"אם הוא ילך – אני אמות/ אני אקפוץ מהמרפסת/ או אגיב באלימות/ אני אכניס אצבע לשטקר/ ואחתוך את כל היתר/ אם הוא יאמר שלום/ אני קאפוט". כך נפתח "אם הוא ילך", סינגל חדש של ירדנה ארזי, ששכב אצלה במגירה עשור כמנגינה צוענית־גרמנית, עד שמסרה אותו לאיה כורם, שתרגמה אותו לעברית.
"כששמעתי את השיר הזה לראשונה, הרגשתי איתו כמו דג במים. הוא נשמע לי טבעי כל כך. השיר עבר כל מיני גלגולים עד שחשבתי על איה כורם", משחזרת ארזי. "אני מאוד אוהבת את הכתיבה של איה והעברתי לה את השיר. כשהיא החזירה לי את הטקסט, זה הצחיק אותי. האווירה הדרמטית וההומוריסטית המוקצנת בטקסט שעשעה אותי, ובעיקר אהבתי את הטירוף. יש משהו נכון בין המנגינה לבין הטקסט, ואני אוהבת הרפתקאות מוזיקליות".
הקונוטציה הראשונה שעלתה לי בראש כששמעתי את השיר החדש הקליט, הקצבי והמסעיר של ארזי, הייתה אלבומה "נשמה צוענית", שחגג אשתקד 30 שנה לצאתו.
"האמת? כשהקלטתי את השיר החדש, לא חשבתי בכלל על 'נשמה צוענית'", חושפת ארזי. "זה פשוט היה כל כך טבעי להקליט את זה והכל זרם. גם כשעשיתי את 'נשמה צוענית' בזמנו, זה לא היה משהו שתכננתי מראש. זה קסם לי באותו רגע ונעשה בצורה טבעית לחלוטין. מי שמשתתף בקליפ לשיר הוא, בין השאר, מוטי רייף, ומבחינתי זאת מעין סגירת מעגל, כי לפני כ־30 שנה, כשהוא היה דוגמן מתחיל שהגיע מחיפה לתל אביב, הקליפ הטלוויזיוני הראשון שבו הוא השתתף היה 'מה נתת לי', שבו גילם את אהובי. עכשיו חזרנו לשתף פעולה בקליפ החדש. יש נסים בחיים".
חוץ מהשיר החדש, ארזי נמצאת בתקופה אינטנסיבית: רק ביום העצמאות האחרון הקליטה עם ליאור נרקיס את "ישראל שלי", דואט חגיגי לכבוד יום הולדתה ה־70 של המדינה, ובמקביל היא חורשת את הארץ לאורכה ולרוחבה בהופעות סולו ובהופעותיה הסנסציוניות עם הגבעטרון, לצד עבודה על פרויקטים חדשים. "יש המון חלומות ומטרות שאני רוצה להגשים ומתבשלים המון דברים בימים אלו, שאני עוד לא יכולה לספר עליהם", היא אומרת.
אולי אלבום חדש?
"האמת היא שהיום כבר אין כמעט אלבומים. היום בעיקר מוציאים שירים. לכן אני לא יודעת לענות לך על זה. אני פחות מתעסקת בפן המסחרי, אלא בעיקר באמנות ובשירה".
מה סוד ההישרדות שלך בתחום?
"אין לי סוד. אני מאמינה בחדוות יצירה ומשתדלת לא לעסוק במה יהיה ומה היה קורה אילו, אלא פשוט להופיע, לעבוד ולהגשים את מטרותיי, יעד אחר יעד".
האמנת שהאיחוד שלך עם הגעבטרון יהפוך להצלחה כזו?
"הגבעטרון הם תופעה. אני מעריצה אותם. זאת זכות וכבוד ענק עבורי להופיע איתם. לא חשבנו על הצלחה, שיתוף הפעולה נעשה מתוך מניעים טהורים של אהבה נטולת אינטרסים. אולי זה סוד ההצלחה".
את מאזינה לשירים חדשים?
"לא ממש. אני עסוקה בעיקר בהופעות ובעבודה ומתעדכנת בעיקר באקטואליה. אבל מובן שאם יש משהו שכולם מדברים עליו – אני שומעת ומתעדכנת".
את פעילה מאוד ברשתות החברתיות. עד כמה זה חשוב לאמנים כיום?
"אני באמת לא יודעת אם החשיפה באה בזכות ראיון בטלוויזיה, בזכות ראיון רדיו, ראיון עיתונאי או בגלל האפקט של הרשתות החברתיות. אני משערת שבעוד חמש שנים אדע יותר מה האפקט של הרשת".
את קוראת טוקבקים ברשת?
"לא. אני מעדיפה לא להקיף עצמי באנרגיות שליליות. בשביל מה זה טוב?".
הריגוש על הבמה עדיין קיים?
"תמיד. חשוב לזכור שבכל פעם שאתה עולה לבמה, המופע והקהל לא בכיס שלך, ותמיד יש התרגשות ופחד ורצון להוכיח את עצמך מחדש. זאת תחושה שלעולם לא תעזוב אותי".
ירדנה ארזי והגבעטרון - "הוי ארצי מולדתי", 30 ביוני, מוצאי שבת, 21:00, היכל אמנויות הבמה, הרצליה