אתמול בסוף הפרק של "הכוכב הבא לאירוויזיון" עלה לבמה אחד המתמודדים הצבעוניים והמיוחדים העונה: ניסים בלאק. כשהוא עוטה שטריימל וחליפה שחורים ופלייבק פשוט, בלאק "הרביץ" קטע ראפ הזוי בדמות הטפה דתית-יהודית והותיר את השופטים, שלא ידעו לאכול אותו, המומים כשהם מתלחששים בינם לבין עצמם שהוא הנציג הכי צבעוני שישראל יכולה לשלוח לאירוויזיון. בתוכנית סיפר בלאק מעט על סיפורו האישי המטורף שכולל ילדות כמוסלמי, מכירת סמים מגיל 12, התנצרות, רצח של חבר וגיור, בראיון שערכנו עמו לפני חודש, הוא חשף את סיפורו המלא.
"לעולם לא אשחרר אותך / אפילו בעוד מיליון שנה / את שם כשאני למעלה / את שם כשאני למטה / אז אני נשאר פה לצדך". ציטוט זה משירו של הראפר החסידי ניסים בלאק (A Million Years), המספר על הכמיהה וההתמסרות הטוטלית ליהדות ולארץ ישראל, לא חושף ולו במקצת את הסיפור הבלתי ייאמן, שלא לומר בלתי נתפס, של יוצרו, שב־30 שנותיו על האדמה עבר גלגול של חיים שלמים.
בשיחה עם בלאק (30), הביטויים "ברוך השם", "תודה לאל" ו"עם ישראל חי" הם היחידים שהוא מוציא מפיו בעברית, ואולי הם מעידים על השתרשותה העמוקה של היהדות בעורקיו של מי שעד גיל 22 לא ידע מהו התנ"ך והיכן ישראל ממוקמת על מפת העולם.
"בקרוב אני נוסע לאומן, לרבי נחמן. קח לך זמן לחשוב, ואולי תצטרף אלי למסע? אולי תגלה את היהדות מחדש", כך בחר בלאק, דובר האנגלית, לסיים את שיחתנו באומרו לי, יהודי מבטן ולידה, לגלות את יהדותי "מחדש" וגרם לי להרים גבה. לא, לא מתוך פליאה על מוסלמי־נוצרי שהתגייר והפך ליהודי אדוק, אלא על השפעתה הרבה של היהדות על כל ישותו, גם בניואנסים העמוקים ביותר שיש וגם בסגידתו בלב מלא לדת שהייתה זרה לו והפכה לחלק בלתי נפרד מאורח חייו ומנשמתו.
שתילי קנאביס בחדר הילדים
סיפורנו מתחיל ב־9 בדצמבר 1986. לזוג ראפרים שחורים נודעים מסיאטל שבמדינת וושינגטון - ג'יימס "קפטן קראנץ'" קרון ומיה בלאק, שנחשבו לחלוצי הראפ בסיאטל בסוף שנות ה־70 ותחילת שנות ה־80 והתפרסמו בהרכביהם "The Emerald Street Boys" ו־"The Emerald "Street Girls בהתאמה - נולד יורש עצר, דמיאן ג'מול בלאק, שמיד עם היוולדו כונה בתעשיית המוזיקה: "התינוק בעל קול הזהב", בשל ייחוסו המשפחתי של הוריו וסביו, שהיו זמרי ליווי של ריי צ'ארלס וקווינסי ג'ונס בסיקסטיז.
"נולדתי עם המוזיקה בעצמותי", מסביר, "מהיום שבו נולדתי, שרתי בכל הזדמנות ומכיוון שהורי היו ראפרים, באופן טבעי נמשכתי לראפ מגיל צעיר מאוד. תמיד הייתי ביישן מכדי לשיר, כי בשירה אתה צריך להיות רך יותר ועדין, ואני גדלתי בסביבה קשה, אלימה. רכות לא הייתה שם, אז נעשיתי ראפר כי בראפ אתה צריך לדבר ולספר את כל המועקה שלך בשיר. הרגשתי יותר נוח בראפ".
