"האסימון נפל לי כשראיתי את כמות האהבה שסבתא קיבלה מהקהל בהופעות שלה. עד אז היא הייתה בשבילי סבתא-סבתא, שהעניקה לנו, הנכדים שלה, את כל החום שבעולם ותמיד חיכתה לנו בבית עם סירי אוכל, מלאי כל טוב, שאיתו הייתה מפנקת אותנו". הסבתא המפנקת, אם לא ניחשתם, הייתה הזמרת, כלת פרס ישראל, יפה ירקוני, שהלכה לעולמה לפני שלוש שנים וחצי בגיל 86; והנכד, המתגעגע אליה, איננו אלא ישי סויסה (23), שיש לו ייחוס נוסף כבנו של מאיר סויסה.



בעוד אביו המפורסם מכייף בטיול בהודו, סויסה הנכד והבן נערך להשתתף ב-25 החודש באירוע מחווה לשתי מלכות הזמר העברי, שושנה דמארי ויפה ירקוני, שייערך בפסטיבל ערד, בהשתתפות חני לבנה, דניאל סלומון, דנה עדיני והאחים אסנר.



"כל הזמן הייתה מוזיקה בבית של סבתא, ותמיד נהגנו לבוא ולשיר אצלה, אבל היא לא שרה לי באופן אישי שירים שלה", מספר סויסה. "יש לי המון זיכרונות טובים ממנה, וכל פעם מרגש אותי מחדש להשתתף באירוע שמוקדש לה".



מתברר שסויסה לא תמיד מצפה שיזמינו אותו לאירועים כאלה. "כבוגר רימון כבר יצא לי להרים ערב לזכרה, עם השירים שלה, בעיבודים שהכנתי במיוחד לקראתו", הוא מעיד. "העבודה על הערב הזה הביאה אותי להיכנס יותר עמוק לשירים האלה. אנחנו, כמה חבר'ה מרימון, אירחנו שם את שולה חן ויזהר כהן, ונוכחנו לדעת עד כמה הרפרטואר שלה היה מגוון, מטנגואים ושירי ג'אז עד שירים המנוניים שליוו את הקמת המדינה, לצד שירי ילדים שהיא אהבה לשיר".



כעת, מותר לגלות שסויסה, המזוקן והממושקף, לא חלם להיות זמר כפי שהייתה סבתו, גם לא שחקן-בדרן דוגמת אביו המצחיק. "החלום שלי מגיל ילדות היה להיות די.ג'יי", הוא משתף אותנו. "כנער, למדתי מוזיקה אלקטרונית".



לפני הצבא?
"לא שירתי בצבא. במקום זה עשיתי שירות לאומי".



מדוע, היית דתי?
"פשוט הרגשתי שכך אוכל לתרום יותר למדינה. השירות שלי היה ב'הדרת', עמותה הפועלת בקרב אנשים קשישים בודדים וגם בבית החולים 'דנה', שם יצא לי לשחק עם ילדים חולים ולהפעיל אותם".



איך היה לגדול לצד איש משעשע כמו מאיר סויסה. תיק או כיף?
"תמיד כיף. אבא זה אחד שלא מפסיק להפתיע, כך שלא פעם נהנינו בבית מהתעלולים שלו. תמיד היה מראה לי ולאחי דברים שאהב בקומדיות, כמו חבורת מונטי פייטון וצ'רלי צ'פלין".



ואימא רותי?
"בסופו של דבר, היא זאת שדאגה הכי הרבה לחינוך שלי. כאימא, היא נהגה לתת לנו חופש לעשות דברים שאנחנו אוהבים, ועודדה אותי לעסוק במוזיקה".



בן כמה היית כשהוריך נפרדו?
"בן תשע, משהו כזה, ואני לא זוכר את הפרידה שלהם כמשהו טראומטי. הדבר אפילו שיפר את הקשר שלי בנפרד עם כל אחד משניהם".



כילד החל להשתעשע עם הפסנתר. אחר כך למד לתקלט. "במקביל לתיכון, תקלטתי במסיבות נוער ובכל מיני מועדונים בתל אביב", הוא מדווח. "השירה באה אצלי כך".



אין לך בעיה עם ההילה של סבתא, כשאתה מתחיל לפרוץ את דרכך כזמר?
"אכן, יש בכך משהו מרתיע, כשמקשרים אותי עם דמות נערצת כפי שהייתה. במידה מסוימת עוזר לי שאני מביא משהו אחר, והולך בדרך שלי, כמי שלא רק שר, אלא גם מלחין, מעבד ועוסק בהפקה מוזיקלית".



והחלום?
"החלום הכי גדול שיש לי זה להמשיך במה שאני עוסק בו כעת, תוך מתן ביטוי ליכולות שלי".