אין מה לרוץ ככה: הרוקרית פורצת הדרך שהפכה למטפלת אלטרנטיבית

כן, אסתר שמיר, הזמרת, חלוצת הרוק הנשי, חוזרת. היא - קול ייחודי בזמר העברי, גם כמשוררת - עברה מסלול בלתי שגרתי. שמיר פרצה לתודעת הציבור לצד בעלה הראשון אפרים שמיר, התנסתה בקריירה מואצת עמוסת להיטים, כשלפתע, אי אז ב־88', נעלמה מהבמות לטובת קריירה אחרת לגמרי כנטורופתית. פה ושם נשמעו תמליליה האנינים בביצוע אחרים, אבל היא התגעגעה ולא הופיעה.
 

משהו בתוכה לא נתן לה מנוח. לאחר הפסקה ארוכה הוציאה ב־2003 את אלבומה "בגלל האנשים שאני אוהבת" עם הלהיט המטלטל "גחליליות", אבל לא משה מחדר הטיפולים שלה. כעבור שמונה שנים יצא אלבומה "זה בינך ובין אלוהים". אז כבר לא יכלה עוד להתאפק ויצאה בשורה של הופעות, שהביאו לה ביקורות הלל. קאמבק? עוד לא. נסיבות החיים הביאוה להתכנס מחדש.
 

עכשיו זה קורה. בקיץ האחרון היא פתחה בסדרה של עשר הופעות ביתיות בדירתה. תשע מהן נערכו בתפוסה מלאה. "עכשיו אני כבר לא עוצרת", מבטיחה שמיר ומגלגלת את סיפורה הבלתי שגרתי. "כעת זה מתחיל עם אוסף משירי, המופיע מחדש. במקור הופיע האוסף ב־99'. כדי למנוע 'צריבות', עשו ב'הד ארצי' ניסיון ושמו משהו שמנע השמעה בכונן של מחשב. זה גרם לאלפי עותקים מהאוסף לחזור למחסנים. האוסף חיכה לגואל עד שהחלטתי לעשות החייאה לשירים שלי".
 

"נכון, אבל הפעם זה בא ממקום אחר. חליתי במחלה שלא מעטים לא חוזרים ממנה. עברתי ניתוח והתחלתי לטפל בעצמי באופן טבעי. זה כלל שינוי גישה לחיים. פתאום אמרתי לעצמי 'גברתי, את בת 60. לא מוטלות עלייך שליחויות יוצאות מהכלל. תורידי מהכובד שרבץ עלייך ופשוט תהני, תוך כדי התחברות לאלוהים ולאנשים באהבה ובשמחה'. חלק מהטיפול היה בנושא הרגשי, כולל השירים שכאילו נעלמו איתי. החלטתי להחזיר אותם - לא דרך ה'תעשייה', אלא דרך הופעות בבית, כשהתשלום הוא דרך האינטרנט באמצעות חברה שמוכרת כרטיסים. הקהל מקבל אותי עם השירים, יין, פרי עונתי וקצת עוגיות".

"כשהקהל יושב קרוב אלי, זה נותן מענה למשוררת שבתוכי, הרוצה שישמעו את המילים שהיא כותבת. כך אני שרה ורואה את האנשים בגובה העיניים, כשאני מרגישה שהשירים נוגעים בלב שלהם, כפי שהיה פעם, לפני שהמוזיקה נהייתה משהו המוני וגדול. הקהל יוצא ממני עם חוויה אחרת לגמרי".

"היא ממשיכה, אבל במקום לטפל במרכז 'קול הרוח', שניהלתי בעבר, הפכתי את אחד מחדרי הדירה לחדר טיפולים. כמו בשירים, באים אלי".

לפני שמונה שנים, בגיחה קודמת אליה, ראיתי אותה בפעולה בסטודיו שלה, קרוב לים, מטפלת בשיטת "קול הרוח" שהמציאה. במסגרת השיטה היא מעבירה גלי קול באמצעות קונדולה, מעין קונוס עץ, אל מטופליה.

