הימים הנוראים בשער. בעוד רגע הם מגיעים. ראשה של הזמרת החוזרת בתשובה שרון רוטר עדיין עסוק בהתמודדויות של תחילת שנת הלימודים. ילדים זה שמחה, כדברי השיר, יודעת רוטר, והם שמעסיקים אותה. אבל מיום ליום מתעצמת אצלה ההתכוונות לקראת ראש השנה. “תמיד אומרים שצריך לקחת באלול איזו קבלה”, היא מהגגת, “ואילו השנה אני לא יכולה לקבל כלום מרוב העומס. אין לי מקום לקחת משהו. אז עשיתי לעצמי טריק והחלטתי ללכת הפוך ולעשות מצוות אל תעשה. למשל, אני לוקחת על עצמי להימנע מלסבול. לא אמרתי: אני אשמח הרבה או אהיה מרוצה, כי אני לא יודעת אם אוכל לעמוד בכך, אבל לעצור לרגע את הסבל, זה משהו שאני יכולה לעשות”.
כזו היא רוטר (40), תגליתו המקסימה של ברי סחרוף משנות ה־90, שאותה אני פוגש במקום מגוריה הנוכחי במושב צפריה, הניבט אל מול נתב”ג, בבית שכור מוקף בגינה. רוטר נשארה עם אותו החן שאפף אותה לפני 20 שנה כשהתגלתה עם “הניצוץ”, שיר הנושא שכתב סחרוף ל”קלרה הקדושה”, סרטם של ארי פולמן ואורי סיון, בכיכובה של לוסי דובינצ'יק.
“חודש אלול זה זמן טוב לצאת מהאוטומט”, היא סבורה. “אם בעבר בכלל לא הייתי מחוברת לכל המועדים של לוח השנה היהודי, ואפילו לא ידעתי באיזה חודש עברי נולדתי, כיום אני יודעת שהחגים עוצרים אותך מהאוטומט של החיים ומביאים אותך בכל פעם מחדש להתבונן על עצמך, כשכל חג מביא אור אחר. ואם מדובר בראש השנה ובימים נוראים, הם מביאים לחשבון נפש ולהתבוננות פנימית”.
אבי כבר על המזוודות? אני שואל את רוטר ומתכוון לבעלה, שמדי שנה משאיר אותה עם הטף וטס לאומן כדי להסתופף בחוגו של רבי נחמן מברסלב.
“המזוודות עוד לא ארוזות, אבל כבר יש הכנות”, היא משיבה. “אבי נוסע זו השנה ה־11. ואם אומרים על אישה שנותרת בחג בלי בעלה שהיא נטושה, אז אני חייבת לספר לך שאני מאוד לא מרגישה נטושה - להפך. יש לי שתי חברות במושב שגם בעליהן נוסעים לאומן, ואנחנו בכל השנה סופרות את הימים עד שייסעו כבר וייתנו לנו לכייף יחד”.
את ואומן?
“מעולם לא נסעתי לשם. אני כל הזמן בעניין של הילדים, ולפני כן לא היה לי חיבור לצדיק”.
במה עוסק אבי?
“הוא ספר”.
של נשים?
“גם”.
מותר לו? אין איסור נגיעה?
“האיסור ישנו, אבל אם יש לך מקצוע, כמו רופא או ספר, גבר יכול לעבוד בזה עם נשים, רק שהוא צריך להקפיד שלא ליהנות מכך”.
כמו דג בים המצוות
רוטר, כזכור זמרת, ואפילו טובה, עורכת בימים אלה את “לנשמה”, מגזין נשים מעמיק ומעוצב כדבעי ללימוד תרי”ג המצוות לפי סדר הרמב”ם עם 13 עיקרי האמונה. הנושאים, היא מעירה, מסודרים לפי סדר של מצוות, כגון כשרות, עבודה זרה וכו’.
“תוך כדי עריכת המגזין במשך כשנה קיבלתי את הבסיס ליהדות שהיה חסר לי”, אומרת רוטר. “זה עושה לך סדר בראש ברגע שאתה יודע את כל המצוות, בפרט שהן מוגשות באופן חווייתי וכשהן קשורות לחיי היומיום שלנו”.
את המגזין מוציא לאור ארגון “הרמב”ם היומי”, שביום שלישי בעוד שבועיים יקיים בהיכל הכדורסל בירושלים אירועים חגיגיים לציון סיום הלימוד, בהשתתפות הזמר אברהם פריד.
