פברואר 1974, כשהוא טעון רגשות סוערים בעקבות חוויותיו מההופעות בפני לוחמי צה"ל במוצבים באזור סיני במהלך מלחמת יום הכיפורים, נכנס היוצר־משורר־זמר היהודי־קנדי לאונרד כהן לאולפן “Sound Ideas Studio" בניו יורק כדי להקליט את אלבומו הרביעי – “New Skin For The Old Ceremony", שמלבד היותו חדשני עבורו מבחינת השימוש העשיר בכלי נגינה מגוונים, מבחינת השירה היותר סקסית וחושנית (דוגמת להיט האלבום “צ’לסי הוטל", שנכתב בהשראת סטוץ שקיים עם הזמרת ג’ניס ג’ופלין) ומבחינת העטיפה הנועזת שמתארת אקט מיני – כלל שלושה שירים שמתכתבים באופן ישיר עם הקשר העמוק של כהן ליהדות בכלל ולישראל בפרט: האחד - “Lover Lover Lover", שיר שהוא יצר בשדה הקרב, בהפוגות הקלות בין הופעה להופעה בפני חיילינו במלחמה ולנוכח המראות והחוויות שחווה.
אבן דרך למלחין: אבנר דורמן סוגר מעגל עם התזמורת הסימפונית חיפה
טיטו ג'קסון, מחמישיית ג'קסון ואחיהם של מייקל וג'נט ג'קסון, הלך לעולמו בגיל 70
“הייתי במצב נפשי מורכב כשכתבתי את השיר הזה", סיפר. “הרגשתי את הכאב והסבל של העם שלי, אבל גם את העוצמה והתקווה. השיר נכתב כאקט של נחמה לעצמי, אבל גם לאחרים. הוא נובע מתוך תחושת אחווה עמוקה כלפי העם שלי, כלפי החיילים שראיתי שם, שהיו מוכנים להקריב הכל".
השיר השני היה “Who By Fire" (“מי באש") שביצע במקור כדואט עם הזמרת היהודייה־אמריקאית ג’ניס איאן, בלוויית כלי מיתר. שיר זה מבוסס בבתיו ובלחנו על הפיוט העברי “ונתנה תוקף", הנאמר בתפילת מוסף בראש השנה וביום הכיפורים. אותו פיוט, ששמע כהן כילד בבית הכנסת, מספר על אלוהים הפותח את ספרו, שבו נכתב גזר דינם של החיים – מי לחיים ומי למוות, ובאילו צורות של מיתה (בשריפה, במים, בחרב או בשלום).
“התפילות היהודיות תמיד נגעו בי", סיפר כהן. “הן נושאות בחובן תחושה עמוקה של שבריריות ושל קיום קצר ועמוק. כשהייתי חוזר לביתי מיום כיפור, הייתי מוצא את עצמי משחזר את המילים האלה בראשי, מנסה להעניק להן את הפרשנות האישית שלי. הייתי שם בשוך הקרבות של מלחמת יום הכיפורים וראיתי את החיילים האמיצים, את הכאב ואת ההקרבה, והרגשתי צורך לדבר על הגורל האנושי הזה שכולנו חלק ממנו. זה לא היה שיר רק על מלחמה, אלא על כל מה שאנחנו לא יודעים – מי יחיה ומי ימות, מי יבוא באש, ומי בשלום. המלחמה נגעה בי עמוקות, ראיתי את הקרבות, את האומץ ואת הצער, והשיר נולד מתוך התחושה הזו. התרגשתי מאוד מהחוסן של העם הישראלי, ובשיר רציתי לשקף את חוסר הוודאות שהמלחמה מביאה לחיים. המלחמה ההיא, הסכסוך ההוא – נשארו איתי. זה גרם לי להבין עד כמה החיים שבירים, ואיך הגורל יכול להחליט הכל ברגע אחד". השיר השלישי היה “There Is A War" שגם עסק בחוויותיו מהמלחמה.
