דוד ד'אור משיק אלבום חדש: "לשיר למשפחות שכולות את 'שמור על העולם' מפרק את הלב"

"אני אופטימי שיבואו ימים טובים לעם שלנו", אומר דוד ד'אור בסוף שיחתנו. “יש לנו כרגע הרבה בלגן, גם בתוכנו כחברה וכעם, אבל אני יודע שזו ירידה לצורך עלייה. אני רואה שאנחנו מובילים בראש החץ בהרבה דברים. זה גובה מחיר יקר, אבל בעיניי אנחנו נלחמים פה לא רק על קיומנו, אלא למען כל העולם, למען התרבות המערבית, למען הנאורות, נגד טרור וחושך. זו אולי המלחמה הכי צודקת שיצאנו אליה".

האופטימיות מובנית בד'אור. היא מתבטאת בכל פגישה או ריאיון שקיימנו לאורך השנים, והיא אולי גם אחד המנועים שלו כיוצר, כמוזיקאי וכאדם, כזה שמתעקש תמיד לבנות גשר בין תרבויות ובין גישות שונות. “שירת רבים", אחד הפרויקטים הבולטים של ד'אור ושל המפיק המוזיקלי המוערך פטריק סבג, נולד ב־2008 בדיוק מהמקום הזה. כבר 16 שנים וחמישה אלבומים, האחרון שבהם “שירת רבים 5" יצא בימים אלה, המיזם מחבר בין קודש לחול בעזרת אהבה ומוזיקה.

“אני אוהב מאוד את קיבוץ הגלויות הזה, שנקרא עם ישראל", ד'אור מסביר. “אני חושב שאנחנו מיוחדים, ושהייחוד המוזיקלי שלנו מדהים. רק במדינה הזו אתה יכול לשמוע מוזיקה תימנית לצד מוזיקה ביידיש ושני הדברים יישמעו לך הכי טבעיים בעולם. לכן, לאלבומי ‘שירת רבים' אנחנו לוקחים נציגים מתרבויות שונות. באלבום הנוכחי, לדוגמה, לקחנו את רועי כהן, פייטן תימני, שכשהוא מתחיל לשיר אתה ממש שומע את בית הכנסת בתימן, את יהודה יפרח, זמר צעיר עם קול יפהפה שמחובר לתרבות המרוקאית והביא משהו שבטי לאלבום, ואת ארז לב ארי, שהוא זמר נשמה ממש. יש גם דואט שלי עם אוריין שוקרון, ‘את אחי אנוכי מבקש', שמדבר על החיבור ועל קיבוץ הגלויות".

נס בבריכת הסולטן

האלבום החדש, החמישי בסדרה, מונה שבעה שירי שבת שד'אור מבצע עם אמנים שונים. השירים לובשים כסות חדשנית מהמחוזות האלקטרוניים, הרוקיים והפופיים, לצד לחנים מזרחיים, שעטנז שמאפיין את יצירתו של ד'אור כאמן מוזיקת עולם. “איך שאני רואה את האלבום הזה, המופע שהכי מתאים לביצוע השירים שלו הוא קבלת שבת על חוף הים עם די.ג'יי", ד'אור מפליג בדמיון. “יש באלבום המון האוס עכשווי ומודרני, שמתאים לכל פסטיבלי המוזיקה הגדולים בחו"ל. האלבום הוא המשך טבעי לשאר אלבומי הפרויקט, ומטרתו היא להנגיש לקהל צעיר, וגם למבוגרים, פיוטים שריגשו את אבותינו במשך כל כך הרבה שנים, בעיבודים חדשים. יש גם טקסטים שהענקנו להם לחן חדש, כמו הקידוש ‘יום השישי'".

למה בחרת בשירי שבת?
“השבת היא אולי הדבר הכי משמעותי בתרבות היהודית. לפני שנתיים, כשהתחלנו לעבוד על הפרויקט, נפטרה חמותי האהובה מלכה. היה לנו קשר יוצא דופן, של אמא ובן, והרגשתי שאני חייב להביע את רגשותיי כלפיה דרך אלבום. פרויקט ‘שירת רבים' היה קרוב מאוד לליבה. אז חשבתי שזו תהיה מחווה יפה להקליט אלבום שירי שבת ולהקדיש אותו לזכרה".

