כל מי שהיה אח גדול אי פעם בחייו זוכר כנראה את הרגע המוזר והמבלבל שבו אבא ואמא חוזרים מבית החולים, כשבידיהם הסלקל עם התינוק החדש. "כבר אמרת שלום לאחיך הקטן?", הם ישאלו, ואתם בתגובה תחייכו בסקרנות, או לחילופין, תביטו בחשדנות ביצור הקטן ותתהו: "Who the fuck is she?".
אותה מחשבה בדיוק עברה בראשי בכיפור האחרון. אותו מועד, הנחשב לקדוש ביותר לעם היהודי, היווה ככל הנראה גם יום קדוש עבור בני הדתות האחרות, לפחות אלו מהם המגדירים עצמם כ"מלאכים" והצבע המועדף עליהם הוא ירוק זרחני. אני מתייחס כמובן ליום יציאת אלבום הרמיקסים של צ'ארלי XCX - Brat and It's Completely Different but Also Still Brat.
האלבום, שיצא כאמור בתחילת אוקטובר, הגיע ארבעה חודשים בלבד לאחר יציאתו של "Brat", אחיו הגדול והסנסציוני, שהצליח להטריף ולהגדיל באופן מטאורי את מעגל מעריציה של הזמרת והיוצרת הבריטית, ובמובנים רבים חילק את חייה (וגם את חיינו, אם נהיה כנים) ללפני ואחרי.
זה המקום להזכיר: צ'ארלי XCX תמיד הייתה כאן, ותמיד הקפידה לנוע בין שתי קטגוריות: כוכבת פופ מיינסטרימית עם שירים שמגיעים למקומות מכובדים במצעדים מחד, ומאידך אנדרדוגית שמטפחת קהל מעריצים קטן אך נאמן.
ב- "Brat", היא הצליחה לאזן סוף כל סוף בין שני העולמות הללו בצורה מבריקה. על גבי סאונד אלקטרוני אגרסיבי ומקצב מוזיקלי שחודר לעצמות עד שלא נותר להן אלא לזוז לפיו, היא הצליחה להניע את הפופ לעבר טריטוריות פחות מוכרות, תוך שהיא שומרת על שמץ של פופיות ממכרת.
Brat And It’s Completely Different But Also Still Brat, כפי שמשתמע משמו, נשען על קודמו אך במקביל אינו צועד באותו מקום. על אף שלאוזן לוקח זמן להתרגל אליו בהאזנה ראשונה (ושנייה. ושלישית), קל להבחין כי אותו אלבום רמיקסים, הבנוי כולו מתוך הרצון להתנסות ולשחק עם המוזיקה, מציע לא רק גרסאות חדשות לשירים שהופיעו ב-"Brat", אלא עיבודים שנראים כמו פרקים חדשים לגמרי. כל שיר שמקבל רמיקס כאן מחדד את הייחודיות של צ'ארלי, ומציג את החזון שלה כמי שמובילה את הגל הבא של הפופ האלקטרוני - הייפר פופ.
האלבום מציע עיבודים שמחברים בין סאונדים קלאסיים לבין חידושי סאונד עכשוויים. למשל, השיר "Club Classics" עם BB Trickz עושה כבוד לחווית הקלאבינג, עם קצב חצוף ומואץ וקסם בלתי נלאה שמצליח לייצר תחושת עומק בסאונד. "365" עם Shygirl, מקבל גרסה משוחררת ופרועה המעניקה תחושת חופש מוחלטת.
מה שמייחד את Brat and It's Completely Different but Also Still Brat הוא לא רק גישתו המוזיקלית, אלא גם האורחים המסקרנים שהוא מצליח להביא. לצד שיתופי הפעולה הבולטים והפופים אליהם כבר נחשפנו לפני צאת האלבום, דוגמת "Girl, so confusing" עם לורד (שהתעלה על גרסתו המקורית בזכות שילוב בין ליריקה נהדרת וסיפור אהבה-שנאה בין נשים) ו-"Guess" הקורץ והשובב עם בילי אייליש, הפעם אנו מקבלים גם רצועות סולידיות ורכות יותר.
הרמיקס של "So I" הוא דוגמה מצוינת לכך, שם צ'ארלי מחליטה להקדיש את השיר לזיכרונה של סופי, חברתה המנוחה, ובוחרת להישאר עם מי ששימש כמפיקה המוזיקלי, A.G. Cook. השיר מצליח לשמר את האווירה החתרנית הניסיונית שהייתה מזוהה עם סופי, תוך שמירה על זהותה האישית של צ'ארלי עצמה.
בנוסף, האלבום מציע שירים כמו "I Might Say Something Stupid", שבגרסתו החדשה משתף פעולה עם סולן "The 1975", מאט הילי. השיר משלב את הסאונד המיוחס לאמני אינדי, זאת בשילוב הבסיס האלקטרוני של צ'ארלי, מה שמעניק חוויה מוזיקלית עשירה שמצליחה לשדר גם חוויות רגשיות כנות ומורכבות.
במהלך האלבום כולו, שירים כמו "Sympathy Is A Knife" עם אריאנה גרנדה ו-"B2B" עם טינשה מציעים לא רק טוויסטים מוזיקליים מרתקים, אלא גם את צדדיה המורכבים של חוויית ההצלחה בתעשיית המוזיקה: התמודדות עם הציפיות מהציבור, הקשיים שבפופולריות, וההבנה שמאחורי כל טירוף המועדונים מסתתרת גם עייפות נפשית.
בסופו של דבר, Brat And It’s Completely Different But Also Still Brat הוא לא רק אלבום רמיקס. הוא יצירה עצמאית שמצביעה על יציבות מוזיקלית והתפתחות מרשימה של צ'ארלי XCX כאמנית שמובילה את העולם המוזיקלי שלה, זאת באמצעות חקירת הגבולות בין פופ עכשווי לפופ ניסיוני. למעשה, גדולתה של הזמרת באה לידי ביטוי בכך שהיא מצליחה לא רק לשמור על שמחת חיים וקצב גבוה במוזיקה שלה, אלא גם לעסוק בכנות באתגרים הגדולים שבאים עם ההצלחה.