"הארגון שלנו מעודד את הציבור ללמוד מדי יום פרק אחד מהחיבור המופלא של הרמב"ם, שאם מקדישים לו רבע שעה ביום, מקיפים אותו במשך שלוש שנים ויודעים את כל המצוות שבתורה", מסביר יגאל גולד, מנהל תוכן בארגון. "אנחנו פונים לא רק לקהל הדתי, ולכן פתחנו את 'רמב"ם דיגיטל' בהשתתפות כל מיני מפורסמים. אנחנו פונים לכל הגילים, ולילדים אנחנו מביאים את הרמב"ם גם בקומיקסים, כשלכל מצווה מהתורה יש קומיקס מדהים. כמו שיש להם יומן של מסי, לתלמידים יש יומן של הרמב"ם".
כיום, כשרוטר שוחה בים המצוות כמו דג במים, היא נזכרת בימים אחרים, רחוקים מהווייתה הנוכחית. “אז, יום כיפור לא היה יום כיפור”, היא מודה. “לא נעים לי להגיד את זה כעת, אבל לא ידענו מה זה בית כנסת, היינו על אופניים כל היום ולא צמנו. הרגשתי אז שחסרה לי תקווה מוכחת לעתיד האנושות כשגדלתי בבית מאוד שמאלני, אבל מאמין בהומניות ובשוויון בין בני אדם. כשהוריי הגיעו הנה מארגנטינה, הם קראו חומר על הכיבוש וגיבשו לעצמם דעה מאוד קיצונית”.
בהיות רוטר בת 6, היא חוותה טלטלה כשהוריה - אמנית פלסטית ואיש שוק ההון - התגרשו. “הפרידה שלהם ערערה לי את הקרקע מתחת לרגליים”, היא נזכרת. “זה חיזק אצלי את התחושה שאני לבד ואין לי על מי לסמוך. זאת, משום שהגירושים שלהם הראו לי שהם עדיין מחפשים ולא בטוחים בעצמם”.
“אמא שלי עברה סיפור לא פשוט בחיים”, מספרת רוטר על אמה, חיה־צ’רנה, שהתאלמנה לפני שנה מבעלה השני, אדי דריבן, מי שכונה “השריף של חברון”. “אז, כשהיא לא הייתה סגורה על עצמה וזמנית אף חזרה לארגנטינה, היה נתק גדול בינה לבינינו. עם הזמן התקרבנו מחדש עד כדי שיצאנו במופע משותף, ‘מותר לאהוב’, קוראים לו”.
רוטר גדלה בתל אביב. היא הייתה ילדה של מוזיקה שלמדה בקונסרבטוריון, שרה בשתי מקהלות קלאסיות וחלמה על סרטים בלימודיה במגמת קולנוע בתיכון. כשבנות גילה התגייסו לצה”ל, רוטר התגייסה להפקה של ברי סחרוף. “כשהגיע הזמן של הצבא, לא ידעתי איפה להכניס אותו למציאות שבה הייתי. באג’נדה הפוליטית שבה הייתי שרויה אז, לא מצאתי לנכון להתעקש על העניין”.
בעצם, השתמטת.
“אכן, השתמטתי, והיום יש לי צער על זה. פספסתי חיבור לחברה הישראלית שעד היום אני משלמת עליו”.
איך הגעת לברי סחרוף?
“כשאחותי, לארה, שעבדה בהפקה של ברי, נסעה לחו”ל, חיפשו לה מחליפה להפקה של האלבום ‘חם על הירח’ ומצאו אותי. אז עדיין חשבתי להיות במאית קולנוע ולא זמרת רוק. אפילו הייתי מעורבת לצד ערה לפיד בעריכת ‘זולגות הדמעות מעצמן’, סרטו של איתן גרין. כשהרגשתי שעניין הקולנוע גדול עלי, מצאתי שיותר קל להיות במוזיקה”.
כשרוטר מדברת על סחרוף, בורקות עיניה הכהות. “הבן אדם, שלימד אותי מה זו מוזיקה, הוא ממש צדיק”, היא מציינת בנימת הערצה. “ברי הכניס אותי לעניין. 'קלרה הקדושה הוא סרט על ילדים, ועם הקול הילדותי שלך אולי טוב שתשירי את השיר של הסרט’, אמר. כך נעשיתי בלי כוונה זמרת, וכשהייתי באה איתו לאולפן כעוזרת ההפקה שלו, שרתי קולות רקע לזמרים שעבד איתם, ולו רק כי הייתי שם”.