"היינו צעירים מידי" אסתר ואפרים שמיר. צילום: שמואל רחמני

אנשים שבאו אליה נאנחים מכאבים, יצאו ממנה כמו חדשים. "בשיטה שלי, שאיתה הגעתי עד יפן, אדם נרפא תוך כדי ההתחברות שלו אל עצמו ואל החוכמה הפנימית של הגוף", היא מפרטת. "'דע את עצמך', אמר סוקרטס לפני המון שנים. לכל דבר יש אנרגיה, לכל דבר יש תדר. לכל כאב יש קול מסוים, שבהקשבה לו אפשר לנטרל אותו. היכולת שלנו להיות במצבים של תודעה גבוהה ומוארת מסוגלת להביא אותנו לשקט, לרוגע ולהתעלות הנפש".
 

שמיר, 61, ירושלמית במקור, היא בתם של המשוררת והציירת תחיה בת־אורן, חלוצת התוכניות לעקרת הבית ברדיו, ושל אשר הירשברג, מי שהיה הממונה על מרכז הסרט הישראלי. כילדה, נלוותה אליו בביקוריו בהסרטות של סרטים, שמהן היא זוכרת במיוחד את הסרט "יהודית", בכיכובה של סופיה לורן. 

שמיר כותבת שירים מאז כיתה א'. "כבר אז הייתה לי היכולת לראות דברים מהצד, מה שאחר כך בא לביטוי בשיר 'עברתי רק כדי לראות'", היא מציינת. "אולי לא יאמינו לי, אבל מילדות נטיתי לגעת בנושאים פילוסופיים והייתי בעד שוויון הזדמנויות לכולם".

"רציתי להיות ביולוגית ופסיכולוגית, דיילת וציירת, סופרת ומשוררת וזמרת – גם. זה מה שנהייתי, בסופו של דבר".
 

ללהקת הנח"ל, שבה שירתה עם מיקי קם ויהודה עדר, הגיעה מהופעות נעורים עם רפי קדישזון במועדון התיאטרון דאז בתל אביב. תוך זמן לא רב נאלצה לשחק את המפקדת הקשוחה של הלהקה ("דרשו ממני להטיל משמעת, ולשם כך עשיתי כמיטב יכולתי, אם כי זה היה תפקיד כפוי טובה"), שבה הכירה את אפרים שמיר, שכבר היה עם רגל בחוץ, בדרך לכוורת. נישואיהם לא ארכו זמן רב. "התחתנו צעירים מדי", היא סבורה. "היו לנו השקפות אחרות לגבי החיים".
 

ב־77' הם הוציאו אלבום משותף והשתתפו במופע של אריק איינשטיין, "אנשים אוהבים לשיר". "בשבילי זה היה מרגש מעבר ליכולת", היא משחזרת. "התרגשתי ברמות־על כששרתי איתו. כיום, כשאנחנו מודעים לבעיה שהייתה לו עם הופעות, שהביאה אותו לפרוש מהן, אני מבינה ששנינו לקינו באותה מחלה של התרגשות יתר בהופעות".

הרוקיסטית שבה פרצה אי אז ב־82', בתוכנית "עוד להיט" בטלוויזיה החד־ערוצית. המצלמות כוונו לעבר זמרת מתולתלת שיער וענוגת מראה. חמושה בגיטרה חשמלית הרביצה שם הופעה אנרגטית. בשיאו של השיר היא הצרידה את קולה כפי ששום זמרת ישראלית לא עשתה כן לפניה.
 

כך חוללה שמיר את מה שכונה מהפכת הרוק הנשי בזמר העברי. "הבאתי משהו חדש", היא מעידה. "זאת, כזמרת יוצרת, עם סוג כתיבה ישיר ואישי, עכשווי ורוקיסטי. לכך התלוותה הופעה עוצמתית, שבכמותה לא התנסיתי קודם לכן ולמעשה לא המשכתי בה. אגב, הצרדת הקול שם לא הייתה מתוכננת, אלא קרתה לאחר הרבה שעות של שירה באולפן ולפי תכתיב של המפיק האמנותי דאז, לואי להב". חוד החנית של המהפכה שלה היה הלהיט "במקום הכי נמוך בתל אביב". 
 

שמיר מחייכת. "זה מקום נמוך בתודעה שמגיעים אליו ממצב של מצוקה. הרעיון שבשיר הוא להוציא את הפנינה מהבוץ ששקעת אליו ולצאת מזה מחוזק".

איך המאסטרית שמיר של שנות האלפיים רואה את אסתר של "במקום הכי נמוך בתל אביב"?
 

