"עכשיו אני אך ורק זמרת": הילי ילון, כוכבת הילדים, פורשת ממשחק

תהילה. יש שימכרו בשבילה את נשמתם. לעומת זאת, יש שמתרחקים ממנה כפרפר מאש. אם תשאלו את המוזיקאית והשחקנית הילי ילון, היא תאמר בלי היסוס שהיא נמנית עם הקבוצה השנייה. ילון (32), שהחלה דרכה בעולם המשחק לפני כ־17 שנה כשחקנית קולנוע ("עץ הלימון", "סוף שבוע בתל אביב"), טלוויזיה ותיאטרון, וכיכבה, בין השאר, בסדרות "השמינייה" (שהפכה אותה לכוכבת ילדים), "סברי מרנן", "השיר שלנו", "ראש גדול" ועוד, סומנה כהבטחה גדולה בשמי המשחק הישראלי. אך בעזרת תעצומות נפש לא מועטות, החליטה להניח את תהילתה המתהווה בצד, וללכת בעקבות הלב: המוזיקה שלה.

"האמת היא שתמיד מאוד פחדתי מהמעמד הזה ודי נעלמתי, כדי שלא ישאלו ולא ידביקו לי את המילה 'שחקנית'", היא אומרת עכשיו. "הרבה שנים קיבלתי התכווצויות בגוף ברגע שאמרו לי שאני מפורסמת, או סלב. אני לא מסתדרת עם זה. הרבה יותר נעים לי כשמפרגנים לשירים שלי. אני מאושרת שאנשים מכירים אותי בזכות השירים שלי, אבל לא בזכות הדמות של הילי, השחקנית המוכרת מהשמינייה. אז עכשיו אני אך ורק זמרת, אך ורק עושה מוזיקה. זה התפקיד שלי בעולם".

כמי שהוציאה שני אלבומים ("אולי להישאר" ו־Hili Listening Style עם להקת "אנרגיה חולנית"), ובחודש הבא צפויה להוציא אלבום שלישי, המוזיקה הייתה מאז ומתמיד שזורה בקרבה, ולאורך השנים סיפקה כמה להיטי רדיו שהפכו אותה להבטחה גם בסצינת האינדי־פופ המקומית: "אל תוותר", "להמשיך הלאה" היו הבולטים בהם, ובימים אלה שחררה לרדיו סינגל חדש, "נפש תאומה", שיר הנושא מאלבומה השלישי, דואט פולק שובב וסקסי עם אלון עדר בהפקת אדם בן אמיתי, חבר ילדות מבית הספר הפתוח, המציג התמסרות טוטאלית לאהבה ומטפורות מלאות תעוזה ("מרוץ מלא במכשולים, אם אעצור, יירו בי כיתת יורים") שמציגות נופך מיוחד ומקורי בשמי האינדי הלוקאלי.

"'נפש תאומה' נולד מהרבה אנשים יחד, שהם הנפשות התאומות שלי", היא מסבירה. "מצטערת לאכזב, זה לא שיר אהבה למישהו ספציפי. זה שיר אהבה טוטאלי לאנשים בסביבה שלי, שהותירו לי חותם בראש. הוא נכתב בהתחלה לבמאי שעבדתי עמו, ואחר כך לבן זוגי הקודם עמוס, שהשתתף בכתיבת המילים, בייחוד החלק שאלון שר".

בימים אלה, במקביל ליציאת האלבום החדש, ילון יוצאת לסיבוב הופעות ארצי עם טוויסט פרי מוחה: "בכל פעם אגיע למשך שבוע למקום שבו אני אמורה להופיע, אעשה חזרות עם נגנים מאותו אזור, ואופיע איתם. בכל מקום שבו אופיע, תהיה הופעה עם נגנים אחרים. ככה אני גם מכירה נגנים חדשים וגם מקבלת גיוון וכיף בהופעה. אני כמו נוודית, נוסעת באוטו ממקום למקום, ולא נשארת במקום אחד יותר משבוע. זה סטארט־אפ".

מה השתנה ביצירה שלך לאורך השנים?
"מה שהשתנה זה שאני כותבת ושרה מהלב, ולא מנסה לכתוב או לרצות אחרים בעזרת המוזיקה שלי. פעם הייתי כותבת בשביל אחרים, והבנתי שזה לא מתאים לי".

את חתומה בחברת תקליטים?
"כרגע אני לא רואה טעם לחברת תקליטים. אני לא צריכה חברת תקליטים שתכתיב לי מה לעשות. אני עושה מה שעושה לי טוב על הלב".