איך ניגשים להלחין טקסט מהתפילה? זה הרי שונה מטקסט “רגיל".
“נכון, יש הרבה מאוד כבוד למילים, המון התכוונות בזמן העבודה, לבוא ממקום נקי ומכבד ולומר כל מילה נכון. יש לנו יועצת לעברית, שמנחה אותנו בכל הברה. מעבר לזה, חשוב לנו ליצור תחושה שמרימה את הלב ואת הנפש. היום השירים האלה מתנגנים גם במסיבות טבע ובפסטיבלים גדולים. חבר שהיה בפסטיבל ‘ברנינג מן' בארצות הברית שלח לי סרטון של חבר'ה רוקדים ושרים את ‘שלום עליכם' במנגינה שלנו, וזה נראה לי מה־זה חזק. זו השפה של הלב, גם אם אתה לא מבין מה אומרים. אם התדר נכון ומדויק, אתה מתרגש".

חשוב לציין שכשהאלבום הראשון בפרויקט יצא, מה שמכונה כיום “ז'אנר אמוני" לא היה במיינסטרים.
"לא רק שזה לא היה במיינסטרים, זה היה אסור במובן מסוים להשמעה ברדיו. אבל בי יש תמיד סינדרום של להתחיל דברים ראשון. ב־2005, אחרי מותו של אבי, הלכתי להתפלל בבית הכנסת ליד הבית שלנו, והתפילות נגעו בי במקומות עוצמתיים כי כאבתי מאוד. נפגשתי עם פטריק, שגם איבד את אביו באותה תקופה, וכשהתחלנו לעבוד, הרגשנו שמשהו קורה פה. שלחנו את המוזיקה הזו לכל מיני פסטיבלים בינלאומיים, למשל לפסטיבל WOMAD שארגן פיטר גבריאל. כשפיטר שמע את המוזיקה הוא צלצל אליי ואמר לי: ‘מה זה הדבר הזה? אתה כתבת?'. אמרתי לו שאלו שירים של תרבות יהודית בעיבודים עכשוויים. פיטר הזמין אותי להופיע בפסטיבל. ביצעתי שם את ‘אדון הסליחות' ו'לכה דודי' לקהל לא יהודי, וה־BBC טען שזה היה המופע הכי טוב בפסטיבל".

"מאז הופעתי עם השירים האלה בניו זילנד, בלונדון, באוסטרליה, וזה הצליח. אבל כשחזרתי לארץ ורצינו לשחרר את האלבום, נפגשתי עם דלית עופר, אז מנהלת גלגלצ, והיא אמרה לי: ‘אנחנו לא משמיעים דברים כאלה, לא מקובל להשמיע שירי תפילה ברדיו'. עבר זמן קצר, וזה התחיל לתפוס. מאיר בנאי, אהוד בנאי, עובדיה חממה ועוד אמנים התחילו להקליט אלבומים עם שירי תפילה, ואז באו ישי ריבו וחנן בן ארי, וזה הפך למיינסטרים. בפיוז'ן הזה אני מוצא את המוזיקה היהודית. אני אוהב להתחבר לשורש. כשאתה מתחבר לשורש אתה מצליח לפרוח ולצמוח, כמו עץ".

סיימת לאחרונה סדרת מופעי סליחות בבריכת הסולטן.
“מופעי הסליחות שלי רצים יותר מעשר שנים. גם זה לא היה מקובל בזמנו, זה היה קיים בעיקר בבתי כנסת. השנה, כל המדינה הייתה במופעי סליחות, וזו תחושה של זכות גדולה. הרגשתי שפה זרעתי זרע שהתחיל לצמוח. השנה היה לנו נס עם המופע. זו הפקה שעולה הרבה כסף, והמופע הראשון היה אמור לעלות ב־6 באוקטובר. כבר לפני כן אמרו שבגלל התרעות ואזעקות אסור לקיים מופעים עם קהל של יותר מ־2,000 איש. כל המשקיעים אמרו לי לפרק את הבמה כדי שלא נפסיד כסף, אבל אני אמרתי ‘לא מפרקים'. הייתה בי אמונה פנימית, שאמרה לי שיהיה בסדר. בבוקר היום של ההופעה הודיעו שכל הארץ נשארת עם הגבלות, חוץ מירושלים. אי אפשר להסביר את הנס הזה".