לדבריה, באלבום “נגיעות”, שסחרוף הוציא ב־98’, כבר הרגישה כזמרת לכל דבר, “כשחוויתי הצלחה מאחורי שמלתו של ברי”, ואז זה בא. “'שרון, את לא רוצה להוציא אלבום?’, שאל אותי ברי יום אחד”, היא נזכרת, “הוא היה כוכב נולד שלי לפני שהיה כוכב נולד. זכיתי ביופי של מנטור. ברי וניצן זעירא, מנהל ‘נענע דיסק’, היו שם בשבילי מההתחלה”.
עם היד על הדופק
ב־2003 הוציאה רוטר את אלבום הבכורה שלה, שנקרא כשמה. שם, לצד שירים שאספה ממחברים שונים (“ליקטתי”, היא מציינת) נבטו ניצני הכתיבה שלה, תוצאה של לימודיה אצל טל גורדון, שבהם היא מתמידה עד היום.
באותה שנה התחולל המהפך בחייה של רוטר. “הגעתי להודו דרך היוגה”, היא מספרת. “מה הביא אותי לשם? הצלחת האלבום לא באה לי טוב. היא הייתה מאוד חיצונית ובלבלה אותי עד כדי כך שהתחלתי להסתבך עם עצמי. נסעתי להודו כדי לעשות יוגה ומצאתי משהו אחר לגמרי, כשנקלעתי לאחד ‘הבתים היהודיים’ שם. ב’בית היהודי’ הכרתי יהדות שמעודי לא הכרתי עד אז, יהדות שמכילה, מסתכלת בעיניים ומדברת על קיום הטוב בעולם. זה פתח לי משהו דווקא כשהגעתי לעניין בשיא ההתנגדות, לאחר שעד אז ראיתי את היהדות כמשהו מפחיד שאין לי סיכוי איתו. כלומר, לא משנה מה אעשה, אני מול כרוניקה של כישלון ידוע מראש. אני לא אצליח אצל הקדוש ברוך הוא. בחיים לא. אז מצאתי שם בדיוק מה שחיפשתי”.
היא חזרה מהודו, נישאה לאבי, שעבר לפניה את החוויה ההודית, ומאז הם הביאו לעולם חמישה ילדים. “הם חלק בלתי נפרד מהתהליך ואיתם נעשינו יותר מעשיים”, קובעת רוטר. “כל ילד מגבש אותי יותר וגורם לי יותר לתת את הדעת על הזהות שלנו כחסידי ברסלב”.
אכן, בעבר קראת “צאו לי מהרחם” במאמר לעיתון.
“זה יצא לי ברגע של עצבים. העניין מעצבן משני הצדדים. בצד החילוני שואלים למה אתם צריכים כל כך הרבה ילדים בעוד, בצד השני שואלים למה רק חמישה”.
עד צאת אלבומה השלישי, “נושמת לאט”, ב־ֺ2015, רוטר התרכזה כל־כולה בגידול הילדים אגב בנייה מוזיקלית מחדש. את מילות השירים נטלה בעיקר מרבי נחמן מברסלב, מזלדה ומלאה גולדברג, כולל לחן משלה ל”האומנם”. “לא הכרתי את הלחן לשיר ששרה חוה אלברשטיין”, מודה רוטר, שלאותו אלבום הקליטה גם גרסת כיסוי חיננית ל”שדות גולדברג” ("ילדתי שלי") מאת מאיר אריאל.
בעיבודי השירים חזרה לרוק. “אני אוהבת רוקנרול”, היא מצהירה, “זה לא מתנגש עם החזרה בתשובה שלי. מה שיפה בחוזרים בתשובה זה שהם מחברים את העולמות ומגיירים את הרוקנרול”.
פוליטית, רוטר פונה ימינה. בין השאר השמיעה את קולה בעד אלאור עזריה, “כי הוא חייל שלנו”. “שיניתי את דעותיי”, היא אומרת, “אומנם אני לא ימנית קיצונית, אבל במשך השנים פגשתי את ‘פורעי החוק המתנחלים האיומים’ וגיליתי אנשים עם עוצמה מאוד גדולה ועם עדינות מאוד גדולה. כלומר, גיליתי אמת אחרת לעומת מה שמכרו לי. באיזשהו מקום התפכחתי - למציאות ולא לתקשורת”.
רוטר מופיעה בעיקר באולפנות ובערבי נשים. ולפני קהל של גברים? - “כרגע לא. עדיין לא עמדתי בניסיון של הזמנה להופעה בקיסריה שסירבתי לה. גם לא ניסו לפתות אותי בתשלום גבוה להופעה”.