משפחת בלאק הצעירה הייתה מוסלמית חילונית למדי ולא חינוכית במיוחד, בייחוד לנוכח העובדה שהוריו התגרשו עת היה בן שנתיים, והוא התגורר עם אמו ועם אביו החורג. הוריו הביולוגיים, כמו גם אביו החורג, היו סוחרי סמים "כבדים".
"גדלתי במשפחה קשת יום, האלימות והסמים תמיד היו בסביבה. בגיל 9 כבר התחלתי לעשן מריחואנה, ובגיל 12 התחלתי לסחור בסמים. שתבין, בחדר שלי שתלו הורי צמחי קנאביס. מבלי שהם היו שמים לב, הייתי לוקח לעצמי מתחת לאפם. הקמתי עסק קטן והתחלתי לסחור במריחואנה בשכונה. בגיל 13 לקחתי את הכסף שניתן לי ממתנת חג המולד וממתנת יום הולדתי והייתי קונה סמים אצל סוחרים כבדים ומוכר ברחובות בכל יום".
בשנת 1995, כשהיה בן 9 בלבד, פשט ה־FBI על בית הוריו של בלאק ועצר אותם על סחר בסמים, חוויה שעד היום הותירה בו צלקות: "אני זוכר שהתעוררתי וראיתי שמישהו כיוון אקדח לראשה של אמי, וכל שאר בני הבית היו אזוקים. זו הייתה אחת החוויות שעברו עלי בילדותי. לאחר שאמי נעצרה, סבי הגיע לשמור עלי".
מחנכו הדתי הראשון היה סבו, שכאמור עבר להתגורר עם משפחתו. "סבי היה מוסלמי אדוק, והוא לימד אותי להתפלל כמה פעמים ביום. ממנו למדתי את המונח 'תפילה' ושיש מנהג של התייחדות עם האל והתבודדות רוחנית ועוצמתית. ב־1997 הוא נעצר ונכלא באשמת סחר בסמים ואלימות, אבל הוא למעשה היה הראשון שהראה לי צד אחר של קשר לדת כלשהי", נזכר.
בצל הילדות הלא פשוטה, בלאק מצא נחמה או "חוף מבטחים", כהגדרתו, במוזיקה: "בכל דרך שבה יכולתי לבטא עצמי דרך שירה, הייתי עושה זאת. המוזיקה הייתה תמיד חלק בולט בחיי. היא הצילה אותי בסופו של דבר. לא משנה כמה קשיים עברתי, המוזיקה תמיד הייתה שם בשבילי, ואני תמיד הייתי בשבילה".
בגיל 11 הדביק לעצמו את שם הבמה "Danger" (סכנה), והחל להקליט ביטים ומוזיקת ראפ משל עצמו באופן חובבני. התפנית הראשונה בקריירה שלו התרחשה כשב־1999 המפיק המוסיקלי הנודע Vitamin D (דריק ג'אבר בראון) העביר את אולפן ההקלטות שלו למרתף ביתו של בלאק והחל לפרוש חסותו על בלאק וללמדו את רזי המקצוע.
זמן קצר לאחר מכן שינה את שם הבמה שלו ל־D Black והחל להקליט, בהפקתו המוזיקלית של הפטרון ויטמין די, את יצירותיו הראשונות. "בגיל 13 כתבתי את שירי הראשון, "You Need A Thug", על המציאות שאותה חוויתי. בגיל 15 הוא יצא כסינגל הבכורה שלי. זה השיר שהכי ייצג אותי באותה תקופה".
