ב-1964 קמה שלישייה מוזיקלית חדשה בישראל: "גשר הירקון", היה שמה. היא הורכבה מהטאלנטים יהורם גאון, אריק איינשטיין ובני אמדורסקי. הם כבר שיחקו אותה בסצינת המוזיקה המקומית: אמדורסקי זכה לתהילה עם ישראל גוריון בצמד הדודאים. איינשטיין וגאון שירתו יחד וכיכבו בלהקת הנח"ל במחצית השנייה של שנות ה–50, ולאחר מכן אריק הוציא תקליטון סולו שכלל שירים מצליחים ("עיר לבנה", "בשעות הקטנות של הלילה") וכיכב ב"אירמה לה דוס" ו"תל אביב הקטנה" (בגרסתה השנייה), וגאון עזב בדיוק את להקת התרנגולים וכיכב בהצגה "כנרת, כנרת".



יותר מ–50 שנה אחרי כן אמדורסקי ואיינשטיין הלכו לעולמם וגאון, יבדל"א, בן 78, ידליק ביום שני הקרוב את אחת מ–12 המשואות בטקס שפותח את יום העצמאות בהר הרצל בירושלים. קצרה היריעה מלפרט את הקריירה העשירה של גאון - בין שמאחורי המיקרופון ובין שמאחורי המצלמה. ביקשתי לדבר איתו דווקא על השלישייה ההיא, על האלבום "אהבה ראשונה", על שלל הלהיטים שהנפיקו ועל חברותו של אחד מגדולי המבצעים שלנו דווקא בהרכב - ועוד אחד שהיה לאחד המוצלחים ביותר בישראל.



גשר הירקון (בשורה עליונה) ברגע הזכייה בכינור דוד ב-1964. הגיעו לשם הלהקה במקרה. צילום: פריץ כהן, לע"מ
גשר הירקון (בשורה עליונה) ברגע הזכייה בכינור דוד ב-1964. הגיעו לשם הלהקה במקרה. צילום: פריץ כהן, לע"מ



"ערב־ערב, אחרי ההצגות וההופעות של כל אחד מאיתנו בנפרד, היינו נפגשים במקרה במועדון 'עומר כיאם' ביפו, שהיה בבעלות הצייר שלמה צפריר והקומיקאי זאב ברלינסקי", משחזר גאון בערגה. "זה היה למעשה מקום מפגש של כל האמנים אחרי המופעים, כולם היו מסיימים שם את הערב. למרגלות המועדון היו מדרגות ולידן פסנתר, ומדי פעם, כשמישהו אחר היה מגיע לשם ומנגן על הפסנתר, היינו מוצאים עצמנו שרים יחד בספונטניות שירים כ'נגן קתרוס', 'דוגית נוסעת', 'שאון התותחים נדם' וכל שירי תנועות הנוער, וללא כוונה הצגנו הרמוניות מדויקות להפליא: בני היה שר את הנמוך, אריק את האמצע ואני את הגבוה. מדי ערב היינו רואים שהמועדון מתמלא עד אפס מקום, ולכן ביקשנו מהבעלים שייתן לנו לשיר באופן קבוע, וזה הפך אטרקציה. לאור ההצלחה אמרנו לעצמנו: 'יאללה, בואו נקליט תקליטון של ארבעה שירים'. הלכנו ליצחק (זיקו) גרציאני שיעבוד איתנו על שירים, אבל לצורך התקליטון מצאנו הרבה שירים והחלטנו שבערבים החופשיים, כששלושתנו לא נהיה תפוסים בהצגות או הופעות, נלך להופיע יחד. ככה הכל התחיל".



השלישייה הביאה עמה משהו חדש: קטעי קישור מרעננים ושירים הומוריסטיים לצד מוזיקה רצינית ופופולרית. עד מהרה הפכו לחביבי הקהל, לצד שלישייה נוספת שדרך כוכבה באותה העת - הגשש החיוור. פריצתה הראשונה של גשר הירקון אל מעוז הקונצנזוס הישראלי אירעה בשנת 1964, עת השתתפה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "אותך", שהיה ללהיט והפך את השלישייה לפופולרית בקרב הקהל. באותו פסטיבל, אגב, בני אמדורסקי ונחמה הנדל קטפו את המקום הראשון עם השיר "ילדתי, אמרי" ואריק איינשטיין ביצע לבדו את "הרחק בלילה".