“לאונרד כהן אמר כל הזמן שמדינת ישראל היא המולדת הרוחנית האמיתית של העם היהודי והיה מאוד חשוב לו הקשר ליהדות ולמדינת ישראל", מסביר בועז כהן, שדרן רדיו ומרצה לתרבות. “בחלק משיריו הוא ציטט הרבה פעמים משפטים או לקח השראה מסיפורי התנ"ך, וגם החיבור שלו היה כל כך חזק שכשפרצה מלחמת יום הכיפורים הוא החליט להתגייס לצבא הישראלי, הוא הגיע לישראל בהפתעה, וקצין המיון אמר לו: ‘אנחנו כמובן לא יכולים לגייס אותך ולתת לך רובה, אבל אתה בהחלט מוזמן לתרום בכישרונך, נחבר אותך לצוות הווי ובידור’, וכך בעצם הוא ירד לדרום והופיע בפני חיילים. החיבור שלו ליהדות ולישראל היה מאוד חזק. הוא, כמו גם פול סיימון, בוב דילן ולו ריד, יצר ז’אנר מאוד מיוחד של שירים מאוד אטיים, נוגים ועצובים, משהו מאוד ספרותי. הוא הביא את עולם הספרות אל המוזיקה וזה צעד פורץ דרך".
מעבר לעובדה שהוא נולד למשפחה יהודית, כהן ניהל לאורך כל חייו האישיים והמקצועיים רומן הדוק עם הדת והמורשת היהודית, וגם עם מדינת ישראל, שהייתה, כדבריו, יקרה מאוד ללבו. “בישראל יש משהו שהוא מעבר לארץ גיאוגרפית", אמר פעם. “זה מקום של תשוקה, של חיפוש, של מאבק על זהות. כשהגעתי לישראל ביום השני למלחמה אני זוכר שאמרתי לעצמי אז, ‘אלה הם אחיי, זהו העם שלי, ואני חלק מזה’. המפגש הזה עם ישראל השפיע עליי מאוד, נתן לי פרספקטיבה חדשה על החיים שלי ועל הזהות שלי כיהודי. זה לא עניין של פוליטיקה, אלא של הרגשה עמוקה של שייכות".
“תחושה של שייכות"
הוא נולד לפני 90 שנה למשפחה יהודית ממוצא פולני וליטאי ממעמד הביניים במונטריאול בשם אליעזר בן ניסן הכהן. משפחתו השתייכה לקהילה היהודית האורתודוקסית “שער השמיים". כשאביו, נתן, נפטר בהיותו בן 9, פרש חסותו עליו סבו מצד אמו מאשה, הרב שלמה זלמן קלוניצקי, סופר, בלשן וחזן, שחינך אותו והקנה לו ערכים. סבו, שפרסם לקסיקון למילים נרדפות עבריות, עיצב מאוד את אישיותו ואמנותו של נכדו.
“סבי מצד אמי היה רב ומנהיג קהילה יהודית, והוא היה דמות מפתח בחיי המוקדמים", סיפר כהן. “הוא לא רק העביר לי את המורשת היהודית, אלא גם את החשיבות של מילים, של כתיבה, ושל שמירה על השפה כמקור כוח. אני זוכר את הסיפורים שסיפר לי על אבותיי, על המסורות העתיקות, וזה תמיד העניק לי תחושה של עומק, של שייכות למשהו גדול יותר. כשאני יושב לכתוב, אני מרגיש שאני ממשיך את המסורת הזו בדרכי שלי. מה שהכי נחרט אצלי הוא לאו דווקא מעמדו הדתי, אלא היכולת שלו לדבר על החיים דרך מילים פשוטות, שמכילות כל כך הרבה חוכמה. הוא לימד אותי שמילים יכולות להיות גם כלי לחיבור בין בני אדם וגם כלי לחיבור לרוחניות. אני חושב שבמובנים רבים, המוזיקה והכתיבה שלי הן הדרך שלי להמשיך את המסורת הזו של חיפוש הקודש בתוך היום־יום. סבי היה אדם שהקדיש את חייו לחוכמת התורה והמסורת היהודית, אבל הוא גם הבין את החשיבות של יצירתיות ושל ביטוי אישי. הוא היה הראשון שדיבר איתי על כך שמוזיקה ומילים יכולות להיות דרך להגיע ללב האנשים, ושזה לא משנה אם אתה כותב תפילה או שיר - העיקר הוא הכוונה מאחורי המילים. זה משהו שליווה אותי לאורך כל הקריירה שלי כיוצר".
