סיבוב ההופעות של אירוסמית' ייפתח בארץ: "אין הנחות על הבמה, שואו זה שואו"

ב-17 במאי יפתחו חברי אירוסמית' את סיבוב הופעות הפרידה שלהם, הנושא את השם הלא ייאמן "Aero-Vederci, Baby!". מצד אחד, “אסטה לה ויסטה, בייבי", כמאמר ארנולד שוורצנגר ב"שליחות קטלנית 2". מצד שני, ספין על “אריוודרצ'י" (תודו שלא שמעתם משחק מילים שכזה מאז “הבלדה על ארי ודרצ'י" של כוורת). אך מה שמדהים יותר הוא שיריית הפתיחה לסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה אי־פעם (עד האיחוד בגיל 95) תהיה בפארק הירקון בתל אביב.

אירוסמית' היא אחת מלהקות הרוק הגדולות בהיסטוריה. שמה הולך לפניה כהרכב הופעות אדיר. מרגש ומשמח שהם מגיעים בגרסת המקור - ארבעה מתוך חמשת חבריה נמצאים בה מאז הוקמה ב–1970, והחבר הכי חדש הצטרף ב–1971.

אומנם שכבות המייק–אפ על פניו של הסולן סטיבן טיילר הולכות ומתעבות משנה לשנה, והוא כבר מזמן סבא, אבל הוא עדיין דקיק ולבוש בבוהו–שיק. שערו עדיין מתבדר ברוח, והוא עדיין קושר צעיפים צבעוניים על המיקרופון. ומה ששופט “אמריקן איידול" בדימוס לעולם לא ישכח הוא לתת שואו. כך שאף על פי שמדובר בחבורת דינוזאורים, יש למה לצפות.

כרגע לא ידוע מתי יסתיים הסיבוב. על פי הלהקה, הוא יכול להימשך אפילו חמש שנים. לאירוסמית' יש מסביב לעולם לא מעט מעריצים שרוצים להגיד להם תודה. לנוכח דום הלב שנטען כי הגיטריסט ג'ו פרי לקה בו כשהתמוטט על הבמה בניו יורק בשנה שעברה, אנחנו אסירי תודה על כך שהנחיתה הראשונה שלהם תהיה אצלנו. מה גם שאף פעם אי אפשר לדעת מתי טיילר ופרי שוב יעשו ברוגז.

אף שאירוסמית' מדברים כבר כמה שנים על כך שהגיע הזמן לעשות סיבוב פרידה, טיילר לא מוכן להתחייב שזה באמת זה. “אנחנו תמיד חושבים מה לעשות בסיבוב ההופעות", הוא ניסה להסביר את השם. “כל כך הרבה להקות אומרות ‘זה סיבוב ההופעות האחרון שלנו' כדי למכור כרטיסים. אז חשבנו, ניסע לאירופה ונעשה שם את מה שאנחנו עושים פה. ואנשים לא ראו אותנו כבר כמה זמן, אז למה לא לזרוק משהו מיסטי כזה? Aero-Vederci אומר את זה, אבל גם לא אומר את זה. זה גם ‘שלום' וגם ‘להתראות', באמירה איטלקית אחת יפה".

בלדות וסמים

אירוסמית' נולדו בבוסטון, כאמור ב–1970. בתחילת הדרך לא מעט אנשים ראו בהם חקייני רולינג סטונס. הדמיון הפיזי בין טיילר הניאנדרטלי ובין מיק ג'אגר הקופיף כמובן לא עזר, אבל את הבלוז–רוק הבסיסי של הסטונס שילבו אירוסמית' עם הז'אנר החם של התקופה - רוק כבד.

בסבנטיז הם הוציאו שישה אלבומים. כל אחד מהם הגיע לפלטינה, פלטינה כפולה, משולשת, מרובעת וכו' וכו'. "Toys in the Attic" מ–75', שנחשב עד היום לאלבום הקלאסי מהתקופה המוקדמת של אירוסמית' - הגיע לפלטינה מתומנת. באמצע שנות ה־70 נהיו אירוסמית' כוכבים בינלאומיים ברמה של ענקי הרוק הבריטים - רולינג סטונס, לד זפלין ודיפ פרפל - לא מעט בזכות היותם מלכי בלדת המטאל. מאז היווצרותו, הפך ה–Power ballad לרצועת חובה בכל אלבום רוק כבד, ולכלי שיווק שתפקידו לתווך את הז'אנר גם לבנות. אלא אם מחשיבים את "Stairway to Heaven" של לד זפלין (ואנחנו לא), אז "Dream On" של אירוסמית' - שיר שטיילר כתב בגיל 17, בליל סתיו בודד באגם סאנאפי - הוא ה–Power ballad הראשון בהיסטוריה.