מה הגברים עשו לך רע שאינך מופיעה בפניהם?
“הם לא עשו לי שום רע. יש לי רק השתדלות ללכת באיזושהי דרך. אני ממשיכה לחפש את עצמי וכל הזמן אני עם היד על הדופק, לבדוק אם זה באמת מתאים ונכון לי”.
כל האופציות פתוחות?
“תמיד”.
כזו היא רוטר (40), תגליתו המקסימה של ברי סחרוף משנות ה־90, שאותה אני פוגש במקום מגוריה הנוכחי במושב צפריה, הניבט אל מול נתב”ג, בבית שכור מוקף בגינה. רוטר נשארה עם אותו החן שאפף אותה לפני 20 שנה כשהתגלתה עם “הניצוץ”, שיר הנושא שכתב סחרוף ל”קלרה הקדושה”, סרטם של ארי פולמן ואורי סיון, בכיכובה של לוסי דובינצ'יק.
“חודש אלול זה זמן טוב לצאת מהאוטומט”, היא סבורה. “אם בעבר בכלל לא הייתי מחוברת לכל המועדים של לוח השנה היהודי, ואפילו לא ידעתי באיזה חודש עברי נולדתי, כיום אני יודעת שהחגים עוצרים אותך מהאוטומט של החיים ומביאים אותך בכל פעם מחדש להתבונן על עצמך, כשכל חג מביא אור אחר. ואם מדובר בראש השנה ובימים נוראים, הם מביאים לחשבון נפש ולהתבוננות פנימית”.
אבי כבר על המזוודות? אני שואל את רוטר ומתכוון לבעלה, שמדי שנה משאיר אותה עם הטף וטס לאומן כדי להסתופף בחוגו של רבי נחמן מברסלב.
“המזוודות עוד לא ארוזות, אבל כבר יש הכנות”, היא משיבה. “אבי נוסע זו השנה ה־11. ואם אומרים על אישה שנותרת בחג בלי בעלה שהיא נטושה, אז אני חייבת לספר לך שאני מאוד לא מרגישה נטושה - להפך. יש לי שתי חברות במושב שגם בעליהן נוסעים לאומן, ואנחנו בכל השנה סופרות את הימים עד שייסעו כבר וייתנו לנו לכייף יחד”.
את ואומן?
“מעולם לא נסעתי לשם. אני כל הזמן בעניין של הילדים, ולפני כן לא היה לי חיבור לצדיק”.
במה עוסק אבי?
“הוא ספר”.
של נשים?
“גם”.
מותר לו? אין איסור נגיעה?
“האיסור ישנו, אבל אם יש לך מקצוע, כמו רופא או ספר, גבר יכול לעבוד בזה עם נשים, רק שהוא צריך להקפיד שלא ליהנות מכך”.
כמו דג בים המצוות
רוטר, כזכור זמרת, ואפילו טובה, עורכת בימים אלה את “לנשמה”, מגזין נשים מעמיק ומעוצב כדבעי ללימוד תרי”ג המצוות לפי סדר הרמב”ם עם 13 עיקרי האמונה. הנושאים, היא מעירה, מסודרים לפי סדר של מצוות, כגון כשרות, עבודה זרה וכו’.
“תוך כדי עריכת המגזין במשך כשנה קיבלתי את הבסיס ליהדות שהיה חסר לי”, אומרת רוטר. “זה עושה לך סדר בראש ברגע שאתה יודע את כל המצוות, בפרט שהן מוגשות באופן חווייתי וכשהן קשורות לחיי היומיום שלנו”.
את המגזין מוציא לאור ארגון “הרמב”ם היומי”, שביום שלישי בעוד שבועיים יקיים בהיכל הכדורסל בירושלים אירועים חגיגיים לציון סיום הלימוד, בהשתתפות הזמר אברהם פריד.
"הארגון שלנו מעודד את הציבור ללמוד מדי יום פרק אחד מהחיבור המופלא של הרמב"ם, שאם מקדישים לו רבע שעה ביום, מקיפים אותו במשך שלוש שנים ויודעים את כל המצוות שבתורה", מסביר יגאל גולד, מנהל תוכן בארגון. "אנחנו פונים לא רק לקהל הדתי, ולכן פתחנו את 'רמב"ם דיגיטל' בהשתתפות כל מיני מפורסמים. אנחנו פונים לכל הגילים, ולילדים אנחנו מביאים את הרמב"ם גם בקומיקסים, כשלכל מצווה מהתורה יש קומיקס מדהים. כמו שיש להם יומן של מסי, לתלמידים יש יומן של הרמב"ם".