את קריירת כתיבת השירה שלו החל כהן בשנת 1951 במהלך לימודיו באוניברסיטה, ואת ספר שיריו הראשון “Let Us Compare Mythologies" הוציא בשנת 1956. “כשכתבתי את הספר הזה הרגשתי שאני מבצע איזשהו חיפוש רוחני שבא לידי ביטוי גם במילים ובמיתוסים שהשתמשתי בהם", ציין פעם. “המיתוסים היהודיים תמיד היו בסיס לשירים שלי, וזה חלק בלתי נפרד ממני ומתהליך כתיבת הספר הזה וספריי הבאים. בספר הזה חיפשתי דרך הערכים היהודיים שסבי הנחיל לי משמעות וגילוי עצמי".
אותו תהליך של חיפוש רוחני הוביל את כהן, אז עדיין אנונימי, לבקר בשנת 1960 בפעם הראשונה בישראל. באותו ביקור פגש משורר מקומי, נתן זך שמו, עמו השתובב בקפה “כסית". “בפעם הראשונה שהגעתי לישראל, הרגשתי כמו מישהו שמוצא את עצמו בתוך ספר מקראי. זה היה מקום מלא בהיסטוריה וקדושה. הייתה זו חוויה מאוד עוצמתית, וזה השפיע על הדרך שבה תפסתי את החיים ואת המוזיקה שלי. זה היה מגע ישיר עם יסודות המהות והתרבות שלי. התפעמתי מהנוף, מהאווירה ומהכוח הרוחני של המקום".
במחצית הראשונה של שנות ה־60 הוסיף כהן להוציא ספרי שירה והתפרסם בתחום זה בעיקר בקנדה, אך בשנת 1967, עת עבר להתגורר בארצות הברית, בחר לפצוח גם בקריירה של זמר ומלחין. הפריצה הגדולה שלו הגיעה כשהקליט את שירו “Suzanne" (נכתב על יחסיו האפלטוניים עם הרקדנית סוזן ורדל) שהפך ללהיט והוביל אותו להקליט באותה שנה את אלבום הבכורה “Songs Of Leonard Cohen". באלבום זה עסק בנושאים רוחניים של חיפוש וגאולה. ההצלחה הגדולה של האלבום באירופה דרבנה את כהן להקליט את אלבומיו השני והשלישי שזכו להצלחה נרחבת והעניקו לו תהילת עולם וכן להיטי ענק כמו “Bird On The Wire" ו־"Famous Blue Raincoat".
באלבומו השני, "Song From A Room" (1969) הקליט לראשונה שיר שמבוסס על סיפורי התנ"ך שגמע מסבו – “Story Of Isaac", המתאר את סיפור עקידת יצחק בצורה מודרנית ובוחן את הקונפליקט בין אמונה לכוח, בין מוסריות לאלימות, ומתייחס להקרבה שנדרשת לפעמים בשם האמונה. “סיפור העקידה הוא אחד הסיפורים הכי מטלטלים בתנ"ך", הסביר כהן. “הוא משקף את המתח הזה שבין ציות לרחמים, בין היכולת לוותר ובין הרצון להחזיק. אני תמיד חשבתי שזהו סיפור על מאבק פנימי בין הקודש לחול, אלו שאלות שמלוות אותי תמיד".
בשנת 1972 הגיע בפעם השנייה לישראל כדי לקיים שתי הופעות שסביר להניח שהיה רוצה לשכוח – האחת בהיכל יד אליהו בתל אביב, והשנייה בבנייני האומה בירושלים. “שתי ההופעות האלה היו מאוד טראומתיות עבורו", מציין בועז כהן. “ההופעה הראשונה פוצצה על ידי המאבטחים והשומרים כי בדיוק שמו בהיכל הספורט רצפת פרקט חדשה לקראת משחק כדורסל של מכבי תל אביב שהיה אמור להתקיים כשלושה ימים לאחר מכן במסגרת גביע אירופה. כיוון שהפרקט היה חדש נאמר למאבטחים לא לתת לקהל, שישב בטריבונות, לדרוך על הפרקט. לאונרד לא ידע זאת והזמין את הקהל להתקרב אליו ולעלות על הפרקט, אז נוצר בלגן גדול וההופעה פוצצה.
