כשסופי צדקה הוציאה את הסינגל החדש, "ים הרמם" היא לא הייתה בטוחה איך הוא יתקבל ויתקשר עם הסביבה שבה היא חיה.

טוב, בכל זאת, מדובר בתפילה שומרונית עתיקה ומונוטונית, שפירוש שמה בעברית הוא "ים הרחמים". אבל השילוב המקסים בין קולה הנפלא להפקה המוזיקלית של אמיתי פרינטא שפתחה את התפילה לאוזן מערבית יצרה שיר שאי אפשר להתעלם ממנו.
 
"זו הייתה התפילה האהובה עלי בילדותי, שהיו שרים אותה ביום כיפור בזמן הנעילה", נשטפת צדקה בגל של געגוע. "יש בה עוצמה גדולה כי כל בני הקהילה שרים ביחד, בכוחות האחרונים של הצום. לא נשארו לי הרבה זיכרונות מילדותי, אבל זה אחד החזקים שבהם". 
 
את השיר השמיעה צדקה (או־טו־טו 40) לראשונה על הבמה במסגרת פסטיבל "תור הזהב", שהתקיים לאחרונה. מנהלי הפסטיבל פנו אליה וביקשו 

שתעלה מופע מוזיקלי שיספר על משפחתה, שחיה בארץ 125 דורות, והיא, שמשלבת בתוכה ובחייה שלוש תרבויות שונות – השומרונית, העברית והערבית – נעתרה לבקשה ברגשות מעורבים.
 
"אני מופיעה ברחבי הארץ עם זמרת מקסימה בשם רחלה, במופע על טהרת המוזיקה המצרית הערבית: אום כלתום, פריד אל־עטרש, כל נבחרת החלומות הזו", היא צוחקת. "אז כשפנו אלי חשבתי להעלות את המופע הזה במקום להפיק משהו חדש. הם התעקשו וביקשו שארים מופע שיספר את הסיפור שלי, ומה לעשות שהסיפור שלי הוא לא מהפרברים של לונדון, אלא מהפרברים של חולון".
 
האור של חיי  
 
צדקה נולדה בחולון למשפחה בת העדה השומרונית, שמונה כיום 700 משפחות אשר חיות בעיר ובהר גריזים. בגיל 20, לאחר שהתנתקה מאורח החיים השומרוני ולאחר שאחיותיה בחרו אף הן לעזוב את העדה, נודתה משפחתה מהקהילה. לפני כשש שנים הוציאה צדקה, יחד עם ברק היימן, את הסרט "שומרוני בודד" על אביה, ברוך, ועל משפחתה. עם השנים, ואולי בזכות הסרט, הפשיר כעסה על העדה שנטשה את הוריה. "העדה השומרונית היא גם דת וגם קהילה, אז מבחינה דתית אבא שלי הוא שומרוני לכל דבר, אבל מבחינת הקהילה הוא לא נמצא במצב אידיאלי והקשר שלו אליהם הוא לא מדהים, שלום־שלום", היא מספרת. "טוב, מה לעשות? בסוף מתרגלים להכל".
 
והיא, נטועה בין שלוש התרבויות, מתקשה למצוא את השייכות. "אני עוד מעט 20 שנה יהודייה. עברתי גיור כהלכה בגיל 20 וקיבלתי חותמת של בית הדין הרבני, ועדיין אין יהודי שלא אומר שאני שומרנית", היא אומרת. "היחידים שקוראים לי יהודייה אלו 700 השומרונים. שלא תביני אותי לא נכון, אני לא מתלוננת, אני אדם שלם ושמח, אבל מצחיק שאנשים מנסים כל הזמן למסגר אותך, לשים עליך תוויות".

אז מה עוזר לך להרגיש שייכת? 
"אני מאמינה באלוהים מאז ומתמיד. נכון, יש לי פור באמונה כי באתי מבית דתי, ועדיין האמונה מבחינתי היא העוגן שלי. אלוהים אומר: 'בחרת בטוב', ואני מקיימת את המשפט ומאמינה בטוב. כל שאר הטייטלים והדברים האלו פחות מדברים אלי".
 
ואולי המופע החדש יעזור לך לסגור מעגל?
"כשעבדתי על תפילת 'ים הרחמים' עברתי שיברון לב. לא מהמובן הרע. את יודעת כמה פעמים נשנקתי ודמעתי כששרתי אותה? אלו צלילי הילדות שלי. מקומות שתמיד מרגשים ושוברים לך את הלב. אבא שלי שמע ומאוד אהב. הוא אמר 'הנה, מצאנו דרך שתעזרי לשמר אותנו'. באיזה אופן הוא צודק, אם מסתכלים על זה במובן הרחב של המילה. השומרונים אולי לא יסכימו איתו, אבל זו הדרך שלי לתת את חלקי, ואם ניתנה הזכות, אשרי".
 
בשנים האחרונות מתמקדת צדקה במוזיקה. לא רק המופע המצרי הקלאסי, גם מופעים נוספים עם התזמורת האנדלוסית של אשקלון. אחד מהם הוא מופע לילדים ומופע נוסף שמשלב שירים יהודיים וערביים, "לקירוב לבבות", כפי שהיא מכנה זאת. חוץ מזה, היא ממשיכה לשחק. "תתפלאי, אני עדיין עושה הצגות ילדים ובשמחה גדולה", היא אומרת ומונה גם את התוכנית בערוץ 10 "רק בשמחות", ששודרה וירדה לפני שלושה חודשים, וכרגע לא ברור אם תצולם עונה נוספת שלה.
 
"יש דברים שאתה בוחר לעשות ויש דברים שאתה נבחר אליהם", היא אומרת. "את הדברים שאני נבחרת אליהם אני עושה בשמחה, והדברים שאני בוחרת לעשות קרובים ללבי, כי אני לוקחת בהם חלק ומעורבת ולא עושה רק את הנקודה שלי. נכון, לא פשוט להיות אמן בארץ, אבל עוד יותר לא פשוט לוותר על האמנות".
 
אל הסינגל "ים הרמם" יצטרפו בקרוב סינגלים נוספים בסגנון דומה, עד לצאת האלבום המיוחל. ובדרך היא גם תעצור בבודפשט. "הוזמנו לפסטיבל גדול שם וננסה להרשים", היא אומרת בכנות משובבת לב.
 
ובין המוזיקה והמשחק, עיקר האנרגיות של צדקה מופנות לילדיה. הגדולה כבר בת 18, והיא לא מאמינה. "זה מטורף", היא מנענעת בראשה, שפעם עיטרו אותו תלתלים גדולים, והיום הוא נתון בתספורת חלקה ואופנתית. "הילדה רשג"דית בצופים, סוג של מנהיגה דעתנית", היא אומרת. ובבית יש לה ילד בן 4, מהזוגיות הנוכחית: "בהתחלה חששתי מהפער בין הילדים, אבל כשגיליתי שהיא יכולה להיות בייביסיטר נהדרת, אני מודה לאל על הפער. ההורים שלי ושל בן הזוג שלי הם פנסיונרים ואין לנו עזרה, והעובדה שהיא נותנת יד זו ברכה. ורק שיהיו לי בריאים, הם האור של חיי".