האם נפטרה ממנת יתר
1999 הייתה שנה משמעותית בחייו הרוחניים של בלאק. הוא הוזמן להשתתף במחנה היפ־הופ. "לא ידעתי לאן אני נכנס", הוא מסביר, "זה היה מעין מרכז קהילתי שנקרא 'שליחות הברית החדשה'. באותה תקופה הייתי מוסלמי, ובמרכז לא שאלו אותי בנוגע לדת ולאמונה שלי. נתנו לי לשיר ולהופיע, עטפו אותי באהבה. בשלב מסוים הם הציעו לי להצטרף למחנה קיץ מיסיונרי. אני זוכר שהגעתי לשם עם כיפה מוסלמית. במחנה נשאלו שאלות על חיים לאחר המוות ועל כל מיני סוגיות שלא חשבתי עליהן. עבורי, המחנה היה הדבר הטוב ביותר שקרה בחיי: הוא הרחיק אותי מהסביבה הלא טובה שבה גדלתי ונתן לי מקלט. אחרי שמונת ימי המחנה הבנתי שאני רוצה להיות נוצרי. במשך שמונה חודשים שקדתי על הנצרות, התרחקתי מכל החברים שהיו לי, ובגיל 14 הפכתי לנוצרי".
במקביל לגילוי הדת, כשהיה בן 15 ראו שיריו אור לראשונה על באלבום אוסף שהוציאה חברת התקליטים “Sportn Life Records", שהייתה בבעלותו של אביו החורג. חציו של התקליט כלל שירים שלו וחציו שירים של הראפר הנודע Last Man Standing. בהיותו בן 18 מינה אותו אביו החורג למנכ"ל שותף בחברת התקליטים, וב־2005 הוציא מיקסטייפ ראשון. באותה שנה נמצאה אמו ללא רוח חיים בשל נטילת מנת יתר. היא הייתה בת 37 בלבד.
ב־2007 הוציא בלאק את אלבום הבכורה שלו "The Cause And The Effect" ("הסיבה והתוצאה"), שאותו מימן בדרך־לא־דרך: "באותה תקופה לא היה לי ולחברי כסף כדי לממן את האלבום, אז הלכנו לסוחר סמים גדול ולווינו ממנו את הכסף. זו הייתה הדרך היחידה". האלבום לא זכה להצלחה ניכרת, ונמכר ב־4,500 עותקים בלבד. ב־2008 הגיע האלבום למקום ה־12 במצעד האלבומים הנמכרים באתר "אמזון".
באותה שנה זכה להארה נוספת, גם הפעם בדרך לא שגרתית: "באותה תקופה היו כנופיות של ראפרים. זה היה פופולרי. ראפר מכנופיה כלשהי התגרה בי, ובעיקר במוזיקה שלי, אז הלכתי עם הכנופיה שלי למועדון לילה כדי להכות אותו. פרצה קטטה, ואחרי שכיסחנו אותו, חזרתי הביתה וזהו.
"יום למוחרת טלפן אלי חבר ואמר לי שהמשטרה מחפשת אותי כי לטענתה יריתי באותו לילה במישהו. ידעתי שזה לא נכון כי לא הסתובבתי בכלל עם נשק באותה תקופה, אז הלכתי לבדוק מה קרה. מתברר שחבר שלי, שניסה לצאת להגנתי ולירות במי שהתגרה בי, נורה ומת. נכנסתי לחרדה אימתנית כי בקרב חברי כנופיות יש כלל: 'אם מישהו נורה, עליך להרוג את מי שפגע בחבר הכנופיה שלך או שהוא יהרוג אותך'.
"חרדתי לחיי והתחלתי לחפש תשובות בדת. כיוון שבנצרות לא מצאתי אותן, חיפשתי בגוגל כל מיני אתרים של דת ואמונה. פתאום הגעתי ליהדות ואמונה ב־ה'. החלטתי להתחיל לשאול שאלות כמו: 'מדוע היהודים אינם נחשבים נוצרים אם ישו היה יהודי?' עד שמצאתי את התשובות ביהדות והבנתי שהנצרות מבוססת על היהדות ולא להפך".
