תל אביב, 1995. בטרם אייל גולן ושרית חדד פרצו לתודעה, נשלטה המוזיקה הקרויה מזרחית על ידי כמה "שליטים": זהבה בן, עופר לוי ואבי ביטר, שנוסף על הקריירה המוזיקלית שלו, פרץ דרך בסרטי קולנוע עצמאיים, שנמכרו כלחמניות חמות בשוק והפכו לסרטי קאלט ("חבר ואח", "בוכה בגשם", "הגורל שלי", "אהבות ושקרים" ועוד).
זיכרון ילדות פרטי המלווה אותי מאותה שנה: מכל חלון בשכונתי בדרום תל אביב בקעו צלילי שירתו של ביטר - "חבר ואח", "כאב ואכזבות", "מלא עוד כוס חבר" ועוד, שמבוקר עד ערב הפכו לחלק בלתי נפרד מפסקול ילדותי. יום אחד נפוצה השמועה שביטר מגיע להופעה בסינרמה בתל אביב (שהייתה אז כמו "היכל מנורה" של היום). כילדים בני 9, שמהנץ החמה ועד צאת הנשמה נאלצו לשמוע את שיריו, נהרנו לכיוון הסינרמה כדי לארוב לו ולהשיג ממנו חתימה (לא היה לנו כסף לכרטיס).
כך מצאנו עצמנו מחכים שעות לכוכב הזמר הטורקי־מזרחי שיבוא. לא נעים לי לקלקל, אבל בסוף לא הצלחנו להגיע אליו כי ההמון נדחף, אך חוויה זו ביטאה, לפחות עבורי, את גודל כוכבותו של ביטר באותן שנים.
"יש למוזיקה שלי המון קהל", מספר ביטר. "מכל רחבי הארץ אנשים הגיעו להופעותיי, וכולם אוהבים את שיריי: דרוזים, בדואים, להט"בים, אשכנזים וכמובן גם מזרחים. אני עובד קשה על היצירה שלי, ולמרות שהקהל אוהב אותי, עדיין בתקשורת פחות מפרגנים לי. רואים בי ליצן ואני ממש לא כזה. אני אדם רציני מאוד. לכן אני לא מתראיין כמעט לתקשורת. אפילו הקולגות לא פרגנו לי אף פעם, אבל אני ממשיך לשיר ולהקליט".
בשנים האחרונות, אחרי שהודיע על פשיטת רגל בעקבות חובות כבדים לנושים; ולאחר הבלחות חוזרות ונשנות בתוכניות ריאליטי כאלו ואחרות ("היכל התהילה", "אבי ביטר חי בסרט"), ביטר (51) נאלץ להתמודד גם עם מחלת מיאסטניה גראביס, שפגעה ביכולת השירה שלו: "זה סוג של טרשת נפוצה. לא יכולתי לאכול, לדבר, או לשיר. ברוך השם ,טיפלתי ואני עדיין מטפל בזה".
לאחרונה, אחרי פסק זמן ממושך, בעידוד אשתו קרן וארבעת ילדיו, חזר ביטר לאולפן ההקלטות ובימים אלה הוציא שיר חדש, "עייף מהחיים", שאותו הוא מגדיר כשיר מחאה: "עייף מהחיים/ עייף מהמצב במדינה/ עייף מהמצב בעולם/ עייף מהכל". "זה שיר אמיתי, מהלב, שמדבר על הקושי לחיות בעולמנו", הוא אומר.
במקביל לחזרתו לאולפן, סיים ביטר בימים אלה לצלם סרט חדש, "חברים אבודים" (שם זמני): "הסרט כבר מוכן. הוא מספר על שלושה חברים שגדלו במוסד לילדים נטושים ומחפשים זה את זה. הסרט יוקרן, בעזרת השם, בסינמטק".
איך התחושה לחזור להקליט?
"ההרגשה נהדרת. זה מרגש אותי בדיוק כמו בהתחלה. כשאני באולפן ועובד על המוזיקה שלי, זה נוסך בי אנרגיות בכל פעם מחדש".
מה דעתך על השינוי שחל במוזיקה המזרחית?
"היום אין מוזיקה מזרחית. זה יותר דאנס, וגם הזמרים לא זמרים. אלה יותר דוגמנים עם כל המותגים שלהם".
עד כמה אתה מעורב בפייסבוק? דפי פייסבוק על שמך הפכו ללהיט.
"אין לי פייסבוק. יש לי המון מתחזים, יותר מדי מתחזים. יש לי רק אינסטגרם. אשתי בפייסבוק והיא מתעסקת בזה".
מה החלום הבא שלך?
"לקבל תוכנית טלוויזיה משלי".
מי מלך הזמר המזרחי לדעתך?
"איזו שאלה? אני המלך!".