למחרת התקיימה הופעתו בבנייני האומה בירושלים ושם הוא היה תחת השפעה חזקה של LSD, וכל ההופעה הוא ביצע שיר, עצר, אמר לקהל ‘אני לא טוב היום, מי שרוצה שילך לבקש את הכסף בחזרה’. הוא הפסיק את ההופעה באמצע וזה אירוע מאוד מפורסם כי לא היה נהוג בשום פנים ואופן שאמן יעשה מעשה כזה. המפיקים ניסו לשכנע אותו לחזור לבמה, ועד שהוא חזר, הקהל התחיל לשיר ‘עוד אבינו חי’ ו’הבאנו שלום עליכם’. לאונרד התגלח בחדר ההלבשה, הצטחצח, חזר לבמה וסיים את ההופעה כמו שצריך. בכך לאונרד ניפץ את האתוס של התעשייה שקבע שלא צריך להפסיק הופעה. אחרי זה הוא החליט לא להופיע יותר בחיים, אבל שנה אחרי זה – הוא חזר".
רומן קצר עם הבודהיזם
הביקור הבא של כהן בארץ הקודש היה כאמור באוקטובר 1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ביקור שהשאיר אותו פה חודשיים שבמהלכם חרש את המוצבים עם חוליית בידור שכללה את אושיק לוי, מתי כספי, אילנה רובינא ופופיק ארנון. ביקור זה קשר אותו בעבותות של ברזל להיסטוריה הישראלית. “יצא לי לפגוש ולראיין את לאונרד כהן בארץ שלוש פעמים, ולהבדיל מאמנים בינלאומיים גדולים אחרים שפגשתי, שישראל לא כל כך עניינה אותם ולא כל כך התעמקו ביהדות, הוא, כמו גם ארט גרפונקל, היה מאוד מחובר לישראל וליהדות שלו בקשר מאוד עמוק", מציין עיתונאי המוזיקה ואיש הרדיו לשעבר בני דודקביץ’, שראיין את כהן לראשונה עבור “עולם הקולנוע" בימי המלחמה. “השירים של לאונרד מלאי רגש והוא היה יהודי חם. עובדה שבצוואה שלו הוא ביקש להיקבר בבית קברות יהודי. הוא לא בא לארץ רק מתוך ציונות אלא מתוך יהדות. היהדות הייתה חשובה לו יותר מהכל. הערכים היהודיים וההשראה שהוא שאב מהמקורות היהודיים באו לידי ביטוי ביצירותיו במובן הכי עמוק של המילה".
בשנת 1984 הוציא כהן את אלבומו השביעי “Various Positions" ובו הלהיטים “Dance Me To The End Of Love" ו"Hallelujah". השני נחשב לא רק לאחד משירי הרוק המפורסמים בהיסטוריה, אלא גם טומן בחובו אלמנטים יהודיים מובהקים כחלק מההשראה ששאב כהן מן היהדות: “הללויה" זו מילה עברית שמשמעותה “תהילה לאל", וכהן עשה בה שימוש כדי להביע תחושות של הערצה ותחושת קשר עם האל. כמו כן, הוא מזכיר בשיר את הסיפור המקראי של דוד המלך וחטאיו, כולל התייחסות לשיר השירים ולמסופר על המערכה מול גוליית. החיפוש הרוחני שלו בשיר משתלב עם תפיסות יהודיות מסורתיות של יחסי האדם עם האל.
“אני חושב ש’הללויה’ הוא יותר מהצהרה דתית, זו גם קריאה אנושית לשבח ולקבל את הקיום, עם כל המורכבות שבו", התייחס בעבר כהן לנושא. “בתוך השיר, אני משחק עם דימויים תנ"כיים, עם רעיונות של אהבה, חטא ותשובה. יש בשיר הזה משהו יהודי במהותו. זה ניסיון למצוא אור גם בתוך החושך". השיר החותם אלבום זה, “If It Be Your Will", הוא מעין תפילה ובו כהן מתמסר לרצון האל, ומתכתב עם הרעיון היהודי של קבלת הגורל ושייכות לרצון הבורא. “כתבתי את השיר הזה כשחשתי אובדן, ואני חושב שבשיר נתתי מקום לאמונה וליהדות שלי בצורה הכי ברורה", הסביר.
כהן חקר את היהדות שלו ובשנות ה־90 עסק בבודהיזם, למד מדיטציה בודהיסטית ובשנת 1994 אף עבר להתגורר במנזר זן־בודהיסטי והפך לנזיר. עם זאת, הרומן עם הבודהיזם לא נמשך זמן רב וכהן “חזר" להעמיק את הקשר שלו עם היהדות בצורה יותר עוצמתית. “החזרה שלי ליהדות הייתה חלק מהמסע שלי להבין את עצמי בצורה יותר עמוקה", נימק זאת בעבר. “הייתי מאוד מושפע מהבודהיזם, אבל בסופו של דבר זה לא היה המקום שלי להישאר בו. מצאתי שבשורשים שלי, במסורת היהודית שלי, יש לי את הכלים למצוא את התשובות שאני מחפש. זה לא היה במובן של חזרה למקום, אלא חיבור מחדש עם מה שהיה תמיד חלק ממני".