"כיום, אני מבינה שעברתי תהליך מאוד חשוב בהליכה אל הקיצוניות שבה הוצאתי בעוצמה דברים החוצה. עם הזמן התברר שהיה בכך משהו שמעבר לכוחותי. עובדה שלא התאפשר לי לקחת את המהלך הזה הלאה. לא הקמתי להקת רוק. המשכתי להופיע בקיבוצים עם גיטרה. המהפך שלי לא היה, אם כן, שלם, אבל השפיע על זמרות שבאו בעקבותי".

"נוכחתי לדעת ששירה בוטה מקרינה משהו חזק כלפי חוץ, אבל מחלישה פנימה, והייתה לה מבחינתי השפעה מאוד חזקה על הגוף. עם הזמן הבנתי שאפשר להוציא דברים בצורה מאופקת, בלי הצורך לצעוק החוצה ועם יותר כוונה ומודעות".
 

היא עקבית. "לעולם לא אופיע בפסטיבלים", הצהירה בראיון שערכתי עמה ב־87', שנה לפני שירדה מהבמה. "זה לא המקצוע שלי, פסטיבלים. ההתנגדות שלי להם ברורה. אני מרגישה שאני לא סחורה לתחרות. לא טבעי בעיניי ששירים יתחרו זה עם זה".
 

גם כשלא הופיעה כתבה שירים לזמרים אחרים, חלקם בהלחנה שלה, חלקם בהלחנת הזמרים. גלי עטרי שרה את "אמצע ספטמבר", את "צעד אחד לפני הנהר" ואת "חזקה מהרוח". ליהודית רביץ כתבה את "עד קצה המסלול" ולריטה את "תחנה של זמן" ואת "זמן". עם שלמה ארצי שרה את "ברית לא מותרת", ואייל גולן חידש את השיר "תמונה שבורה", שכתבה עם מוני ארנון. הרשימה ארוכה. "ככל שלא הופעתי, המשכתי לכתוב ולהעביר שירים", היא מעידה. 

"כיום, ברור לי שאני הכל ביחד, כמובן עם הצורך שלי לשיר את שירי. אני מודה שיש אצלי קונפליקט בין המשוררת, שהיא יותר מופנמת ולא רוצה להופיע, לבין הזמרת שרוצה להופיע ולהגיש את שיריה. כשהבנתי שאני עסקת חבילה, משהו נרגע בי".

"ויתרתי. היה לי חשוב להקים משפחה. התחתנתי (עם איש התקשורת רוני שיר – יב"א), הבאתי לעולם שתי בנות והתגרשתי. היה לי אז חשוב להיות בבית. הבכורה, הילי, בת 25, התחתנה בימים אלה והיא תהפוך אותי לסבתא. הילי לומדת להיות אחות ואורי, בת 22, בקורס דיילות באל על".

"אני כבר 19 שנה בזוגיות טובה עם עופר, דוקטור לפיזיקה, שעוסק בהייטק. איתו יש לי יותר שקט, יותר יציבות. טוב לנו יחד ולא נראה לי שאלך שוב לרבנות. אנחנו מרגישים כמו נשואים".

כיצד את רואה מהזווית שלך את עולם הבידור של היום?

"הוא נעשה מאוד קוויקי. דברים מתפרצים במהירות. אין זמן להבשיל. פה ושם מתגלים כישרונות. גם בתוכניות מהסוג של 'כוכב נולד'. הן מזכירות לי את המבחנים שלנו ללהקות צבאיות. אבל אצלנו לא היה כזה הו־הא. הכל היה בזיעת אפנו".

"מה שמאוד השתנה לעומת מה שהלך בשנות ה־80 זה היחס לטקסטים, כשהיום אפשר להיתקל בלא מעט שירים די רופפים מהבחינה הזאת. בסך הכל יש הצפה בתחום. אתה יכול להוציא שירים לרדיו והם לא יגיעו. טוב שיש רשתות חברתיות, שדרכן ניתן להגיע לקהל".
 

במהלך דבריה מקרינה שמיר רוגע. "הייתי ממליצה לאנשים להירגע ולהיות בקשר עם הגוף שלהם, ודרכו להגיע לתכנים של שקט ושל השראה", היא אומרת. "תוך כדי מירוץ החיים, ככל שאנחנו חיים יותר הייטק, כן חסר לנו הקשר לאדמה וליקום. התנתקנו. לצערנו, אנחנו חיים בראש, לא ברוח. הגיע הזמן לשנות את זה".