אם חשבתם שבקליפ החדש ל"תשאל את המים", יובל דיין "תחטא" בסימפוזיונים עתירי תקציב ובימוי מורכב ועלילתי, הרי שטעות בידכם. הקליפ החדש, ההולם היטב את תדמית "הילדה הטובה" שלה, מציג את הפשטות והצ'ארם של דיין ומתאר אותה שרה שיר רומנטי לבחיר ליבה לצד ספינה טרופה למול חוף ים נטוש, כפי שראינו בלא מעט קליפים בעבר, אבל עדיין, אי אפשר שלא להתאהב בחינניות שלה כשהיא שרה את שעל ליבה.
מהיום הראשון בו צפיתי בה ב"דה ווייס" מרטיטה את הלב בביצועה ל"שאריות של החיים", יובל דיין הצטיירה בעיניי כתופעה מעניינת, מסקרנת ובלתי צפויה. עם פרישתה מהתחרות וצאתה לקריירת סולו, דיין טוותה לעצמה דרך מיוחדת ובלתי נורמטיבית, שספנה בחובה מיזוג אינטלקטואלי מדויק בין טקסטים מוצפי רגשות כנים, ללחנים משלל גווניה של ארץ ישראל היפה.
ביצירותיה היא אינה חוששת להציג לראווה שבריריות, יגון ומלנכוליה אמיתית וגם כשהיא רומנטית בטוטאליות האופיינית לה, היא עושה זאת בצ'ארם חינני שאינו נדוש יתר על המידה, כיאה לזמרת נשמה אמיתית.