיא לקחה את האמת הזו בטוטאליות אומנותית חסרת פשרות והוציא אלבום שכל אחד מתשעת השירים בו הוא עולם ומלואו ומציג פן אחר שלה.
האלבום מתכתב מאד עם התקופה הזו, לא באופן ישיר אלא באופן רוחני ועמוק, וזה בולט בשירים כמו "אף פעם", "להבות" ו"מרה שחורה". סלמאן גם שרה שירי אהבה, שירי מוסר השכל ושירים פילוסופיים הפותחים צוהר לעולמה הפנימי.
אבי אבורומי, מהכוכבים הגדולים כיום, פענח את הנוסחה ללהיט, פופ או רוק המשלב מוזיקה מסולסלת, שיברון לב וכמה מטאפורות. הוא כריזמטי, פשוט ולא מתיימר להיות מתוחכם כל כך מוזיקלית, אלא פשוט שר את עצמו. הוא כישרוני, כזה הכותב ומלחין את עצמו, שופך את הרגשות שלו חופשי ודוגל בפזמונים קליטים שקל להתמכר אליהם ולזמזם אותם למן ההאזנה הראשונה.
שירו החדש "תעזבי אותי" הוא לא מיוחד יותר משיריו הקודמים, אינו שונה אלא סטנדרטי, נוסחתי ושבלוני, אבל זה בדיוק מה שהקהל שלו מצפה ממנו וכאמן המחובר לקהלו – הוא מספק לו את הסחורה. הייתי כן מצפה לראות ממנו צד נוסף, צד יותר אמיץ וחדשני שמנסה לאתגר את עצמו במקום ללכת כל הזמן על בטוח, צעד שיכול לקדם אותו עוד יותר מהמקום הגבוה בו הוא נמצא בקריירה כיום.
שי המבר חוברת לרביד פלוטניק ליצירת שיר חדש, מיוחד ובלתי צפוי בשם "בינג' ודיכאון" הלוקח את הרגלי הצפייה בנטפליקס (ושירותי סטרימינג מסוגתו) והופך אותו לשיר מצוין שנע בין דרמה לפרודיה, בין מזרח למערב, ובין מציאות ל"חיים בסרט". המבר תמיד מצליחה להמציא את עצמה מחדש, לא לקפוא על שמריה ולהבריק ביציאות שונות לגמרי, אף פעם לא למחזר את עצמה ואת סגנונה אלא תמיד לעטות על עצמה בגד מוזיקלי אחר אשר מוטבע בו הדנ"א האופייני לה. גם הפעם זה מצליח.
נרקיס תמיד מביאה את האמירה האישית שלה אל נקודת רתיחה טקסטואלית ומלודית הנכונות לזמן הספציפי בו בוקעות המילים מלבה וממוחה, וכך גם היא מיטיבה לעשות בשירה החדש "לבשלי", שיר "נרקיסי" טיפוסי עם מסרי העצמה נשית בתוך שיר הלל ללב, שזה רעיון מקורי ובלתי שגרתי. אלון פרץ, מפיקו המוזיקלי של השיר, שמר על הפשטות בו, לא ניסה לפוצץ אותו בהפקה מוזיקלית בומבסטית, אלא נתן לנרקיס ולקולה הייחודי את המקום המתאים בצורה שמשרתת היטב את השיר והתוצאה קליטה ומרגשת.
שירי לב שבור תמיד תופסים קלף חזק אצל דודו אהרון, והפעם הוא עושה זאת בדואט עם בן חן, האמון גם על יצירת השיר (לצד יוסי בן דוד). השיר מצוין מבחינה טקסטואלית ומלודית, אבל משהו בחיבור הקולי בין השניים פחות עובד. חן הכישרוני שר את השיר בקול קצת מאנפף ובולע לפרקים את המילים, דבר שקצת פוגם בעיניי בהבאת השיר לשיא האמוציות, ואהרון, כהרגלו, שר כמו דודו אהרון, כך שאין פה כל כך "כוחות" מבחינה קולית ואין כימיה מיוחדת בביצוע וחבל, כי השיר מצוין.