מודעה על הופעות הלהקה. "העבודה בין חברי הלהקה הייתה כיף אחד גדול". צילום: ארכיון מעריב
מודעה על הופעות הלהקה. "העבודה בין חברי הלהקה הייתה כיף אחד גדול". צילום: ארכיון מעריב



אל השם "גשר הירקון" הגיעו די במקרה: "גשר הירקון היה מקום מפגש לאמנים שיצאו להצגות והופעות, וכיוון שהיינו יוצאים להופעות של השלישייה ולחוד מגשר הירקון, מישהו אמר שנקרא לעצמנו כך", נזכר גאון.



הכיסא של גאון בקאמרי


באותה שנה הקליטה השלישייה את שיריה הראשונים, חלקם שירים מימי הפלמ"ח וחידושים לשירים של להקת הצ'יזבטרון מסוף שנות ה–40 וכן פרודיה משעשעת והיתולית על שירה של להקת הביטלס - "From Me To You", שבתרגומו של חיים חפר הפך ל"למה את לא יוצאת איתי?". בהמשך כיכבה השלישייה בסרט הקולנוע המצליח "דליה והמלחים" וביצעה בו לראשונה את השיר "לילה בחוף אכזיב" (שהופיע באריך הנגן הראשון של הלהקה), אך בלטה בעיקר בשל הביצוע לשיר הטוויסט - "שייק", שהיה השיר הראשון של השלישייה שנכנס למצעד הפזמונים העברי. בסרט היו מחופשים בני, יהורם ואריק לחברי הביטלס, ששיגעו את הנוער אז.



לאור ההצלחה הכבירה שלה זכתה השלישייה, גבר הביקוש לחומרים המקוריים שלה, והחלה העבודה הנמרצת על תוכנית הבכורה - "אהבה ראשונה", שכללה את מה שיהפוך לאחד האלבומים המיתולוגיים במוזיקה הישראלית, עם שלל קלאסיקות המושרות עד היום.



חלק מהשירים היו ישראליים מקוריים: "לילה בחוף אכזיב", "סרנדה לך", "אם רק תבואי בחמש", "אהבת פועלי הבניין" (שנבחר לשיר השנה במצעד הקל של גלי צה"ל לשנת 1964), "כשאור דולק בחלונך", "תן לגמור מילה", "חמסין", "תפוח הזהב", "ויימלט קין" ו"בשום מקום". חלק אחר של השירים היו כאלה שתורגמו לעברית והפכו אף הם לקלאסיקות ישראליות לכל דבר כ"איילת אהבים" (במקור שיר יווני של מנוס חדג'ידאקיס, בשם "O Ymittos", שתרגמה נעמי שמר), "איזה יום יפה" (במקור שיר עם אמריקאי בשם "You Can Tell The World", שתרגם חיים חפר ובוצע במקור בין השאר על ידי הסיקרס וסיימון וגרפונקל), "אל תעברי לבד, ילדה, ברחוב" (תרגום עברי של חיים חפר לשנסון של בורז'ואה) ו"איפה הפרחים כולם" (במקור "Where Have All


The Flowers Gone", שתרגם חיים חפר ונתפרסם בביצוע מרלן דיטריך ופיט סיגר).



באלבום נטלו חלק מיטב המוחות המוזיקליים של התקופה: חיים חפר, נעמי שמר, יוחנן זראי, ירון לונדון, אלונה טוראל, עמוס אטינגר, יעקב שבתאי, יחזקאל בראון וסשה ארגוב.



יהורם גאון. "לא מתחרט על שום דבר שעשיתי בקריירה". צילום: אריאל בשור
יהורם גאון. "לא מתחרט על שום דבר שעשיתי בקריירה". צילום: אריאל בשור



מי שביימו את השלישייה היו יוסי צמח ושמואל בונים. המנהל המוזיקלי והמנצח היה כאמור זיקו גרציאני, ועל דברי הקישור היה אמון דן בן אמוץ. יש לציין כי התזמורת שניגנה הן בהקלטות והן בהופעות כללה מוזיקאים די ותיקים שהיו מזוהים בעיקר עם מוזיקת הג'אז המקומית, מה שהוסיף נופך יותר "אינטליגנטי" ואיכותי לאלבום, לצד מקצבי הפופ העדין שניכרו באלבום. התזמורת כללה את מני רנוב, מרטון קם, משה וייסלברג והרברט בלומנצויג.



