"הצנחן המזמר" המקורי מסכם 50 שנות קריירה ומבטיח: "אמשיך לשיר"

בדצמבר 1971, חנוכה, חלה תפנית נוספת בקריירה שלו, כשהחל להשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי, (שייקרא לימים "דרור - לנצח שיר מזמור"). זה היה הפסטיבל השני באותה שנה, אחרי שהראשון נערך בט"ו בשבט. הלל: "יום אחד קיבלתי טלפון מיוסף בן ישראל, האחראי עם הפסטיבל, שהזמין אותי להשתתף. בהתחלה סירבתי, כי הייתי באמצע הופעות במועדון באילת, אך בעל המועדון מאילת שחרר אותי ודחף אותי ללכת להשתתף בפסטיבל.

נפגשתי עם יוסף בן ישראל בבית המורה בתל אביב ושאלתי אותו: 'מתי הפסטיבל?'. הוא ענה לי: 'בעוד שבוע'. חטפתי חום, בחיים לא למדתי מילים לשיר בשבוע. הקלטתי את השיר והתחלתי לשנן את המילים. בפסטיבל כתבתי על כף יד שמאל את שורות הבתים כדי לא להתבלבל (אף אחד לא שם לב לזה) וזו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בטלוויזיה".

הלל ביצע בפסטיבל את "יעקב התמים" של אביהו מדינה, שיר שהפך להמנון בן לילה. "בכל מקום שרו את זה: במגרשי כדורגל, בצבא, בכנסים לאומיים ובכל מקום". אף שהפך ללהיט הגדול מהפסטיבל, השיר הגיע רק למקום השלישי.

בשנה שלאחר מכן השתתף בפסטיבל שוב עם "לא הבל היופי, לא שקר החן" והגיע עמו למקום השני בפסטיבל, אך השיר זיכה את הלל במגן זהב של המגזין "להיטון", כשנבחר לשיר השנה לשנת 1972. ב–1976 ישתתף שוב בפסטיבל הזמר המזרחי והפעם יקטוף את המקום הראשון עם "חג לי".

אלבום בזכות המלחמה

ב-1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, שבה הופיע בפני חיילים תחת תופת ואש, הקליט עם צוות הווי חטיבת גולני את השיר "על שלושה פשעי דמשק", שהפך לאחד מלהיטי המלחמה ואת הלל לזמר מבוקש מאוד בקרב החיילים.

השיר, בדיעבד, הוביל את הלל לתקליט הראשון שלו. "בזמנו צלצלה אלי קרלה מ-CBS וביקשה שאקליט שיר מלחמה לתקליט. היא אמרה שכל הזמרים בדרגת הפופולריות שלי הקליטו שיר מלחמה ואם לא יהיה שיר מלחמה בתקליט, התקליט ייגנז.

בדיוק באותה תקופה, המלחין יאיר מילר פנה אלי ואמר לי: 'משה, שמע, יש לי שיר יפה, "על שלושה פשעי דמשק", ואני רוצה שאתה תבצע אותו'. יאיר הגיע אלי הביתה וצעקתי עליו: 'תגיד לי, אתה נורמלי? אני איש צנחנים, אני צריך שהחבר'ה שלי ישמעו אותי שר שיר על גולני?'. קרלה ויאיר ניסו לשכנע אותי להקליט את השיר, אבל אמרתי להם: 'מצדי שלא ייצא התקליט, לא אבגוד בחברי לצנחנים'. ואז, סיפרתי את זה לאלכס וייס ז"ל, שהיה הקלידן שלי במלחמת יום הכיפורים. אלכס אמר לי: 'משה, מה אכפת לך? אני אעשה לך עיבוד'. אלכס שכנע אותי לבוא לאולפן ישן ברח' טרומפלדור, ליד בית הקברות. אני מנסה להקליט את השיר אבל לא מסוגל. בסוף קרלה אמרה לי: 'טוב, אז לא נוציא לך תקליט'. חטפתי עצבים והקלטתי את השיר בטייק אחד ובגלל שהקלטתי בעצבים זה יצא ביצוע חזק והשיר הפך להיט".