“היהדות היא המסע שלי"
לאורך השנים, כאמור, ביקר כהן לא מעט בישראל וקיים הופעות נוספות ב־1978, ב־1980, ב־1985 וב־2009. את ההופעה האחרונה שלו בישראל, בספטמבר 2009 באצטדיון רמת גן, בחר לפתוח דווקא בעברית בציטוט: “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". לאחר מכן הוסיף: “זה כבוד ענק עבורי לנגן עבורכם בישראל שירים לתפילה, אחווה, שלווה ושלום לכולנו. אני לא יודע מתי נתראה שוב, אבל אני מבטיח לכם שאתן את כל מה שיש לי הערב". לאחר מכן הקדיש את “הללויה" לכל המשפחות השכולות שאיבדו את ילדיהן במלחמות. את ההופעה הבלתי נשכחת חתם בביצוע מצמרר של ברכת הכוהנים וקד קידה אחרונה לבני ישראל.
ב־21 באוקטובר 2016, סמוך לפטירתו, הוציא כהן את “You Want It Darker", האלבום האחרון שהוציא בחייו (כשלוש שנים אחריו יצא אלבום אחרון בהחלט). שיר הנושא מכיל דימויים חזקים מהמסורת היהודית כדרכו של כהן להביע חרטה, השלמה ואולי גם כעס על מצב העולם. “כשכתבתי את השיר חשבתי על כל הסיפורים העתיקים מהתנ"ך", הסביר. “על השיחה הזו בין האדם לאל, ועל איך שאנחנו מתמודדים בעולם הזה. יש בשיר הזה תחושת ייאוש אבל גם תקווה, כי בסופו של דבר, אנחנו לא לבד בתוך החושך הזה".
כאשר הלך כהן לעולמו ב־7 בנובמבר 2016, משפחתו קיימה לבקשתו הלוויה יהודית מסורתית שנערכה בבית העלמין היהודי “שער השמיים" שבו נקברו גם הוריו. בית העלמין הזה היה בעל חשיבות מיוחדת עבור כהן, שכן הוא היה קשור עמוקות לבית הכנסת שבו שימש סבו כחזן.
ההלוויה הייתה צנועה ואינטימית, בנוכחות משפחה וחברים קרובים בלבד. על פי המסורת היהודית, ההלוויה התקיימה במהירות יחסית לאחר פטירתו, וללא טקסים ראוותניים או הספדים מפורסמים. קברו של כהן מעוטר בסממנים יהודיים מסורתיים, כולל מגן דוד שמציין את זהותו היהודית. זהו קבר צנוע, כפי שמתאים לאופיו של כהן, שמהווה מחווה אחרונה לאדם שחייו ויצירתו היו כל כך מושפעים מהרוחניות ומהמסורת היהודיות.
“אני לא מתיימר להיות רב או מורה רוחני, אבל אני חי את היהדות בכל יום", אמר באחד הראיונות האחרונים בחייו. “זה לא רק טקסים וחגים, זו דרך חיים. הכאב והאהבה, והחיפוש אחרי משמעות, הם דברים שנכנסים לתוך היצירה שלי ומשפיעים על כל מה שאני עושה. היהדות היא המסע שלי, ולא הסוף שלו. שיריי האחרונים הם כמו תפילות בשבילי. אני מביע את עצמי דרך המוזיקה שלי, וזו הדרך שלי לדבר עם אלוהים, עם עצמי, ועם כל מה שאני מאמין בו. היהדות נותנת לי את הכלים להבין את מה שאני מרגיש, ולתעל את הכאב והאהבה שלי למילים ולצלילים. אני יודע שהמילים שלי יימשכו הרבה אחרי שאלך, והן יהיו מעורבות בשיח היהודי. זה כבוד גדול עבורי להיות חלק מהמסורת הזו, ולהשאיר אחריי משהו שיש בו את הרוח היהודית והיכולת לגעת בלבבות".