כיום, כשרוטר שוחה בים המצוות כמו דג במים, היא נזכרת בימים אחרים, רחוקים מהווייתה הנוכחית. “אז, יום כיפור לא היה יום כיפור”, היא מודה. “לא נעים לי להגיד את זה כעת, אבל לא ידענו מה זה בית כנסת, היינו על אופניים כל היום ולא צמנו. הרגשתי אז שחסרה לי תקווה מוכחת לעתיד האנושות כשגדלתי בבית מאוד שמאלני, אבל מאמין בהומניות ובשוויון בין בני אדם. כשהוריי הגיעו הנה מארגנטינה, הם קראו חומר על הכיבוש וגיבשו לעצמם דעה מאוד קיצונית”.
בהיות רוטר בת 6, היא חוותה טלטלה כשהוריה - אמנית פלסטית ואיש שוק ההון - התגרשו. “הפרידה שלהם ערערה לי את הקרקע מתחת לרגליים”, היא נזכרת. “זה חיזק אצלי את התחושה שאני לבד ואין לי על מי לסמוך. זאת, משום שהגירושים שלהם הראו לי שהם עדיין מחפשים ולא בטוחים בעצמם”.
“אמא שלי עברה סיפור לא פשוט בחיים”, מספרת רוטר על אמה, חיה־צ’רנה, שהתאלמנה לפני שנה מבעלה השני, אדי דריבן, מי שכונה “השריף של חברון”. “אז, כשהיא לא הייתה סגורה על עצמה וזמנית אף חזרה לארגנטינה, היה נתק גדול בינה לבינינו. עם הזמן התקרבנו מחדש עד כדי שיצאנו במופע משותף, ‘מותר לאהוב’, קוראים לו”.
רוטר גדלה בתל אביב. היא הייתה ילדה של מוזיקה שלמדה בקונסרבטוריון, שרה בשתי מקהלות קלאסיות וחלמה על סרטים בלימודיה במגמת קולנוע בתיכון. כשבנות גילה התגייסו לצה”ל, רוטר התגייסה להפקה של ברי סחרוף. “כשהגיע הזמן של הצבא, לא ידעתי איפה להכניס אותו למציאות שבה הייתי. באג’נדה הפוליטית שבה הייתי שרויה אז, לא מצאתי לנכון להתעקש על העניין”.
בעצם, השתמטת.
“אכן, השתמטתי, והיום יש לי צער על זה. פספסתי חיבור לחברה הישראלית שעד היום אני משלמת עליו”.
איך הגעת לברי סחרוף?
“כשאחותי, לארה, שעבדה בהפקה של ברי, נסעה לחו”ל, חיפשו לה מחליפה להפקה של האלבום ‘חם על הירח’ ומצאו אותי. אז עדיין חשבתי להיות במאית קולנוע ולא זמרת רוק. אפילו הייתי מעורבת לצד ערה לפיד בעריכת ‘זולגות הדמעות מעצמן’, סרטו של איתן גרין. כשהרגשתי שעניין הקולנוע גדול עלי, מצאתי שיותר קל להיות במוזיקה”.
כשרוטר מדברת על סחרוף, בורקות עיניה הכהות. “הבן אדם, שלימד אותי מה זו מוזיקה, הוא ממש צדיק”, היא מציינת בנימת הערצה. “ברי הכניס אותי לעניין. 'קלרה הקדושה הוא סרט על ילדים, ועם הקול הילדותי שלך אולי טוב שתשירי את השיר של הסרט’, אמר. כך נעשיתי בלי כוונה זמרת, וכשהייתי באה איתו לאולפן כעוזרת ההפקה שלו, שרתי קולות רקע לזמרים שעבד איתם, ולו רק כי הייתי שם”.
לדבריה, באלבום “נגיעות”, שסחרוף הוציא ב־98’, כבר הרגישה כזמרת לכל דבר, “כשחוויתי הצלחה מאחורי שמלתו של ברי”, ואז זה בא. “'שרון, את לא רוצה להוציא אלבום?’, שאל אותי ברי יום אחד”, היא נזכרת, “הוא היה כוכב נולד שלי לפני שהיה כוכב נולד. זכיתי ביופי של מנטור. ברי וניצן זעירא, מנהל ‘נענע דיסק’, היו שם בשבילי מההתחלה”.