ואם בלדות קורעות לב היו התמחות אחת של אירוסמית', השנייה הייתה סמים קשים. בימים שבהם חברות התקליטים כללו את הקוקאין בהוצאות הלהקה באולפן, לא פלא שאירוסמית' הסניפו בכיף. המוניטין של טיילר ופרי כצרכני סמים היה גדול עד כדי כך שדבק בהם הכינוי Toxic Twins - התאומים הרעילים. עוד כינוי שדבק בהם: “הילדים הרעים מבוסטון". בביוגרפיה של הלהקה, "Walk This Way", סיפר טכנאי הסאונד שלה, שלחבריה היה חוק שלא לקבל מין אוראלי ממעריצות במשך עשרת הימים האחרונים של סיבוב ההופעות, כדי שלא להעביר מחלות מין לבנות הזוג שלהם בבית. סטיבן טיילר, מצדו, הכחיש והסביר שהחוק היה לא לקיים יחסי מין במשך עשרת הימים האחרונים של סיבוב ההופעות, כדי לבוא הביתה עם “מטען מלא" - שבנות הזוג לא יחשדו.

אבל הסיפור של אירוסמית' לא נגמר בסבנטיז, כפי שקרה ללא מעט להקות אחרות. באמצע האייטיז היא עלתה מדרגה כשהתארחה בקאבר של שלישיית ההיפ־הופ Run DMC ללהיטם הישן "Walk This Way". שיתוף הפעולה הזה, שיצא ב–1986, היה פורץ דרך. היום זה נשמע מובן מאליו, אבל שילוב בין ראפ למטאל - ז'אנר לבן כמו התחת של אמינם - היה דבר שלא יעלה על הדעת בתקופתו. התוצאה הייתה להיט ענק, ושיחוק אדיר לשני הצדדים. הראפ נכנס למיינסטרים, ואירוסמית' קיבלו את המוג'ו שלהם בחזרה.

במחצית השנייה של האייטיז הם שחררו להיטי ענק כמו "Janie's Got a Gun", "Love in an Elevator" וכמובן "Dude (Looks Like a Lady)" (“בחור נראה כמו גברת") שכתב טיילר על חברי להקת מוטלי קרו. אבל באופן מפתיע, הפעם הראשונה שבה אלבום של אירוסמית' הגיע למקום הראשון במצעד של בילבורד היה ב–93', עם "Get a Grip". האלבום הניב שורה של להיטי MTV עצומים. הקליפים של "Cryin" ו"Crazy" ניסחו את האסתטיקה של הניינטיז והכתירו שתי נערות אלמוניות - אלישיה סילברסטון וליב טיילר - בתור ה–It Girls האולטימטיביות של התקופה. אחת מהן הייתה בתו של טיילר.

ואז, אחרי 28 שנה ביחד, אירוסמית' סוף־סוף הכניסו גם סינגל לראש המצעד האמריקאי: בלדת הענק "I Don't Want to Miss a Thing", הלקוחה מפסקול שובר הקופות “ארמגדון", שבו כיכבה ליב טיילר. מצד אחד, השיר היה מועמד לאוסקר לשיר הטוב ביותר מסרט, אך גם מועמד ל"ראזי" - האוסקרים לסרטים הגרועים - בתור השיר הגרוע ביותר מסרט, מה שדי ממצה את מעמדם של אירוסמית' בעולם.

בדרך לבית לחם

אירוסמית' הוציאו עד כה 15 אלבומים ומכרו יותר מ–150 מיליון ברחבי העולם. בפועל הם לא הוציאו אלבום חדש כבר חמש שנים. האחרון שלהם, "Music from Another Dimension", יצא ב–2012, וגם לפני זה הם עשו הפסקה לא קצרה. ב–16 השנים האחרונות אירוסמית' הוציאו בסך הכל שני אלבומים עם חומרים מקוריים חדשים. ואנחנו מדברים פה על להקה שבסבנטיז הייתה מוציאה אלבום בכל שנה. במילים אחרות, בכל הנוגע לדרייב יצירתי כלהקה, נגמר להם הסוס מזמן.

