"אחרי הכל מתגעגע" הוא שמה של בלדה חדשה שיוצאת מבית היוצר של איתי לוי מתוך אלבומו הרביעי עליו עמל לוי נמרצות בימים אלה. השיר, שנכתב והולחן על ידי תמר יהלומי ויונתן קלימי דן בזוגיות השמה את האישה כ"שוטר הרע" וכזו שבאשמתה מערכת היחסים בינה לבין בחיר ליבה עולים על שרטון.
השיר זכה לקליפ שצולם בשחור לבן במגרש גרוטאות, המראה את לוי הורס פסנתר עד יסוד, כמו הורס את שברי האהבה שתמה. עם הריסת הפסנתר עד היסוד, חוזר גם הצבע ללחייו ולקליפ.
האזנתי לשיר, בקשב רב, שוב ושוב מספר פעמים, ואני חייב להודות שלא יכולתי שלא להתרגש מכמה סיבות.
הראשונה, הביצוע הכה מדויק, כנה, נקי ואמיתי של לוי שנכנס בצורה טוטאלית לדמותו של המאוהב חסר התקנה (והאונים) שבשיר, עד כי הייתי בטוח כי הוא בוכה בתוך עצמו מרוב שהמילים שימשו לו אוטוביוגרפיה סנטימנטלית.
השנייה, הטקסט האיכותי שהצליח לשמור על רף גבוה, וגם להשתמש במטאפורות ובתיאורים במינון נכון, ונתפר היטב למידותיו הווקאליות של לוי.
השלישית, העיבוד. העיבוד הסלואו פופי הבלתי מאולץ והבלתי מתייפייף יתר על המידה סיפק לא מעט ניואנסים מסקרנים ומפולפלים לשיר שהפך אותו למקשה אחת ערבה לאוזן.
אמנם מאז "כמעט שיר אהבה", שירו הראשון, לוי שר לא מעט בלדות נוגות וענוגות, אבל הפעם הוא הרים את הרף העצמי.