הרעיה ג'יימי הפכה לעדינה
גילוי הדת היהודית יצרה בהתחלה מתח בינו לבין אשתו הטרייה ג'יימי, שלה נישא ב־2008. "היא חשבה שאני משוגע, כי פתאום התחלתי להשתנות ולהתמסר ליהדות והיא ראתה אותי פחות, מפני שהייתי משקיע את רוב זמני בלימוד תורה. אבל עם הזמן היא ראתה שעברתי שינוי חיובי בהתנהגות, הפכתי אדם טוב ורגוע יותר והיא הבינה שזה עשה לי טוב. לא הלכתי אותו דבר, לא התלבשתי אותו דבר, ובזכות היהדות נמלטתי מהעבר הרע שלי. זה לא היה קל עבורי, כי ג'יימי היא בת למשפחה נוצרית אדוקה. משפחתה חשבה שאני משתמש בסמים ונכנסתי לאיזה טריפ, אבל היא עשתה מאמצים עבורי וגם היא המירה, בעקבותי, את דתה ליהדות. כיום היא נקראת 'עדינה' ולא ג'יימי".
תהליך התגיירותו של בלאק השפיע גם על המוזיקה שלו, וב־2009 הוציא את אלבומו השני "Ali’ya", שכלל מסרים משיחיים־יהודיים, ושהה במקום הרביעי בדירוג ההיפ הופ "CMJ". השיר Yesterday מתוך האלבום כיכב ב־MTV באותה שנה, והפך לאחד מלהיטיו המוכרים.
באותה תקופה, בשל תהליך המרת הדת, הוא חדל להופיע בשבתות. ב־2011, לאחר שהוציא EP עם חברו הראפר בראדלי "בי" בראון - שהמיר יחד עם בלאק את דתו ליהדות, וכיום נקרא יוסף בראון – "The Blackest Brown Ep", החליט לקחת פסק זמן מתעשיית המוזיקה. הוא עטה על עצמו כיפה וציצית, עבר להתגורר בקהילה יהודית בשכונת "סווארד פארק" בסיאטל והחל ללמוד אצל הרב שמעון בן זקן. כמו כן, ויתר על מניותיו בחברת התקליטים וניתק כל קשר עם חבריו הקודמים מהתעשייה.
בספטמבר 2012 הודיע בלאק על חזרתו לשירה, וכעבור שנה, ב־2013, הוא הוציא את המיקסטייפ החדש שלו (Miracle Music) והראשון בשם היהודי החדש שלו – ניסים. שמו המלא, אגב, הוא ניסים ברוך בלאק. "השם ניסים הגיע מהמילה נס. הייתי צריך למצוא שם יהודי לפני המרתי ליהדות. התפללתי יום אחד בבית הכנסת ודיברתי עם הקב"ה. כשלקחתי סידור 'עבודת השם', היה רשום עליו השם ניסים, ואז ידעתי שזה השם החדש שלי. באותה תקופה הבן שלי חלה מאוד, ובבית החולים התפללתי לשלומו. עשר דקות לאחר התפילה אמרה הרופאה שהוא בסדר. אם אלו לא ניסים, מה כן?".
באותה שנה הוא נישא שוב לאם ילדיו ג'יימי (עדינה), הפעם לפי ההלכה היהודית האורתודוקסית, והפך אב לבן ולבת ואף הוציא אלבום שלישי הנושא את שמו – Nissim.
מפיץ את היהדות בניכר
לפני כשנה עברה משפחת בלאק להתגורר בישראל, בשכונת רחביה בירושלים, וניסים החל להתברג שוב בתעשיית המוזיקה המקומית. בין השאר הוא התארח בשיריו של כוכב הזמר הדתי גד אלבז "השם מלך" ו"לחיים", שזכו למיליוני צפיות ביוטיוב והפכו אותו לתופעה בקרב חובבי המוזיקה החסידית.
"ניסים הוא גאווה לעם היהודי", מפרגן גד אלבז לקולגה, "הוא הכניס צבע מוזיקלי, עומק וטוהר לעולמנו. מובן שסיפור חייו מרתק ומרשים, אך גם הפשטות באישיותו ומאידך הסטאר קוואליטי שלו. ניסים הוא רמה בינלאומית, ואני מרגיש שניתנה לי הזכות לחשוף אותו אל המוזיקה היהודית, לראות את זה מהצד ולחוות את הצלחתו. זה מעין מנוע עבורי להמשיך ולספק מוזיקה יהודית, מודרנית ומקורית. 'ניסים קורים בזמן נכון'. זמן הגאולה".