“אני אפילו לא יודע אם להוציא אלבומים חדשים זה עדיין הגיוני", אמר פרי בראיון ל"רולינג סטון". במקום חומרים חדשים, אירוסמית' מוציאים מוצרים אחרים למכירה. בסוף 2014 הוציא פרי את האוטוביוגרפיה שלו (טיילר כבר הוציא את שלו כמה שנים קודם לכן), ובתחילת 2015 הם השיקו סרט המתעד את הופעתם בפסטיבל הרוק “דאונלואוד" בפארק דונינגטון באנגליה, שהתקיימה שנה קודם לכן.

אירוסמית' אולי לא בילו כבר הרבה זמן ביחד באולפן, אבל החברים פעילים גם מחוץ לגבולות הלהקה. טיילר, למשל, בקטע של קאנטרי עכשיו. בחודש שעבר מלאו לו 69, ובשנה שעברה הוא פתח בקריירת סולו. יש מי שהופתעו מזה שאלבום הסולו הראשון שלו, "We're All Somebody From Somewhere", שיצא בקיץ 2016, הוא אלבום קאנטרי. אבל טיילר עבר לגור בנאשוויל, בירת הז'אנר, וחתם עם הלייבל של טיילור סוויפט, שגם היא - קל לשכוח - הייתה פעם סוג של זמרת קאנטרי. היו כאלה שהרימו גבה, אך טיילר התעקש שהרגיש שהמעבר לקאנטרי היה “נכון כמו לעקוב אחרי כוכב הצפון לבית לחם".

בעוד שהוא הגיע בסך הכל למקום ה–19 במצעד האלבומים הכללי של בילבורד, האלבום נכנס היישר לראש מצעד אלבומי הקאנטרי. תכלס, אם לרוק'נרול יש תאריך תפוגה, קאנטרי הוא ז'אנר שניתן להזדקן בו בכבוד. לא בטוח שטיילר ימשיך בכיוון הזה, אבל אפשר לראות בדריסת הרגל שלו בסוגה הזאת השקעה לטווח הארוך. ואם זה לא ילך, תמיד יש קריירת דוגמנות.

בוודאי יצא לכם לראות את טיילר מתנוסס לאחרונה על תחנות אוטובוס ברחבי הארץ, ולצדו בר רפאלי, כחלק מקמפיין אביב–קיץ 2017 של מותג משקפי השמש קרולינה למקה, שעוצב, איך לא, “ברוח הרוק'נרול". בסרטון “מאחורי הקלעים" שפורסם באתרי הרכילות, ניתן לראות את רפאלי הנרגשת מחבקת את טיילר כאילו היה אחיה האובד ולא רוקר מזדקן עם שיער מטונף שהיא הצטלמה איתו לאיזה מגזין לפני עשור. אחר כך בישרה לו שהיא קראה לבתה ליב בהשראת בתו שלו. טיילר בעיקר נראה כאילו הוא מנסה להיזכר מאיפה השם ליב מוכר לו.

ובעוד שטיילר פונה אל לב האמריקאים המסורתיים יותר באמצעות קאנטרי, פרי ניסה לעשות זאת באמצעות אלבום כריסמס. כנראה צלצלו אליו מהבנק, שכן בדצמבר 2014 הוציא פרי אי־פי בשם "Joe Perry's Merry Christmas", המכיל ביצועים לארבע קלאסיקות חג מולד, שבהן הגיטרה המובילה שלו מלווה בגיטרת הקצב של אחד, ג'וני דפ, שאיתו הוא גם מנגן לצד אליס קופר בסופרגרופ המטופש Hollywood Vampires.

וגם החברים האחרים עסוקים - טום המילטון, הבסיסט, הצטרף לגלגול הנוכחי של מה שנשאר מהלהקה האגדית Thin Lizzy; לגיטריסט הקצב בראד וויטפורד יש איזה פרויקט צד; ואילו המתופף ג'ואי קריימר פתח רשת של בתי קפה אורגניים הנושאת את השם המדהים

Rockin' & Roastin' Coffee.

אירוסמית' הם חבר'ה עסוקים, אבל יש להם זמן להיפגש מדי פעם לסיבוב הופעות עולמי, שם נמצא הכסף הגדול. טיילר לא מוכן להתחייב על כך שזה באמת סיבוב ההופעות האחרון של להקתו, אבל מה אכפת לו לשווק אותו ככה. כמו שהוא בעצמו אמר, זה מקדם מכירות נהדר.