"צוותא" מעולם לא הייתה כל כך בצוותא. המון שערות שיבה התאחדו עם שערות מלבינות, אבל הנעורים, חבר'ה, היו כאן תמיד, ומתכוונים להישאר עוד הרבה זמן. היה זה בערב האיחוד של להקת "שובבי ציון" – קובי רכט, קובי אושרת וחנן יובל - שהתאחדו אחרי 44 שנים מאז התפרקו בתחילת הסבנטיז. הם הרביצו את כל מה שיש להם, הקפיצו את הקהל בלי הכרה, הפיחו בו אופטימיות ונדמה שלחם של השירים הישנים טרם נס.
תזכורת קצרה: שלישיית "שובבי ציון" הייתה קיימת על המפה בסך הכל שנתיים (1970־1971). הם הוציאו אלבום אחד ששיגר שורת להיטים ("למה עכשיו", "נגה", "איש גדול", "אל תלכי", "ישראל ישראל"), שרו בפסטיבל הזמר החסידי 1971 את "חמדת ימים" (מילים מהמקורות, לחן: הרבי שלמה קרליבך),
ובפסטיבל הזמר 1971 את "בגללי או בגללו" (מילים ולחן: מוטי גלעדי), אך התאיידו באותה מהירות שבה הגיחו. עכשיו, 44 שנים אחרי, הם נזכרו להתאחד.
קובי אשרת, אחת מצלעות המשולש, מביט בעדנה לאחור וקדימה בתקווה. "הרעיון לאיחוד קינן בנו כל הזמן, אבל זה פשוט לא קרה מהרבה סיבות", הוא אומר. "רכט יצא לשנים ארוכות לחו"ל, חנן פצח בקריירה אישית, כשהתגלה שהוא גם יוצר נהדר. ואני התרכזתי במה שמשך אותי יותר מכל: כתיבה, תזמור, הפקה מוזיקלית ועבודה באולפן עם נגנים. דבר שתמיד מרגש אותי. אומרים שיש זמן לכל דבר, ועכשיו הוא הגיע. כשההרכב הוקם עוד חיפשתי את דרכי. היה היסוס גדול בין האהבה החדשה שגיליתי, קרי הכתיבה וההפקה, לעמידה בקדמת הבמה. למעשה, כבר בתוך העבודה על החומר עם השלישייה, שבה כבר עשיתי את העיבודים, גמלה בלבי ההחלטה, למרות שעדין לא ידעתי את זה".
איזו מין מוזיקה אתם מתכננים לנו?
"נביא את המיטב של האלבום שלנו שיצא ב־1971 בתוספת שירים שכל אחד מאיתנו כתב לאורך השנים, בעיבודים חדשים שתואמים את התלכיד והצליל של השלישייה. יש לנו בהחלט כוונה להקליט חומר חדש, בתקווה שיעשה את דרכו אל כל תחנות הרדיו ויתקבל באהבה".
המוזיקה שלכם היא בעצם מה שחסר היום במוזיקה הישראלית?
"המוזיקה שלנו הייתה ונשארה בנויה על בסיס טקסטים יפים, שמכבדים את השפה, מלווים במוזיקה שתואמת אותם, והשילוב ביניהם יוצר דבר משמח לב ומרגש. אם זה חסר או לא, ימים יגידו".
בכל הרכב יש חילוקי דעות, האם היו כאלה בעבר, ואיך תתגברו על זה היום?
"בגלגול הקודם היו המון חילוקי דעות, מוזיקליים בעיקר, שאולי הם חלק מהסיבה לכך שלא נשארנו ביחד תקופה יותר ארוכה. המפגש בינינו הפעם היה הרבה יותר בוגר, בלי אגו מיותר. ככה שאין על מה להתגבר. הכל רגוע ובסבבה גמורה".
בשנות ה־70 המדינה והעם עדיין חיו בעידן התמימות. היום זה כבר עידן אחר לגמרי. איך תתאימו את המוזיקה מהעולם הישן לאקלים הפוליטי־מוזיקלי של העולם החדש?
"אנחנו בהחלט בעידן אחר לחלוטין משנות ה־70. אולי על הרקע הזה יש יותר געגוע דווקא לישראל ההיא, עם התמימות. מעבר לזה, אני חושב שמוזיקה טובה היא לא עניין של זמן, והיא שורדת בזכות איכותה".
מי קהל היעד שלכם היום?
"אין לנו קהל יעד מסוים. גילינו שיש הרבה צעירים שטרם נולדו כשהשלישייה פעלה, שמכירים את השירים מצוין. כמובן שמי שהיה אז בגילנו ואהב, זה ידבר גם אליו".