ב־10 במרץ 2017 הוציא בלאק אלבום ראשון בישראל בשם "למעלה" בלייבל החדש שלו "Nissim World", ובו לקחו חלק גד אלבז, ישראל לאוב ונתנאל ישראל.
לפני עשור, כשהוצאת את אלבום הבכורה שלך, העלית בדעתך שתתגייר ותעבור לירושלים?
"לחלוטין לא. כל מה שתשמע היום באלבום הזה רחוק לחלוטין מכל מה ש'כשר' או מותר ביהדות. לא העליתי על דעתי לעבור להתגורר בישראל. אבל נסתרות הן דרכי האל".
הכרת קצת את היהדות לפני ש"גילית" אותה?
"האמת היא שכילד גדלתי בשכונה שהיו בה הרבה יהודים, ואני זוכר שבכל פעם שהייתי הולך לבית הספר, הייתי רואה אותם מסתובבים עם כיפה ושומרים שבת. חשבתי שהם מוזרים ולא מבינים כלום מהחיים שלהם. עד שראיתי גם אני את האור".
למה אתה לא גר בתל אביב? הרי היא בירת המוזיקה של ישראל?
"אהיה כן איתך. אני לא מחובר למוזיקה כפי שהייתי מחובר בעבר. היום אני משתמש במוזיקה ככלי להעביר ולחלוק את האור שיש ביהדות. מוזיקה כשלעצמה לא מעניינת אותי כבר, היא רק הדרך המשיחית שלי להעביר מסר. אבל אם תהיינה יותר מסעדות כשרות בתל אביב, אולי אשקול לבקר בה לעתים תכופות יותר".
אתה שומע מוזיקה ישראלית?
"אני כמעט שלא שומע מוזיקה בכלל. לא ישראלית ולא אמריקאית. אני בעיקר שומע זמרים כמו גד אלבז ויניב בן משיח".
אז אתה לא מכיר את סטטיק ובן־אל?
"שיסלחו לי, אבל אין לי מושג מי אלה".
מאיזו מוזיקה הושפעת בצעירותך?
"ג'יי זי, נוטוריוס ביג, סטיבי וונדר. קשת רחבה של מוזיקה. שחורה בעיקר".
היכן אתה מופיע בימים אלה?
"תודה לאל, אני מופיע ברחבי העולם. לאחרונה הייתי בגרמניה, בברזיל, בדרום אפריקה, בקנדה ובארצות הברית. אני מפיץ את היהדות דרך המוזיקה גם בניכר".
מה אתה עושה בזמנך הפנוי?
"מתפלל ועושה מדיטציה. אין לי ריגושים אחרים. אם בעבר הייתי משחק X-BOX או פוטבול, היום רק לימוד תורה מעניין אותי. בבוקר אני קם, הולך למקווה ומתפלל מנחה בשכונת שערי חסד. אחר כך אני לומד קיצור שולחן ערוך וליקוטי מוהר"ן. בשאר הזמן, כשאיני עובד על מוזיקה, אני מבלה זמן עם ילדי ואשתי וזהו".
איך הישראלים מקבלים אותך בארץ?
"יפה מאוד. מעולם לא הרגשתי כאן שאני 'מסתורי' מדי למישהו. זה מקום נהדר לחיות בו".
מה החלום הגדול שלך?
"החלום הגדול שלי הוא לראות אחדות ואנושיות. אני גר ברחוב שטראוס, ובכל יום אני רואה אנשים צועקים ומתווכחים. אני רוצה יהודים מאוחדים, אחדות של עם ישראל זה החלום הגדול ביותר שלי".
מה האוכל הישראלי האהוב עליך?
"בחייך, פלאפל! גם שווארמה אני אוהב, אבל הפסקתי, כי אני מנסה לשמור קצת על המשקל".
לסיום, אם לא היית מוזיקאי וזמר, מה היית?
"אני משער שהייתי פשוט יהודי".