ב–1965 יצא תקליטה הראשון של השלישייה. על צדה הקדמי של עטיפתו, שאותה צייר יגאל תומרקין, נראים השלושה בפרופיל ומעליהם ניבט גשר הירקון. בצד האחורי של העטיפה נראית השלישייה בגבה, וישנו טקסט הומוריסטי ולא אמיתי, פרי עטו של בן אמוץ, על חברי הלהקה: "אריק איינשטיין: בן למשפחה תימנית ידועה מעדן. הגיע ארצה במרבד הקסמים, הפרוש כיום בלשכתו של ראש הממשלה לשעבר, משה שרת. אביו, צורף ותיק מפולין, עובד כיועץ מס הכנסה במפעלי טקסטיל שמפו. אמו, שעבדה כטרקטוריסטית במשכית, קשורה לתיאטרון בחבל ירושלמי. אשתו של אריק היא גם אשתו של שר המסחר והתעשייה של ליבריה. בתו בת ה־5 של אריק היא בתו. מי שמכיר את אחיו זלמן אינו יכול להאמין שאריק הוא בן יחיד. תוכניותיו המשפחתיות ענפות. נוסף לבת הוא מקווה לגדל השנה זקן.



התקליט הראשון של השלישייה. זמר קצר לאחר צאתו עזב גאון את הלהקה. צילום: יוסי אלוני
התקליט הראשון של השלישייה. זמר קצר לאחר צאתו עזב גאון את הלהקה. צילום: יוסי אלוני



"יהורם גאון: יליד הארץ. איש העלייה השנייה והשלישית. היה בין הראשונים שלמד לרכוב על וספה. אשתו השנייה הכירה את אשתו הראשונה בכנס הסורגות בשטוקהולם. בגלל חזותו המיוחדת עבר יהורם גאון ניתוח פלסטי שכתוצאה ממנו קומתו הנמיכה ב–4.5 ס"מ. רופאו עזב את הארץ, ולאחרונה ראו אותו עובד בנגרייה מכנית בפינלנד. מקומו בתיאטרון הקאמרי הוא שורה 20 כיסא 6. הבימה הציעה לו שורה 15 באמצע, והוא סירב. הצטרף לשלישיית גשר הירקון עקב קשריו הטובים עם מנהל לשכת העבודה.



"בני אמדורסקי: אמדורסקי, המוכר בחוגי האינסטלטורים בתור 'הדוד הבריא' מתוך הדודאים, הוא הריאליסט שבין השלושה. חשבונו בבנק הלאומי הסתכם ב–1.4.63 ב–974.50 ל"י. השיר האהוב עליו ביותר הוא 'ערב של שושנים', שעלה לו בסך הכל 150 ל"י והכניס לו עד היום כ–12,000 ל"י באופן רשמי. התאהב באשתו במבט ראשון לאחר שנודע לו שאביה הוא בעל עלית, עסיס וצמיגי אליאנס. השתתף במצעד הפזמונים של קול ישראל בתור מחלק תה והתחבב מאוד על הזמרים. בעל כישרונות מזהירים. כבר בגיל 14 היה בן 18, ועוד ידו נטויה".



"שני דגנרטים"


זמן קצר מאוד לאחר צאת האלבום המצליח עזב גאון את ההרכב ובמקומו נכנס שותפו של אמדורסקי לצמד הדודאים - ישראל גוריון. השלישייה הוציאה אלבום שני מצליח (שכלל להיטים רבים, אך לא זכה להצלחה של האלבום הראשון) והתפרקה בשנת 1966.



יהורם, מה אתה זוכר מהקלטת האלבום המיתולוגי?
"מעטים יודעים, אבל למעשה הקלטנו את התקליט הראשון על בימת תיאטרון הקאמרי ולא באולפן. מישהו הקליט את זה בהופעה חיה וזה מה שאתה שומע על התקליט. זה מלמדך שאם יש לך מה להציע, לא משנה איפה תשיר אותו - זה ייצא טוב".




