שי צברי סוף סוף עובר לפרונט ומשיק אלבום בכורה: "שחרית"

אבל צברי כבר כאן. ובגיל 40, אחרי שנים של קילומטרז' סלסולי לצד סחרוף, ״בקרוב״ בפרויקט של עידן רייכל, ״מעליי דממה״ בפרויקט של אהובה עוזרי ועוד, הוא עובר לפרונט עם סינגלי הבכורה, ״קשה בלילה״, ו״לווי אותי״ שהלחין לו סחרוף.

את כל זה הוא עושה במסגרת ההרכב ״נבחרת הגרוב של המזרח התיכון״, שנגניה הם: אסף תלמודי - קלידים, אייל תלמודי - כלי נשיפה, איתמר ציגלר - בס וחשמלית, גרשון וייסרפירר - עוד חשמלי וטרומבון, וניר מנצור - תופים אלק¬טרוניים ופחים.

ברביעי הקרוב ישיק צברי הופעה ראשונה בסיבוב מתוכנן, לרגל צאת אלבום הבכורה ״שחרית״, שהקליט ביומיים, שאפשר להגדירו כור ההיתוך של צברי, המורכב משעטנז של מוזיקה יוונית, תימנית, השפעות פסיכודליות מ״הדלתות״, רוק׳נרול הארד-קור, מזרחית וסול.

״זה לא משנה איך אתה נראה. מה שמשנה זה שכשאתה פותח את הפה, בסוף זה יצא מרגש. זה באמת לקח לי זמן. הרבה שנים ניסיתי להתעסק במוזיקה. תמיד הייתי מין חצי בפנים, חצי בחוץ. אומנם אחרי הצבא נרשמתי לרימון, אבל זה היה לפני 20 שנה, וכולם שם עשו רק ג'אז. אני לא למדתי בקונסרבטוריון או השתתפתי במקהלה. ההשפעות שלי היו פינק פלויד, סחרוף, אהוד בנאי, פורטיס. אבל מה שהכי השפיע עלי הייתה המוזיקה השקופה. זאת שהיו שומעים בשכונה שלי, אבל לא קנו אותה על דיסק. ברימון היו רק שלושה אנשים שהכירו את השירים של עופר לוי. זה היה לי מוזר, כי הוא אחד המוזיקאים הכי מדהימים שחיים בארץ״.

״לא התחברתי למה שהיה שם. המטען המוזיקלי שלי היה אבא שלי, שהיה מורי שמלמד ילדים תימנים לעלות לתורה בפיוט, וסבתא שלי, שהייתה מקוננת בלוויות. אני זוכר כשהייתי ילד והשתעממתי בבית הכנסת, שמעתי ברדיו רוק ובלוז והתחלתי לדמיין את ברכת הכוהנים יחד עם כלי הנגינה שהייתי שומע. לקח לי זמן להבין שזה מה שניסיתי לעשות גם ברימון, עם שירים של אלון אולארצ'יק. לנקד כמו בעליות לתורה, לשיר בסלסו־ לים. אבל אז לא היה לזה הד, ולא ממש יכולתי לפתח את זה. למרות זאת המפיק ניצן זעירא, שהיה באחד השיעורים, מאוד אהב את זה וטיפח אותי. אחרי כמה שנים הצעתי את עצמי להיות המזכירה שלו בנענע דיסק. הכנתי קפה לאמנים גדו־ לים כמו אהובה עוזרי. היא אוהבת שחור חזק עם חלב״.

הייתי בטוחה שסיפורי סינדרלה הם אגדה אורבנית ששייכים רק לגיבורי הריאליטי. ״לא מדובר בסיפור סינדרלה, אלא בע־ בודה קשה. קיבלתי הרבה הצעות ללכת לכל מיני תוכניות ריאליטי למיניהן, אבל אני עובד במוזיקה, לא בטלוויזיה. מבחינתי זה היה חיפוש מאוד ארוך, ללכת להופיע כמה שיותר, עם כל מי שאני יכול: בכיכרות, בתחנות דלק, בפ¬סטיבלים. איפה שרוצים לשמוע אותי״.

"אני לא אוהב הגדרות. זה למבקרים. באלבום יש הרבה שירים מאוד שונים באופי שלהם. חלק של חפלה וחלק יותר עצובים. אנשים אוהבים לומר שאני עושה אינדי מזרחי, אז אני זורם עם זה. החלטתי לתת לזה תשובה שלא מחויבת. לא לקלאסי ולא לפופולרי. יש כל כך הרבה אלבומים מזרחיים פופיים מצוינים, שהגדירו אותם כמזרחית, ובגלל זה הם התפספסו. אני עושה מוזיקה מזרחית מהסוג שאני אוהב".

״הוא נתן לי המון חופש ולמדתי המון כשהזרקורים לא היו עלי. אני זוכר ששנייה לפני שעליתי איתו להופיע בפעם הראשונה, הוא לחש לי: 'לפעמים בחזרות צעקת, מחאת כפיים ושרקת. אם בא לך על זה על הבמה, תעשה את זה. השחרור שהוא נתן לי לעשות מה שאני רוצה הצמיח את סגנון ההופעה שלי. למשל, סולו השריקות, הירידה לקהל. אני מאוד מתרגש לסגור איתו מעגל, כשהוא יבוא להתארח בהופעת הבכורה של מי שהיה זמר הליווי שלו, המאסטר אוף סרמוני, והאחראי על החפלה״.

״זאת התקופה הכי טובה שחייתי בה מבחינה מוזיקלית. היום פיוט הוא חומר יצירה לגיטימי. כמו שיש שיר של משו־ רר, יש את הימאן בלוז, תומר יוסף, בום פם. הרכבים מדהימים שגם מצליחים בחו״ל. עכשיו הופעתי בקרקוב בעברית. 20 אלף פולנים משתוללים לצלילי לכה דודי. התפקיד שלי, גם כסולן, הוא לע־ שות את השמח״.

״הקהל שלנו הוא מהיפסטרים תל אבי־ בים עד לבנות תימניות. ההופעות שלנו מאד שמחות. אני לא עובד בלהיות שמח, אבל בסוף זה נגמר בזה שכולם רוקדים״.