אחרי אפיזודת שיר המלחמה ואחרי שכיכב ב–1973 בפסטיבל הקצב הלועזי הראשון והאחרון בישראל (שבו שר את "Flood Is On The Way"), הוציא הלל את תקליטו הראשון ב-1974 בחברת CBS - "משה הלל", שקיבץ את מיטב להיטיו מהמחצית הראשונה של שנות ה-70: "יעקב התמים", "שלוש יונים", "אהבה בעשן", "הנער עם הבנג'ו", "לא הבל היופי, לא שקר החן" ושירים שנכתבו במיוחד לאלבום, "מהי הדרך", "גילה, גילה", "אל תלך רחוק" ו"צל גופך", שהפכו להיטי אינסטנט ברדיו של אותן שנים. על עטיפת אותו תקליט נראה הלל בשיער ארוך ותסרוקת אפרו לראשו, ובעודו מחזיק את התקליט בזמן הראיון אומר לי בצחוק: "יא אללה, תראה איזה שיער היה לי פעם", ומלטף את שערו הקצוץ.

להיט נוסף שהקליט באותה תקופה אך לא נכלל באריך הנגן שלו הוא "המטאדור" שלימים בוצע על ידי חיים משה ואייל גולן.

על אף הצלחת התקליט ועל אף העובדה שמרבית שיריו נטו לכיוון הפופ והקאנטרי, הלל נתפס, בשל מוצאו התימני כזמר "מזרחי". "בשלב מסוים, בכל פעם ששיר פופ שלי הגיע לרדיו, השדרנים מגלי צה"ל וקול ישראל אמרו: 'וואללה, שיר יפה, מי שר אותו? אנחנו רוצים להשמיע', ואז כששמעו את השם משה הלל, אמרו: 'לא, משה הלל הוא מזרחי, לא נכניס אותו לפלייליסט'. שמו אותי בצד כמזרחי, בגלל שהייתי במספר פסטיבלים מזרחיים והרבה מהשירים שלי, שהיו טובים מאוד ובחרתי אותם בקפידה, הלכו פשוט לאבדון".

ולא חשבת לעשות משהו בנדון?
"בזמנו, בשנות ה–70, התחלנו את המלחמה של 'למה לקפח זמרים ששרים בסגנון עדות המזרח?' ואז התקבצנו אני, אורי שבח, עליזה עזיקרי ז"ל, אביהו מדינה ובעז שרעבי ואמרנו: 'למה לא משמיעים שירים שהפכו נכסי צאן ברזל בציבור בתוכנית יחד עם אריק איינשטיין, מתי כספי וכולם, למה קוראים לזה מוזיקה מזרחית ושמים את זה בשעה שמוקצית פעם בשבוע למוזיקה מזרחית ולא קוראים לזה מוזיקה ישראלית?".

אז למעשה, קראו לך זמר "מזרחי" רק כי אתה תימני?
"בדיוק. אל תשכח שפעם השירים היו איכותיים והמילים והלחנים היו מורכבים ויפהפיים, לא כמו המוזיקה המזרחית של היום. אז אלו לא היו שירי חפלות, אלו היו שירים עמוקים עם מסר, והבעיה הזו לא נפתרה עד היום".

לנוכח העובדה שהוכנס לגטו בעל כורחו, מיעט הלל להקליט שירים במחצית השנייה של שנות ה–70 ולאורך שנות ה–80, ודגל יותר בהוצאת סינגלים בודדים, ובמקביל לקריירת השירה וההופעות, פנה לעסקים: הוא פתח מועדונים ופאבים בארץ ובחו"ל, חלקם הצליחו וחלקם כשלו.

אין לי מאכערים

ב–1982 השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי בפעם האחרונה עם השיר "אלייך התמה", שלא זכה להצלחה. באותו פסטיבל זכה זמר צעיר בשם זהר ארגוב עם השיר "הפרח בגני", שיר שעד היום צורם להלל לשמוע. "אף אמן לא היה מעז לעשות את הצעד שעשיתי: השיר 'הפרח בגני' הוצע לי על ידי יוסף בן ישראל, המפיק של הפסטיבל. יוסף הציע לי את השיר ואמר לי שהוא מיועד לי על ידי הכותב, אך לא רצה לומר לי מי הכותב ואני לא הסכמתי עד שלא אדע זאת.