עם היד על הדופק
ב־2003 הוציאה רוטר את אלבום הבכורה שלה, שנקרא כשמה. שם, לצד שירים שאספה ממחברים שונים (“ליקטתי”, היא מציינת) נבטו ניצני הכתיבה שלה, תוצאה של לימודיה אצל טל גורדון, שבהם היא מתמידה עד היום.
באותה שנה התחולל המהפך בחייה של רוטר. “הגעתי להודו דרך היוגה”, היא מספרת. “מה הביא אותי לשם? הצלחת האלבום לא באה לי טוב. היא הייתה מאוד חיצונית ובלבלה אותי עד כדי כך שהתחלתי להסתבך עם עצמי. נסעתי להודו כדי לעשות יוגה ומצאתי משהו אחר לגמרי, כשנקלעתי לאחד ‘הבתים היהודיים’ שם. ב’בית היהודי’ הכרתי יהדות שמעודי לא הכרתי עד אז, יהדות שמכילה, מסתכלת בעיניים ומדברת על קיום הטוב בעולם. זה פתח לי משהו דווקא כשהגעתי לעניין בשיא ההתנגדות, לאחר שעד אז ראיתי את היהדות כמשהו מפחיד שאין לי סיכוי איתו. כלומר, לא משנה מה אעשה, אני מול כרוניקה של כישלון ידוע מראש. אני לא אצליח אצל הקדוש ברוך הוא. בחיים לא. אז מצאתי שם בדיוק מה שחיפשתי”.
היא חזרה מהודו, נישאה לאבי, שעבר לפניה את החוויה ההודית, ומאז הם הביאו לעולם חמישה ילדים. “הם חלק בלתי נפרד מהתהליך ואיתם נעשינו יותר מעשיים”, קובעת רוטר. “כל ילד מגבש אותי יותר וגורם לי יותר לתת את הדעת על הזהות שלנו כחסידי ברסלב”.
אכן, בעבר קראת “צאו לי מהרחם” במאמר לעיתון.
“זה יצא לי ברגע של עצבים. העניין מעצבן משני הצדדים. בצד החילוני שואלים למה אתם צריכים כל כך הרבה ילדים בעוד, בצד השני שואלים למה רק חמישה”.
עד צאת אלבומה השלישי, “נושמת לאט”, ב־ֺ2015, רוטר התרכזה כל־כולה בגידול הילדים אגב בנייה מוזיקלית מחדש. את מילות השירים נטלה בעיקר מרבי נחמן מברסלב, מזלדה ומלאה גולדברג, כולל לחן משלה ל”האומנם”. “לא הכרתי את הלחן לשיר ששרה חוה אלברשטיין”, מודה רוטר, שלאותו אלבום הקליטה גם גרסת כיסוי חיננית ל”שדות גולדברג” ("ילדתי שלי") מאת מאיר אריאל.
בעיבודי השירים חזרה לרוק. “אני אוהבת רוקנרול”, היא מצהירה, “זה לא מתנגש עם החזרה בתשובה שלי. מה שיפה בחוזרים בתשובה זה שהם מחברים את העולמות ומגיירים את הרוקנרול”.
פוליטית, רוטר פונה ימינה. בין השאר השמיעה את קולה בעד אלאור עזריה, “כי הוא חייל שלנו”. “שיניתי את דעותיי”, היא אומרת, “אומנם אני לא ימנית קיצונית, אבל במשך השנים פגשתי את ‘פורעי החוק המתנחלים האיומים’ וגיליתי אנשים עם עוצמה מאוד גדולה ועם עדינות מאוד גדולה. כלומר, גיליתי אמת אחרת לעומת מה שמכרו לי. באיזשהו מקום התפכחתי - למציאות ולא לתקשורת”.
רוטר מופיעה בעיקר באולפנות ובערבי נשים. ולפני קהל של גברים? - “כרגע לא. עדיין לא עמדתי בניסיון של הזמנה להופעה בקיסריה שסירבתי לה. גם לא ניסו לפתות אותי בתשלום גבוה להופעה”.
מה הגברים עשו לך רע שאינך מופיעה בפניהם?
“הם לא עשו לי שום רע. יש לי רק השתדלות ללכת באיזושהי דרך. אני ממשיכה לחפש את עצמי וכל הזמן אני עם היד על הדופק, לבדוק אם זה באמת מתאים ונכון לי”.
כל האופציות פתוחות?
“תמיד”.