אחד הדברים הכי מסקרנים בהופעה חיה, הוא האופן בו האמן מחליט לבנות אותה. אחרי הופעות לא מעטות שראיתי במהלך השנים, הבנתי שההחלטה עם איזה שיר לפתוח, עם איזה לסיים ובכלל סדר השירים עליו מחליט האמן, יכולים לעשות את ההבדל בין הופעה בינונית או אפילו טובה לבין ערב שמשאיר טעם של עוד. הופעה מעולה ובינונית עשויות לכלול את אותם שירים בדיוק, אבל הסדר יכול לעשות את כל ההבדל.
ביום שלישי האחרון, בזמן שזוגות רבים התגופפו בעקבות הוולנטיינס, במועדון הבארבי שבאיזור הדמדומים שבין דרום תל אביב ליפו, בחר דודו טסה לפתוח את הערב עם "עיר ובהלות" הדחוס והקלסטרופובי, שהשתלב בול עם הגשם שלא הפסיק לרדת בערב התל אביבי החורפי של אמצע פברואר. "איך נפלה עלי פתאום, עיר ובהלות, קומות על גב קומות, וזיכרונות חולפים בי, כמו מעליות ריקות". זוהי פתיחה שהבטיחה וקיימה - הופעה מצוינת.
מעליות הן מוטיב חוזר אצל טסה, שסיפר פעם שהיה לו תמיד חלום בו הוא נופל ומתרסק בתוך מעלית. משהו בחרדה הקיומית והפחד מהבדידות שחוזר ושב בשירים שלו, גורם לקהל להתחבר אליו בקלות. גם הסט ליסט עצמו עוזר לזה, וטסה מפנק את הקהל שפוצץ את הבארבי בהופעה שהייתה סולד אאוט שבועיים לפני שהתקיימה. "מגיע לי יותר", "אני רץ", "לולה", "יש בינינו בית", "איזה יום", טסה יורה את הלהיטים הרבים שצבר עם השנים והקהל מתמסר. ויש לא מעט שירים טובים ברפרטואר של הזמר שאת האלבום הראשון שלו הוציא בגיל 13.
"השבוע חגגתי 40, וגם נולד לנו בן", מספר טסה אחרי ביצוע יפהפה ל"קחי אותי לטייל". נראה שהגיל עושה לטסה טוב, שכבר לא רץ להספיק כל מה שהעולם מציע לו, וקצת נרגע והתיישב עם השנים. באלבום האחרון שלו, "הגולה" הוא מבצע דואט יפה עם ברי סחרוף, "לאן תקחי אותי היום", שבהופעה הוא מבצע לבדו. ברי עשה לא מעט שיתופי פעולה במהלך הקריירה הארוכה שלו, אבל נראה שלדואט עם טסה היה גם מימד סימבולי, כמעין טקס העברת השרביט של הרוק הישראלי. קשה לראות מי מבני גילו של טסה משתווה אליו באיכות. הגיע לו יותר, לטסה ובשנים האחרונות הוא קוצר את הפירות.
טסה מבצע שלושה שירים מהפרק העיראקי שלו, ביניהם "Trib ani utruch" המקפיץ, שבמקור ביצע עם סחרוף, וגם "פוג אל נאחל" המקסים. הוא מספר שכבר שלוש עשרה שנים חלפו מאז האלבום הראשון של "טסה והכוויתים", בו ביצע שירים של סבו שמת עוד לפני שדודו נולד ושעל שמו הוא קרוי. קשה להאמין שעבר כל כך הרבה זמן, אבל זה נשמע טוב ורענן. רוק בגדדי שעושה טוב על הלב ונשמע טבעי ולא מתאמץ.
טסה מבצע את "עלית לי בזיכרון", הקאבר הגרובי שלו לשיר של ריטה, שבא טוב בהופעות חיות, ואז עושה, רגע לפני שהוא יורד מהבמה לאחר הופעה קצרה מדי (שעה וחצי בסך הכל, חבל), את שיר הנושא של האלבום האחרון, "הגולה". שיר מושלם, שיכול לקרות רק כשמחברים טקסט אדיר של גלעד כהנא יחד עם טסה ולחן מצוין של טסה. "אתם חוגגים את היום הזה? הוולנטיין?", שאל טסה לאחר ששב מההדרן. "בנות, קיבלתן פרחים? טוב אני לא רוצה לסבך את הגברים פה. אני קניתי לאשתי עציץ", הוא מספר בחצי חיוך לפני שהוא מבצע את "מעליות".
הרבה טקסטים יפים הוא כתב במהלך השנים, חלקם אפילו הפכו להמנונים. אבל את הערב הזה הוא בוחר לסיים דווקא עם המילים של נעמי שמר, בשיר שכתבה לבני אמדורסקי האלמותי. "אני גיטרה, הרוח מנגן עלי בחילופי עונות, אני גיטרה, מישהו פורט עלי בחילופי המנגינות". הוא הופך את השיר הזה, שכולו אהבת החיים, לשלו, כשהוא מסלסל את השורה "לא התייאשתי מימי", והוא זוכר את כל מי שניגן עליו, ואומר תודה.