תאר קצת את תהליך החזרות עם בני ואריק על השירים.
"האמת היא שעשינו מעט חזרות. את השירים ביצענו בעיקר 'על המקום' וזה היה כיף אחד גדול, העבודה עם זיקו גרציאני ובינינו לבין עצמנו".



זוכר חוויה מסוימת?
"יום אחד נסענו להופעה בראשון לציון בפולקסווגן של בני, שהיה גם הנהג. בפולקסווגן היה שפריצר, אריק ישב מאחור ואני ליד בני, ואריק שאל אותו: 'מה זה הלחצן הזה?'. לחץ וזה התיז. בני הפעיל את הווישר ואמר: 'אל תעשה את זה שוב', ואני אמרתי לבני: 'מה זאת אומרת לא לעשות את זה', ולחצתי שוב על השפריצר. בני שוב הפעיל את הווישר ואמר: 'אתם שני דגנרטים, אל תעשו את זה שוב'. אז אריק, בחוכמתו, לחץ שוב על השפריצר ואמר: 'רק בגלל שאנחנו לוחצים על זה אנחנו שני דגנרטים?'. אז בני עצר את האוטו, כשעוד היינו ליד יפו בדרך להופעה בראשון לציון, ואמר: 'תרדו מהאוטו, בבקשה'. היו חוויות בלתי נשכחות".



ביקורת על הופעה של השלישייה. "הוכיחו שהם יודעים להלהיב את הקהל במרוכז". צילום: ארכיון מעריב
ביקורת על הופעה של השלישייה. "הוכיחו שהם יודעים להלהיב את הקהל במרוכז". צילום: ארכיון מעריב



ההצלחה של האלבום הייתה מיידית?
"כן, ההצלחה הייתה מיידית. משהו לא נורמלי".



כשהקלטתם את השירים בזמן אמת, שיערתם שהם יהפכו לקלאסיקות כאלה?
"ממש לא. לעולם אתה לא יכול לדעת דרכו של שיר. מניסיוני הרב, שירים שחשבתי שיהיו להיטים לא הפכו להיטי ענק ושירים שלא ניבאתי להם דבר הפכו להיטים גדולים. אין חוקים בעניין הזה".



מה ההסבר לדעתך לכך שהשירים שרדו את מבחן הזמן?
"אני חושב מהמותן, וזו לא דעה של מוזיקולוג או של אדם שמנתח תופעות מהסוג הזה: בזמן שהשירים האלה הושרו, היינו יחידים שביצעו אותם או שירים כאלה, ולכן הם נטמעו בתודעת הציבור של אז, וממשיכים הלאה כזיכרון מתוק מאז. היום כשאתה מוציא שיר, אתה חלק מאלף זמרים אחרים ו–2,000 להקות, ואין אפשרות לשיר להיכנס לתודעה, אל ממלכת הזיכרון, כי הכל חולף. התקופה היא שנתנה לשיר את הנצח שלו, נוסף לזה שגדולי היוצרים יצרו אותם ועשו עבודה נפלאה. אני לא יודע איך בימינו אלה, השירים היו מתמודדים עם ההיצע הרב של היום. לא בטוח שהם היו מצליחים".



מדוע עזבת את השלישייה בשיא ההצלחה?
"נסעתי לארצות הברית כדי ללמוד משחק. רציתי מאוד להיות שחקן תיאטרון. אלמלא זה, בטוח שלא הייתי עוזב. באתי לחבר'ה ואמרתי שאני מסיים את המופעים שקבענו ונוסע לאמריקה".



מתחרט?
"אני לא מתחרט על שום דבר שעשיתי בקריירה".



לאורך השנים חידשת לא מעט משירי האלבום הזה. האם היית משנה בו משהו, במבט לאחור?
"לא הייתי נוגע באלבום, מה פתאום! אסור לגעת באגדה ומיתוס. גם אם בתיאוריה תיקח דבר שנשאר צרוב בתודעה ותשנה אותו ואובייקטיבית הוא יהיה פי אלף יותר טוב, לעולם יגידו לך שזה לא כמו שהיה קודם, כי הזמן עוטף אותו בנפח עצום שאי אפשר פשוט להתחרות איתו ואסור לגעת בו".