ציפיות רבות עלו בי לשמע הבשורה המרעישה כי מירי מסיקה, אחד הקולות המעולים והמצמררים בפסקול הישראלי, מוציאה אלבום חדש ושישי במספר – "אלוהי הדברים הקטנים". בשנה האחרונה יצאו מתוך האלבום כסינגלים כמה שירים פשוט נפלאים כ"תשים, תשים", "חייאתי" ושיר הנושא שהציגו מסיקה אחרת: המחוברת, לפחות בחלק מהאלבום, יותר לפן ה"אוריינטלי" מסלסל שלה, המתמקדת בהפקה עשירה יותר מבעבר (עם השפעות ניכרות באלבום לימי תזמורת זוזו מוסא המיתולוגיים) וכזו שלא חוששת מלהתנסות מוסיקלית ולתור אחר אופקים חדשים ונוספים.
האלבום נפתח עם "חייאתי", שם די מבלבל לשיר, בייחוד לאור העובדה שיש שיר עם מנעד דומה גם לנסרין קדרי שהפך להיט בז'אנר, אך מחלתי למסיקה לאור הליריקה המלנכולית והלחן הקליט. בשיר הנושא "אלוהי הדברים הקטנים", מסיקה לראשונה מציגה עצמה כאמא בין השירים ולא כבת או אישה, פמיליזציה שממחישה תהליך ההתבגרות שעברה מאז אלבומה הקודם.
יש באלבום גם לא מעט הפתעות כ"זהרה" - ביצוע של מסיקה בשפה הערבית לבלדה שקטה ופופית, "לשמור עליי" - מעין שיר חפלות 'אשכנזי' מהאייטיז וגם כמה בלדות 'דכאוניות' ושוברת לבב כ"לב מול לב" ו"עכשיו כשאתה כאן", לצד שירי "בינו לבינה" סטנדרטיים שאין בהם משהו שיותיר חותם כלשהו כ"יפו" ו"לנער אותי ממך" , שטיפוסיים למסיקה המוכרת, אבל די מיותרים לקו החדשני באלבום.
לסיכום, אלבום מעניין, המספק מצד אחד את הסחורה הסטנדרטית למעריצי מסיקה ומצד שני פותח לה צוהר לקהלים נוספים, יותר 'ים תיכוניים' עם הפתעות מיוחדות, בלתי צפויות ומרעננות ששומרות על רף הסטנדרטים הגבוהים שהציבה לעצמה בו עומדת בכבוד ובחרדת קודש.