הקשר שלך למסורת, לאמונה ולדת מתהדק ככל שאתה מתבגר?
“החיבור שלי לדת הוא דרך האמנות. אני לא אדם דתי. אני אדם מאוד מאמין, מרגיש את הקדוש ברוך הוא בתוכי, כמו רבים אחרים שאני מדבר איתם. יש מצוות שאני משתדל לקיים ודרך שאני משתדל ללכת בה, אבל בתפיסה התרבותית שלי אני מאוד פתוח ומודרני. ואני משתדל שהכל יהיה מוסרי ונקי ולא פוגעני".

מוזיקה למען שפיות

ד'אור, בן 59, זוכה כבר למעלה משלושה עשורים להצלחה בינלאומית, עוד מימי אלבום הבכורה שלו ב־1992, “דוד ד'אור", שהיה פורץ דרך. “בתחילת שנות ה־90 שלט בתעשיית המוזיקה ז'אנר להקות הרוק", הוא נזכר. “ואני, שלמדתי מוזיקה קלאסית באקדמיה למוזיקה בירושלים, ראיתי שעולמות הרוק והקלאסי לא שונים. החלטתי להכניס אלמנטים של שירה ספרדית, או מזרחית, מהבית הלובי שבו גדלתי, לצד צלילי רוק ופופ, וזה התקבל מאוד יפה, בעיקר בעולם. כשבשנת 1990 הקלטתי את השיר הראשון שלי, ‘קול מהשמיים', בסגנון צועני, אנשי חברות התקליטים שאלו אותי ‘מה זה? איפה משבצים את זה?'. הוא היה גם שיר של זמר עם קול גבוה, ששר בצורה שאף אחד לא שר בה לפני כן. אמרתי לכולם שאני הולך עם האמת שלי. החברה הראשונה שפניתי אליה, NMC, לא החתימה אותי, וכש'הד ארצי', שהחתימה אותי, ראתה שהאלבום מצליח, נתנו לי יותר אפשרויות פעולה".

הפריצה הגדולה של ד'אור הגיעה באלבומו השני, “בגובה משתנה" (1993), בהפקת עופר מאירי. באלבום נכלל אחד השירים המזוהים עם ד'אור, “שמור על העולם", שיר שבמקור כתב והלחין לרגל הולדת אחיינו, אור. “ב'שמור על העולם' הכנסתי בפעם הראשונה נגינת עוד, דבר שהיה שמור בזמנו למוזיקה מזרחית, ועם השירה שלי ומקהלה גדולה שליוותה אותי, זה היה מאוד חדשני", הוא מתאר. “כמעט בכל דבר בקריירה שלי יש משהו ראשוני, בכורי. כשלא הייתה מוזיקת עולם בארץ החלטתי לעשות מוזיקת עולם והעליתי מופע עם שלמה בר, ואז שיתפתי פעולה במופע ובאלבום עם אתי אנקרי, בשילוב של רוק ומוזיקה אתנית".

מאז 7 באוקטובר ד'אור שר בהלוויות, בפני חיילים, פצועים, מפונים ומשפחות שכולות.
“הלב שלי מתמלא כאב עם כל חלל שנופל", אומר ד'אור. “לאחרונה קיבלתי סרטון של חלל צה"ל, סמ"ר יאיר חנניה ז"ל, ששר את ‘שמור על העולם' בבסיס, לפני שנפל בקרב בעזה, ופשוט פרצתי בבכי. אני מבקר לא מעט משפחות שכולות ומוצא את עצמי בסיטואציות לא פשוטות. לשיר להם ליד הקבר את ‘שמור על העולם' זה משהו שמפרק את הלב".

מה עוזר לך להמשיך בתקופה הזו?
“העבודה על האלבום החדש החזיקה אותי בשגרה שעזרה לי להישאר שפוי בימים קשים כאלה. אז נכון שהיו הופעות שלא התקיימו, אבל לעשות מוזיקה ולמצוא בה נחמה מוכרת, זה עוזר מאוד. העליתי גם מופע חדש עם חברי הטוב אברי גלעד, בשם ‘פתח לבך'. התחושה היא שעם ישראל עבר, ועדיין עובר, ניתוח לב פתוח ומסוכן מאוד".

מה עוד אתה עושה בימים אלה?
“אני מצייר מלא. עשיתי לא מזמן מיצג למען החטופים עם הצייר הנפלא סם חלבי. הקראתי שם משהו שכתבתי למען החזרת החטופים, וצבענו אנשים בלייב על הבמה, לצד מוזיקה ושירה. זה היה עוצמתי. במקביל אני עובד על תערוכות גדולות בחו"ל וגם מכין תערוכה שתוצג בישראל".