לבסוף, כשנודע לי שהיוצר הוא אביהו מדינה, שהיה לי ניסיון לא טוב איתו בפסטיבלים הקודמים שבהם כתב לי שירים, סירבתי לקבל את השיר, אף על פי שאמרתי ליוסף שזה שיר של מקום ראשון. המלצתי ליוסף על זהר ארגוב ז"ל, וכך היה".

ב–1987 חזר לתודעה כזמר, כשהקליט את שיר הנושא מהסרט "אבא גנוב 1", בכיכובו של יהודה ברקן - "חיים גנובים", שהפך להיט ענק המזוהה עמו עד היום. באמצע שנות ה–90 החליט לקחת פסק זמן מהופעות, ועבד בחברת איתוראן. באמצע 2004 חיידק המוזיקה החל לקנן בו שוב והוא הוציא אלבום בשם "שר מן הנשמה" שהפיק בעצמו, אך האלבום כשל. "השיר החדש שלי עם צאת האלבום - 'הדרך ללבך', לאחר שחזרתי לשוק הבידור, היה אצל יחצנית שהמליצו לי עליה, והיא, חוץ מדואר, לא עשתה כלום וכך נכשל גם התקליטור האחרון שהוצאתי".

לאחר כישלון האלבום האחרון, פרש שוב מהופעות ונקלט בשתי חברות אבטחה, שבהן התקדם לתפקידים רמי דרג, עד שנקלע, לפני כארבע שנים, לתאונת עבודה שהשביתה אותו. הוא חזר לבמה, אבל לאחרונה הפסיק להופיע בהופעות סולו והוא מתארח פה ושם במועדוני זמר למיניהם וחולם לחזור ולהקליט חומרים חדשים.

מדוע נעלמת ממרכז הבמה?
"תראה, בשנים האחרונות תעשיית המוזיקה הפכה לעסק של מאכערים, ואני לא רוצה להיכנס לעסק כזה. המאכערים הדומיננטיים לא מכירים אותי מספיק ויכול להיות שזו הסיבה. פעם היו מתייחסים לשיר כשיר, לטקסט, למילים, להיגוי, לביצוע, לעיבוד. היום אף אחד לא מתייחס לזה. יש לי כמה שירים נהדרים שלא קיבלו ביטוי וזה כאב לב.

ניסו להדביק לי בזמנו סטיגמה של 'מזרחיסט'. שמע, היה לי שיר בשם 'רקדנית הרוק' שהגיע לוועדת הפלייליסט של גלי צה"ל. הם התלהבו מהשיר שכתבתי, הלחנתי, הפקתי וביצעתי. ברגע ששמעו שזה אני הם החליטו לא להכניס את השיר כי אני מזרחי. שילמתי מחיר על זה שנולדתי לעדה מזרחית. אתה קולט?".

אתה מופיע כבר 50 שנה והקול שלך לא השתנה אפילו קצת, מה סוד הקסם?
"הכל הודות למורה שלי לפיתוח קול - בוריס אוליבר ז"ל, איש יקר שנתן לי כלים וטיפים לכל החיים".

מתגעגע לימי הכוכבות של שנות ה–70?
"ברור! אף על פי שהיום יש תקשורת רחבה יותר מפעם וחרשנו את המדינה לאורכה ולרוחבה כדי שיכירו אותנו, להבדיל מהיום, כשרובם נחשפים במדיה האינטרנטית".

מה דעתך על היחס לאמנים הוותיקים כיום?
"הלב נקרע. אין כבוד, אין הערכה וזה פשוט עצוב".

כיכבת בפסטיבל הזמר המזרחי בשנות ה–70 והגעת תמיד למקומות הראשונים, מה דעתך על חידוש הפסטיבלים?
"לדעתי זה לא יהיה אותו הדבר".

מזהים אותך ברחוב?
"החבר'ה הוותיקים מזהים אותי וזוכרים אותי, אבל גם כועסים מאוד על זה שנפרדתי להמון שנים מהמוזיקה ושאני לא מופיע".

מתי נשמע שיר חדש?
"כאמור, אני אחרי תאונת עבודה, ואחרי שאגמור את עניין התביעה והבירוקרטיה, אני מבטיח שיהיה שיר חדש או שירים חדשים, גם ממני כיוצר".