זו הפעם השלישית שהזמרת הברזילאית אליזט רטר, בוחרת להישאר בישראל. בפעם הראשונה היא נחתה בישראל בעקבות האהבה לתרמילאי ישראלי, בפעם השניה ולאחר שהאהבה ההיא מתה היא נשארה בשל אהבתה לארץ.
בשנה האחרונה הקשה והמאתגרת, בכל פעם כששואלים אותה למה היא לא נוסעת לברזיל, ולו רק כדי להתאוורר מהמתח ומקשיי המלחמה, אליזט עונה ואומרת שהיא נטועה כאן עמוק וחשה הזדהות עמוקה עם המקום הזה ששמו ישראל ועם האנשים. "אני אדם נאמן" היא מעידה.
גם למוסיקה הברזילאית של אליזט יש חיבור אותנטי לישראל ולאנשיה. במופע החדש שלה "לילות ברזיל" שייעלה בפסטיבל אבו גוש, ביום ראשון 20.10 | 21:00 | במרכז רבין בתל אביב, בין היתר, אליזט תבצע שיר חדש "קשה להגיד שלום" אותו כתבה לזכרו של איתן חדד ז"ל, נגן הבס בלהקה המלווה אותה. איתן חדד ז"ל נמנה עם כיתת הכוננות בקיבוץ בארי ונרצח ב-7 באוקטובר במרפאת הקיבוץ. את השיר כתבה אליזט כשבועיים לאחר שחדד נרצח.
"איתן היה אדם עדין נפש ומהמם. עבדנו וניגנו יחד במשך 15 שנים. הוא והלהקה הם ממש משפחה שלי. אני רוצה להוריד את האבנים הכבדות שיושבות לי על הלב לגרש את שנאת החינם" היא אומרת. ומגלה שלמרות שחלפה שנה מאז הרצח היא טרם מצאה לו מחליף ועדיין שומרת לו את עמדת הבסיסט על הבמה.
"הופענו עם השיר בשתי השפות עברית ואנגלית, בפני חברי קיבוץ בארי המפונים במלון בים המלח. עשיתי זאת למען משפחתו של איתן: אביו ואחותו ובת הזוג שלו.
בנוסף ל'קשה לומר שלום' השיר שמוקדש לאיתן חדד, ההופעה ברובה שמחה יותר וכוללת שירים עם מוסיקה ומקצבים ברזילאים. זו הופעה שיש בה גוונים של שמחה".
"יש אנשים אוהבים
יש אנשים ששונאים
מה שהיה לא יהיה
מפחיד איך הכל משתנה.
הלכת ולא נתראה
במוסיקה אתה תהייה.
נזכור אותך בכל הזמנים
שמח מוקף בתווים.
קשה להגיד שלום,
ולוותר על החלום
רוצה שתבוא תקווה
בסוף של המלחמה
בסוף"... ("קשה להגיד שלום" אליזט רטר)
אליזט רטר נולדה וגדלה בריו דה ז'נרו לאם שלה שורשים של יהודי ספרד ולאב אפריקני "לכן הצבע שוקולד שיש לי". כשהיתה נערה האם נפטרה. בתחילת שנות ה-90' אליזט עזבה את ריו ונחתה בישראל בעקבות אהבתה לישראלי שהכירה כתרמילאי בברזיל. האהבה הצעירה לא שרדה וכעבור שנתיים הם התגרשו, אבל אליזט לא ויתרה על אהבתה לישראל ונשארה. היא עבדה כמדריכה לריקודים ברזילאים לבנות במתנ"סים ובבתי ספר. ואפילו, כן, תחזיקו חזק, היא לימדה את דינה, הבת של אריק איינשטיין. "באחת הפעמים כשהוא בא לאסוף את בתו מהחוג סיפרתי לו שהשיר הראשון שלו שלמדתי לשיר היה 'סן פרנסיסקו על המים', אז עשינו דואט מאולתר".
בהמשך הפכה אליזט לכותבת שירים. "כשהיתי תלמידה בבית הספר בברזיל המורים היו בטוחים שאהיה סופרת. אבל בישראל עברתי לכתוב שירים ואני כותבת בכל השפות בהן אני שולטת פורטוגזית, עברית, אנגלית רוסית איטלקית ועוד".
לדבריה המוסיקה מביאה לידי ריפוי. "יש בה שמחה ואהבה טהורה. כשאני כותבת שירים, אני לא כותבת אותם רק למען הלב שלי אלא לטובת כל הלבבות של האנשים. מגיעה להם אותנטית. זאת גם הסיבה שהבטחתי לעצמי שאף פעם לא אהיה מושחתת ולא אעשה מוסיקה רק בשביל פרסום וכסף. אני באה להיות אור לעולם".
היא גרה בתל אביב נשואה למיקי רטר, צלם (שהוא גם מהנדס) והשניים הורים לבת משותפת, אלין בת ה-21 שמופיעה עם האם כרקדנית וגם לומדת משחק. במקביל למופע שלה בפסטיבל אבו גוש, בשבוע הבא תשיק אליזט ביחד עם אלין בתה תערוכה אמנות בגלידריה ארטה בתל אביב.
על מה את כותבת?
"השירים שלי מדברים על סובלנות, על אהבת חינם ושמחת החיים. אני שגרירת השמחה בישראל. אומרים לי שהשירים שלי הם כמו השירים מא"י היפה של פעם. בניגוד לאנשים שמאבדים את הדרך והולכים בחושך בדרך השנאה. אני לא מסוגלת להכיל את שנאת החינם ולא את השנאה בגלל לאום. בברזיל יש הרבה בעיות אבל שם לא הורגים אנשים בגלל המוצא והלאום שלהם. קשה לי להבין את העובדה הזאת".
המראה החיצוני שלה מושך תשומת לב והיא זוכה לתגובות רבות בעברה ברחוב. "תמיד מגיבים לצבעים ולסטייל הססגוני שלי. אני גורמת לאנשים לחייך".
גם המבטא הברזילאי נשאר.
"נשאר בגלל החלטה מודעת. רציתי שהמבטא יישאר כמו כל דבר טוב. אילו שרתי כמו חברתי סימה בת ה-90 מהטיק טוק זה לא היה עובר. לפעמים צוחקים ואומרים שאני שרה כמו הונגריה, וכשאני מופיעה בחו"ל הרוב משוכנעים שאני קובנית. אפילו הקובנים מוכנים להישבע שאני משלהם".
מה נשאר בך מברזיל?
"ברזיל טבועה בדנ"א שלי".
"לילות ברזיל"
20,10 | 21:00 |
מרכז רבין, תל אביב
אליזט: שירה
רוסטיק לרמן: קלידים
אבינועם מרטון: תופים
נועה צור: קולות וכלי הקשה
רון לאור: גיטרה
אלין רטר: ריקוד
פסטיבל אבו גוש: חוה"מ סוכות 19-22 באוקטובר