רונית שחר, הנערה שבשנות ה-80 עשתה את כל הדרך הארוכה מקרית-ביאליק עד ערד, כדי להתבשם מהאווירה המחשמלת של חגיגת הזמר בעיר הדרומית, חוזרת אליה בימים אלה כזמרת בשלה. שחר תשתתף בפסטיבל לצד אמנים רבים וטובים, בהם נורית הירש, מתי כספי, נורית גלרון, נתנאלה, דקלון ואחרים. הפסטיבל ייפתח ביום שני הקרוב ויימשך עד יום חמישי.
לצד מופעי חוצות יהיו השנה בפסטיבל מופעים אינטימיים, הפקות מקור והפעלות לילדים ולכל המשפחה. הכניסה לכל האירועים - ללא תשלום.
הזכרונות של שחר מפסטיבל ערד 95', שבו התחולל לפני עשרים שנה האסון הנורא, מעומעמים. "הייתי שם כחברה בלהקתו של שלמה ארצי", היא משחזרת. "כל מה שאני זוכרת הוא שהיינו מנותקים מהאסון שהתרחש באיצטדיון. באותה שעה היינו מכונסים באיזה אולם צדדי, ממתינים להחלטה על ביטול ההופעה שלנו".
מאז פסטיבל ערד הוא חלק מה-DNA שלה. אשתקד היא השתתפה במופע 'דרכים', שהופק עבור הפסטיבל, והיה כולו על טהרת שירי שלמה ארצי. יחד איתה היו על הבמה מיקה קרני, יעל דקלבאום ודני רובס, כולם, ממש כמוה, היו בעברם זמרי ליווי של ארצי. "נדמה לי שזה היה המופע הסוגר", היא מספרת, "אבל מכיוון שהופענו במקום צדדי כזה, לא כל כך ראיתי את הפסטיבל ולא חשתי את האווירה הכל כך מיוחדת שאני זוכרת מהעבר, עם השמחה של בני נוער, שמחפשים אהבה וריגושים".
הפעם היא מגיעה לבמת ספרייה העירונית לבדה, רק עם הגיטרה שהיא קוראת לה "החברה הכי טובה שלי". "זה כלי שאני מרגישה שאני עפה איתו", היא אומרת.
במופע, תעלה שחר שירים בלתי נשכחים מאלבומיה הקודמים, כמו 'אהוב יקר' ו'שלום לתמימות', ושירים מאלבומה החדש, 'אהובתי נהר', המתבסס על טקסטים שכתבה המשוררת הצעירה לורן מילק.
שחר, כך נדמה, בוחרת בכל אחד מאלבומיה בדרך חדשה, וחוברת בכל אלבום למפיק מוזיקלי אחר. אחרי שעבדה בעבר עם יהודה עדר, דדי טל, לואי להב ויונתן כנען, הפעם היא בחרה באדם שפלן. "כל פעם זה הולך לכיוון שאליו סוחבים השירים", היא מסבירה. "ב'כל העולם' נעשיתי מעורבת יותר בהפקה המוזיקלית לצידו של יונתן כנען. זה, כנראה, היה ביטוי למעבר שלי לגיל 40 והגיטריסטית שבי יצאה יותר החוצה".
שחר, שעד כה תמיד כתבה את שיריה – מילים ומנגינה – בעצמה, שינתה ממנהגה הפעם והלחינה טקסטים של מישהי אחרת. "לאחר שלורן מילק הציעה שאנסה להלחין כמה משיריה, הקלטתי ושלחתי אליה את הסקיצות. לורן נדלקה על זה ושלחה עוד, ולמרות שבדרך כלל אני שרה את עצמי, יצא אלבום המתבסס על המילים שלה, עם הלחנים שלי והגיטריסטית שבי, יחד עם צליל הגיטרות של אדם שפלן".
שחר, 46, לא השתנתה הרבה מאז שראיינתי אותה לראשונה בקיץ 92', כשהייתה זמרת הליווי של ארצי במופע 'ירח'. כותרת הכתבה אז הייתה 'הירח זורח, השחר מפציע'. "יש מעט זמרות, שהכל בא להן בטבעיות, בלי מאמץ מיותר", ארצי אמר עליה אז.
באותו ריאיון היא סיפרה על ילדותה בקרית ביאליק, שם הייתה צמודה לגיטרה מגיל עשר ונשאבה לאהבה אחרת שלה - רכיבה על סוסים. לאחר שירות צבאי בלהקת המפח"ש, לימודים ב'רימון' וההופעות עם ארצי, היא יצאה לקריירה עצמאית, שנמשכת עד עתה.
שחר שומרת על מקומה כקול ייחודי בזמר העברי, וכיום היא מתמרנת בין מופעים מסוגים שונים. היא מאוד מחוברת למוזיקה אירית-קלטית ומופיעה עם להקת 'קטיפה שחורה', היא גם חולקת מופע משותף עם קורין אלאל ובנוסף משמשת מנטורית לזמרים צעירים. "באים אלי בעיקר אנשים שכותבים", היא מעידה, "אני משפרת להם את הכתיבה ועובדת איתם על העיבודים".
"זהו תהליך שעברתי מבלי לתכנן אותו מראש", היא מוסיפה. "אם עד האלבום הקודם הייתי נותנת טיפ פה, טיפ שם, מאז אני מבינה שאני יכולה לעשות את זה יותר לעומק".
בין הצעירים שמגיעים יש גם בוגרי תוכניות הריאליטי. שחר מנסה להסביר להם שהחיים זה לא תכנית מציאות: "אני אומרת להם שצריך לדעת להפריד בין התוכניות האלה, המשרתות תעשיית טלוויזיה, לבין העשייה המוזיקלית עצמה. אני לא נגד תוכניות כפי שהייתה 'כוכב נולד', אבל אין להתעלם מכך שיש בהן משהו לא טבעי, כששולפים חבר'ה מאוד צעירים מהבית וישר שמים אותם בפריים טיים, בלי תהליך הבנייה שזמרים עוברים בדרך כלל. חלק מהם יוצאים משם עם...שריטה לא פשוטה".
פסטיבל ערד, 17-20.8, למידע נוסף www.arad.muni.il או בטלפון 08-9951776.