יש אמנים שכשאתה מדבר איתם, כמו כשאתה שומע אותם שרים, אתה מרגיש את הנשמה פורצת מהם. הם לא חוששים לפתוח בפניך את סגור לבם ולהגיש כנות טוטאלית. זו תחושה שהרגשתי לראשונה זה זמן רב, בשיחה עם הזמרת ספיר סבן (23), זוכת העונה הרביעית של "דה ווייס" שזה עתה שחררה שיר חדש, "אמצע הלילה", בלדת פופ קצבית אוריינטלית, סוחפת ומשכרת חושים, שכתב והלחין טל קסטיאל והפיק מוזיקלית סתיו בגר (ממלחיני TOY של נטע ברזילי). ההימור שלי: מדובר בלהיט.



"כששמעתי את השיר לראשונה, בצורת חצי בלדה, מיד התחברתי אליו, כי הוא מספר סיפור של מישהי שמרגישה שבורת לב ונוטה לבלות יותר בבית מאשר בחוץ. החברות הטובות שלה מנחמות אותה ומוציאות אותה למועדון 'הכי חונק בעיר', אבל היא לא מתחברת, כי היא מחכה לאהוב לבה", מספרת סבן.





הזדהית עם השיר?
"די הזדהיתי עם הטקסט, כי לפני שנה חוויתי משהו דומה. נפרדתי מחבר שלי, וגם יצאתי עם החברות הכי טובות למועדון הכי שווה בעיר. אבל הרגשתי עצובה, למרות שהייתי מוקפת בהמון אנשים אהובים".



איך מרגישים כשיש לך להיט ביד?
"אני לא כל כך יודעת איך מרגישים אם שיר הוא להיט. אני יותר יודעת איך אני מתחברת לשירים. ברגע שאני מקבלת שיר, אני שומעת אותו הרבה פעמים, מנגנת אותו על הפסנתר ושרה אותו, וברגע שאני מתחברת אליו, גם טקסטואלית וגם מוזיקלית, אני יודעת שאני צריכה להקליט אותו. זו פשוט תחושת בטן והרגשה אמיתית".



סבן נולדה וגדלה ביהוד, על הקשת הרבגונית של המוזיקה הטורקית והישראלית. "כשהייתי ילדה, עד השעה שבע בערב, כשאבא שלי היה חוזר מהעבודה, הייתי שומעת בעיקר שלמה ארצי", היא אומרת. "משבע הייתי שומעת בעקבותיו את כל השירים של איברהים טטליסס, אז'דה פקאן וכל הטרובדורים הטורקים הגדולים. תבין, אני רק בת 23 ומכירה שירים מלפני 40 שנה ויותר. גדלתי בבית מאוד מגוון מוזיקלית".




ל"דה ווייס" הגיעה סבן אחרי שעברה שפשוף מקצועי כששירתה בלהקת חיל החינוך, שהייתה עבורה בית ספר. "הלהקה תרמה לי המון מבחינה מקצועית: גם למדתי לשיר נכון יותר, גם התחשלתי, כי לפעמים החיילים שאתה מופיע בפניהם לא כל כך בראש של לשמוע אותך, כי נניח אתה מופיע בפניהם ביום חמישי לפני היציאה הביתה, כשהראש שלהם במקום אחר", היא אומרת. "אבל בלהקה למדתי להופיע בכל מצב ולתת את מאת האחוזים שלי. את השחרור סיימתי עם יבלת במיתרי הקול. אחרי שנה של מנוחה, שבמהלכה לא שרתי, הגיעה 'דה ווייס'".

ב־2016 נרשמה לאודישנים של "דה ווייס", שאליהם היססה להגיע. בסוף השתכנעה, הודות לעידוד החברים. "בהתחלה חששתי לעמוד מול השופטים ולשיר", היא אומרת. "בדיוק הייתי גם בעיצומם של לימודי הנדסת בניין באוניברסיטת אריאל, אז היססתי. אבל בסופו של דבר ידעתי שזה מה שאני רוצה ואני שמחה על הצעד הזה".

היום היית משתתפת שוב בתחרות?
"לא יודעת. זאת חוויה נהדרת, אבל הספיקה לי פעם אחת. אלא אם יבטיחו לי שאזכה (צוחקת)".

עד כמה היא תרמה לך?
"המון. מעבר לעניין החשיפה התקשורתית, קיבלתי יותר ביטחון. כשהגעתי ל'דה ווייס' הייתי חסרת ביטחון, ולאט־לאט התפתחתי בנושא הזה ולמדתי יותר למנף את עצמי".



איך היית מגדירה את הסגנון המוזיקלי שלך?
"אני זמרת מזרחית. היום יש פופ ורוק ועוד סגנונות שנחשבים חלק מהפופ הים־תיכוני, ואני שרה הכל מהכל, אבל בהגדרה הכללית אני זמרת מזרחית".

מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת לאחרונה?
"כל תגובה מרגשת אותי מאוד, בעיקר תגובות מאנשים שמספרים לי שהם מקבלים השראה, ביטחון וכוח מהשירים שלי. זה תמיד מצמרר אותי עד דמעות".

מתי צפוי לצאת אלבום הבכורה?
"אנחנו כרגע בשלב איסוף החומרים. אני משערת שבקרוב מאוד".

מה החלום הבא שלך?
"להמשיך לשיר עד 120, בריאות, אושר, ובעיקר לשמח אנשים".