לא מעט דברים למד איתמר ציגלר, הבסיסט של "החצר האחורית", מפזמונאי העל של ההרכב, יענקל'ה רוטבליט. אבל בשום מקום לא הייתה התראה מוקדמת לכך שיום אחד ינתר מעמדתו הצמודה לבס אל "אל"ף בי"ת", ספר ביכורים לילדים שהופיע בימים אלה בהוצאת "ידיעות ספרים".
לדבריו, לא היו לו יומרות ספרותיות, וסיפורו של הספר החל בשהותו הממושכת בניו יורק, שם הכיר את נסה ראין, מעצבת אירית מחוננת. עם שובו ארצה אל ההרכבים "בלקן ביט בוקס" ו"החצר האחורית", שבהם הוא חבר, הביא אותה עמו ביבוא אישי, וכאן הם מגדלים את ליר, בתם בת ה־8.
"נסה לא מדברת עברית, למרות שהיא גרה כבר כמה זמן בתל אביב, וחשוב לה להכיר את אותיות האל"ף בי"ת שלנו, וזה מה שלימדתי אותה", הוא מספר. "הדבר העלה אצלה רעיון לספר, לאחר שגילתה שאין כאן יותר מדי ספרי ילדים, שאותיות הן הגיבורות שלהם. הרעיון נראה לי, והתחלתי לחשוב את מי לשדך לה בתור כותב. כשמימוש הרעיון נמרח, יצא שכתבתי את הספר בעצמי ברכבות ובמטוסים, בסיבובי ההופעות של 'בלקן ביט בוקס' באירופה ובארצות הברית".
יצא ספר נפלא, שבו הקדיש ציגלר המתולתל כמה שורות קצרצרות לכל אות, ולצדן איור מקסים של שותפתו ליצירה. יו"ד לדוגמה: "יו"ד היא יד שלובה ביד/ וירח על פני מים שט / יונים חגות במעגל/ ויוני, אחי הקטן שגדל".
"במה שכתבתי לא הייתה מחשבה לחנך את הילדים", מעיד ציגלר. "אני לא מתיימר ללמד ויודע שספרים שהלכו בכיוון הזה לא שרדו. רציתי ליצור כאן משהו משעשע ונוגע, שיהפוך את האותיות לחברות של הילדים ויעודד אותם לאהוב את השפה העברית, בתקווה שהם ייהנו מהספר כמו הבת שלנו, ליר".
העובדה שאתה מוזיקאי תרמה לקצב של השירים?
"אני מאמין שכן. יכול להיות שהספר יולחן, אבל כרגע לא רק שאני עסוק בדברים אחרים, אלא שאני רוצה לראות איך הספר יתקבל. כמי שלא רואה בעצמו סופר, אני לא בא לדבר הזה עם ביטחון גדול".
לפני המוזיקה, שורשיו של ציגלר (41) נעוצים בעולם הספר. הוא בנה של עליזה ציגלר, מי שהייתה עורכת הוצאת "ידיעות ספרים" ו"נטעה בנו אהבה לעניין". "עם זאת, בילדותי ברמת גן הייתי ילד של כדורסל, עד שבעקבות אחי הגדול, יובל, נכנסתי למוזיקה", הוא מספר. "בגיל 14 התחלתי ללמוד גיטרה, ומאז שהמורה אמר שאני צריך לנגן בס, אני עם הבס, ולפני הצבא הייתי בהרכב 'אנשי החצר' וגם באחד מהרכבי ההיפ־הופ הראשונים".
14 שנה שהה ופעל ציגלר בניו יורק. "זאת הייתה תקופה שעיצבה אותי, הן כמוזיקאי והן כבן אדם, עם כל הקושי שבמקום גדול ומנוכר כזה, שבו הראש נפתח למגוון תרבויות אדיר", הוא אומר. "אני אסיר תודה לניו יורק על כך, מה גם ששם הוקמה 'בלקן ביט בוקס' - הרכב של פולקלור עולמי עם סאונד עדכני ואנרגטי, שחורש את העולם".
עם חבריו מהרכב זה, תומר יוסף וגדי רונן, יוצא להקת "דבק", משתתף ציגלר בלהקת "החצר האחורית", המבצעת עם יענקל'ה רוטבליט מבחר משיריו. "יענקל'ה הוא בשבילנו מישהו שגדלנו על השירים שכתב לאריק איינשטיין, ליהודית רביץ ולשמוליק קראוס - והערצנו את הכתיבה שלו", מספר ציגלר, זמן קצר לאחר יציאתו של האלבום השני של "החצר האחורית".
אתם הרכב מחאה?
"בוודאי. במחאה הזו אני רואה שליחות מסוימת. כמי שיש לו מודעות פוליטית חזקה, כשחזרתי ארצה מחו"ל, חששתי להישאב לבועה התל־אביבית, בבחינת להיות ולא להיות פה. לכן הקמת 'החצר האחורית' הייתה בשבילי ברכה, מפני שמדובר בפרויקט שמתעסק בכאן ועכשיו".
נגד מה אתה מוחה?
"באופן אישי קשה לי מאוד עם הסיטואציה שישראל שולטת על מיליוני פלסטינים. זה מה שגורם לי מועקה גדולה. גם עניין הפליטים בוער בי. קשה לי לראות את מה שקורה בלי לזעוק. זה מתייחס כמובן גם לשחיתויות הפוליטיות, שלא מרפות מאיתנו".
איך אתם מסתדרים עם רוטבליט, המבוגר מכם בכמה עשרות שנים?
"יענקל'ה אכן יותר מבוגר מאיתנו, אבל יש בו גם מהנער הנצחי, עם טקסטים בועטים שהם רוקנרול. הוא הכי רוקנרול מכולנו".
מה מרגיע אותך?
"בבית, כשאני שומע מוזיקה של באך או של רחמנינוב, אני נרגע מהכל".
"החצר האחורית" – מופע לרגל האלבום החדש, 6 במרץ, 22:00, מועדון בארבי, תל אביב