איך שגלגל מסתובב: שי עמר מנסה לשחזר את ההצלחה של ב"אושר ובעוני"

עוד נגיע למקורות, אבל תחילה תזכורת קצרה: שלהי 2001. האינתיפאדה השנייה מייצרת פיגועים על בסיס יומיומי. לפתע מצא הציבור נחמה בשיר של זמר אלמוני, בעל קול חם ומלטף, שזכה בתהילת רגע, אחרי ניסיונות קודמים שכשלו. "נתנו לעסק להתחמם, ואז שלפנו את השפן מהכובע ולקחנו את כל הקופה", הסביר אז. "פתאום, כששיר שלי נכנס לפלייליסטים הכי בלתי אפשריים, יכולתי לומר – 'וואלאק, אני קיים!".
 

"לא כולם סביבי ידעו אז לעכל את ההצלחה שלי", הוא משחזר היום. "מה פתאום לתת צ'אנס לזמר אלמוני, שהוא לא בן של שלמה ארצי ולא בן של יהונתן גפן, ופתאום כבש את המצעדים".

אתה מחפש אשמים?

"חלילה. קרה משהו נשגב מבינתי, כשרציתי להבין מי אני, מה אני עושה ולאן אני הולך. ככה אני – לפני שאני יורה במישהו, אני מכוון אלי. אולי נבהלתי מההצלחה האדירה של 'באושר ובעוני'. יום אחד הייתי אלמוני לחלוטין, ולמחרת כבר לא יכולתי לרדת למכולת. קיבלתי מנה גדושה של אהבת הקהל שהייתה, בעצם, חיבוק דוב. זה קצת חנק אותי, בפרט כשאמרו לי שהתחלתי גבוה מדי, כאילו שקפצתי ישר לאוורסט". 

עמר, שבנעוריו היה כדורגלן מצטיין, הגיע לאוורסט המדומה שלו משכונת נווה עופר בדרום תל אביב, שם גדל במשפחה חובבת מוזיקה: "את המוזיקה המזרחית הכרתי דרך אבי, דוד, שמגיל קטן אני זוכר אותו שר בכיף באירועים משפחתיים; על השירים של אלביס גדלתי בהשפעת אמי, רבקה, ולרוקנרול הגעתי דרך אחי הבכור, אריק, שבעקבותיו נהייתי מעריץ של 'הדלתות'".

כנער שלא סיים תיכון ולא שירת בצבא – "אני ומסגרות זה לא משהו שהולך יחד" – פרץ לקריירה מלהקה שהוקמה במתנ"ס שכונתו. מי שגילה אותו, כמו גם רבים אחרים במרוצת השנים, היה המלחין שמוליק נויפלד, חבר ילדות של מנהל המתנ"ס. "שמוליק היה זה שאבחן את הפוטנציאל שלי וידע לקחת אותו קדימה, עד שהפיק לי את האלבום של 'באושר ובעוני'", מציין עמר.

ההתרסקות הייתה כואבת. במהלכה נפרד עמר גם מנויפלד וגם מחברת "עננה" שטיפחה אותו. אחרי זה הוא מכר נעליים בדיזנגוף, בהמשך עסק בשיווק בגדים, וייחל לטוב. ב־2009 הוציא סינגל, "בדרך למעלה", אבל הדרך הזאת התארכה והתארכה. "הגל המזרחי של משה פרץ ואחרים דחק אותי, אחד שבא מהרוקנרול", הוא טוען. "גנזתי אלבום שהקלטתי, אבל לא לעולמים. הוא עוד יצא".

ב־2012 הגיח לפתע ל"דה ווייס", שם נבעט החוצה, אחרי שהמנטורים אפילו לא הסתובבו אליו. "זה היה כמו ניסיון לעבור קיר מוות", הוא מעלה זיכרון לא נעים. "עד אז לא נבחנתי בשום אודישן. אני לא מכיר את הדברים האלה, שהיו חדשים בשבילי. אבל זה היה משהו שהייתי חייב לעבור אותו על בשרי".

לקחת בחשבון שלא תתקבל?

"לגמרי. זה הרי עניין של טעם. יכול להיות שהם חיפשו משהו בסגנון של חו"ל, ואילו אני באתי מהמקום שלי, הרגשי והאינטימי. לא התקבלתי, אבל אני גאה בביצוע שנתתי שם ל'מהרי נא' של אהוד בנאי. אם לגלות לך סוד, למעשה לא באתי להתחרות ב'דה ווייס'. פשוט חשבתי שזאת הבמה להזכיר את השם שלי והזדמנות להראות לקהל שאני עדיין קיים, מה גם שצוות ההפקה הגיע אלי. איך נפלתי שם? לא תתפסו אותי מעלה האשמות בנוסח 'המשחק היה מכור'. מבחינתי זה היה שלב בדרך שבחרתי לעצמי, בלי מחסומים של חברות תקליטים ומנהלים למיניהם".

הרגשת שנשמטת מהגלגל?

"לא יכול להיות שנשמטתי, כש'באושר ובעוני' הוא להיט חזק עד היום, ומהווה הוכחה ניצחת לכך שאני יודע את העבודה. העובדה שלא היה לי עוד להיט כזה היא רק בגלל שלא הבטחתי לשכפל את הנוסחה שלו".

מתי הריאליטי הבא שלך? יש מצב שנראה אותך ב"הישרדות"?

"אני לא יודע אם אני כשיר מבחינה פיזית. יחד עם זאת, אני לא פוסל שום דבר על הסף, אם כי ב'האח הגדול', קרוב לוודאי, לא יראו אותי. מה לעשות, אני קלסטרופוב".

עמר, 1.87 מטר ומזוקן, הוא כיום בן 37, נשוי לדנה, חברתו מהתיכון, ואב לארבעה. איך התגלגל לחזרה בתשובה? "תוך כדי ההצלחה הגדולה של 'באושר ובעוני', בשיא הרעש שעטף אותי, כשהייתי צריך קצת שקט, הגעתי לצפת", הוא מספר. "הרי כשעוברים מה שעברתי אז, בן אדם עלול להשתגע".

לא סתם צפת.

"נכון, התארחתי אצל חבר, מהחוזרים בתשובה של חב"ד. שם עברתי תהליך מאוד עוצמתי והתחלתי להניח תפילין".

רק צפת?

"לא. נפילת מגדלי התאומים בניו יורק השפיעה עלי חזק מאוד. זה טלטל אותי עד כדי הרגשה שמשהו יותר גדול מכולם מתרחש בעולם".

עברת משברים בדרך לשמירת תרי"ג מצוות?

"תמיד יש משברים. גם הצדיקים הכי גדולים עוברים אותם. לא אשבר. אני מתחזק בשיעורי תורה שבהם אני משתתף וקורא ספרות קודש, כשכל הזמן אני משתדל להיות יהודי יותר טוב, כולל ארבע נסיעות לאומן. אני לא מחפש עוד להיטים, כמו שאני רוצה לרגש עוד אנשים בשירה שלי. 'מכתם לדוד' הוא יריית פתיחה בכיוון. אם זה יביא לזינוק בעלייה, רק השם יודע".

איזה שם?

"חזרתי לשם המקורי שלי, יהושע, אבל בו בזמן נשארתי שי".