"החיים מתחלקים לשניים: הדברים שאתה בוחר בהם והדברים שאתה לא בוחר בהם. אני מאמין שכשהדברים לא תלויים בי, הם הכי טובים בשבילי". כך המוזיקאי יונתן רזאל ("קטנתי"), רגע לפני מופע שלו במסגרת סדרת "לא סטנדרטיים", שיתקיים מחר בירושלים. רזאל יצטרף לאנסמבל נגני ג'אז ויציג רפרטואר משיריו בעיבודי ג'אז מיוחדים עם פרשנות חדשה. "זאת פעם ראשונה שאעמוד על הבמה ואשיר", הוא אומר. "בדרך כלל אני מופיע בנישה של פסנתרן ומלווה את עצמי. אני מקווה שאעמוד בניסיון ואהיה זמר".
כלומר הפסנתר היה אמצעי הגנה יעיל מול הקהל, כשהפעם אתה חשוף בצריח. מלחיץ?
"האמת היא שזה קצת מלחיץ אותי. הרבה פעמים על הבמה אני במקום פנימי, או מתרגש, או סתם ברגע של מבוכה, ואז אני משתמש בפסנתר או בגיטרה כגלגלי הצלה כאלה. המשחק הזה עם ההרמוניה והקצב נותנים לי מרחב של יצירתיות על הבמה שהפעם לא תהיה לי. מפעם לפעם אשתמש בכלים אחרים. בצעירותי הייתי צ'לן, אז אשתמש בכלי עזר, אבל גם איהנה מלעמוד ופשוט לשיר".
איך אתה מגדיר את עצמך: מוזיקאי, זמר או יוצר?
"אני לא מצליח להגדיר את עצמי. קשה לי להגיד שאני זמר, כי אני לא מגדיר את עצמי כבעל קול יפה במיוחד. המוזיקה באה אצלי ממקום של יצירה".
ואולי ההופעה הזאת היא בעצם הזדמנות שלך להגדיר את עצמך כזמר?
"יצא לי בשנה האחרונה פעם או פעמיים לשיר שיר אחד בהופעה, וזאת הייתה חוויה חזקה. למען האמת התלבטתי אם להמשיך לעשות את זה, והנה, זה הגיע אלי משמיים. כמו תוכנית מדויקת".
רזאל (42) נולד בניו יורק, עלה ארצה בגיל צעיר, וחזר בתשובה עם משפחתו. כילד למד מוזיקה קלאסית. בהמשך התמחה בניצוח ובהלחנה. אלבום הבכורה שלו, "סך הכול", בהפקתו של אביתר בנאי, הגיע למעמד אלבום זהב. אלבומו השני, "בין הצלילים" (2012) כבר נגע בפלטינה.
כיום הוא מתגורר בשכונת נחלאות בירושלים. את שעות הבוקר הוא מקדיש ללימוד תורה בישיבה. אחר כך עוסק במוזיקה ומעל הכל – תמיד איש משפחה ואבא מסור לחמשת ילדיו. "אני מחלק את החיים שלי בין המשפחה, תורה, הופעות ויצירה", הוא מונה לפי הסדר. "ברוך השם, אני מופיע הרבה בארץ ובחו"ל, בפסטיבלים וביישובים שונים. אבל החלק של היצירה נדחק לפינה, אול כי הוא הכי פחות מדי. כי יש משפחה, תורה ופרנסה, והמוזיקה לא עומדת בראש סדר העדיפויות".
בקרוב, כך הוא מאמין, זה ישתנה. והאלבום הבא, הוא מבטיח, יהיה שונה. "טקסטואלית ומוזיקלית, הלך הרוח יהיה אחר, אולי אתני, אולי לייב".
לשמחתו, האלבום הקודם עדיין נמכר קרוב לארבע שנים לאחר צאתו, ומאפשר לו לא למהר. "גם ככה אני לא מסוגל להוציא אלבום, אלא אם אני שלם איתו", הוא אומר. "העובדה שאני ממשיך להלך בין הצלילים ולפתוח דרך לקהל חדש היא לא פחות מנס".
אתה שייך לז'אנר הולך וגדל של יוצרים חוזרים בתשובה. יש לך הסבר לתופעה המתפשטת?
"מתברר שבעולם של מוזיקה פופולרית ולהיטי פופ יפהפיים של זמרים עם בלורית, יש במיינסטרים הישראלי גוון של חיפוש ועומק. בקריירה שלי כמנצח ומעבד ליוויתי הרבה יוצרים, והרגשתי שיש משהו מעניין בתדמית שלהם: אמנים עמוקים, נשואים ואנשי משפחה, שעוברים תהליכים, והקהל עובר אותם יחד איתם.
"העם היושב בציון לא אדיש לנושא היהודי־דתי", הוא אומר. "ערבי לימוד, חוגי קבלה, אבל גם אנטי־פוליטיקה. עדיין לא החלטתי אם המוזיקה היא ראי שמשקף את מה שקורה בעם, או המחולל שגורם למה שקורה פה. כשמשמיעים בלי סוף את 'אנא בכוח', זה בזכות העם? או שהפיוט עצמו מחולל את רצון העם?".
יונתן רזאל, 5.11, חמישי (היום), 21:30, "הצוללת הצהובה", ירושלים; 8.11, ראשון, 21:30, מועדון "שבלול", נמל תל אביב