שנה לפני שיחגוג 30 שנות קריירה, בגיל 47, כשאמנים בגילו מתוייגים בדרך כלל כמי שרוכבים על תהילת העבר ופונים לקהל המעריצים המצומצם שלהם, יותר מאשר לקהל הצעיר והרחב, נראה שההצלחה של אייל גולן רק צוברת תאוצה. בעולם שהולך והופך לצעיר יותר, כשכוכבים עולים ויורדים מתהילתם תוך שנים ספורות, והתקשורת תמיד מחפשת, יוצרת ומכתירה את "הדבר הבא", גולן ממשיך לייצר להיטים בקצב, למלא אולמות ולהראות נוכחות קבועה על המרקע.
השבוע אייל גולן הכריז על המופע השני שלו עם משה פרץ, "הולכים להשתגע", לאחר שהמופע הראשון הפך ל"סולד אאוט" שבועיים אחרי שנפתח. מדובר בהצלחה גדולה, למלא מופעים של 12 אלף איש, אם כי כבר מההכרזה על המופע הראשון היה ברור שזה לא יסתכם בערב אחד. את אצטדיון "סמי עופר" הוא אמנם עוד לא מילא כמו מי שמסתמן כיורשו, עומר אדם, אך כללי המשחק בהם פועלים השניים, ואורך הקריירה, שונים מכדי שאפשר יהיה להשוות ביניהם במונחים האלו.
ההכרזה הגיעה חמישה ימים בלבד לאחר צאת השיר החדש שלו, "טירוף מתוק", בו הוא לקח צעד מפתיע מוזיקלית, עשה טייק-אוף על סנטנה, ויצר להיט לטיני שכבר מגרד את מיליון וחצי הצפיות. נראה שמבחינה מוזיקלית, זו התקופה הכי פוריה בקריירה של הזמר - לפני חודש יצא שיר הנושא של המופע "הולכים להשתגע", לפניו החידוש ל"האם להיות מאוהב", ומוקדם אף יותר, אלבום שלם בו עיבד מחדש את שיריו של זוהר ארגוב. כל זאת, מבלי להזכיר את המחזה המדובר שעולה עם שיריו בתיאטרון "הקאמרי".
בנוסף לכל אלה, גולת הכותרת של התקופה האחרונה מבחינת גולן היא ללא ספק תוכנית הריאליטי שלו ושל אביב גפן שתעלה ביום ראשון ב"קשת 12". השניים, שהפכו בשנים אחרונות לסוג של אויבים, כשהיריבות המתוקשרת ביניהם הגיעה לשיא בציוץ של גפן: "אבא אחד קצין, אבא שני אצל קצין מבחן".
אך הפורמט עם השם המקורי, "אביב או אייל", הוא כמובן הרבה יותר מסך חלקיו. ב"קשת" השכילו לעשות, והחליטו לרכב על השד העדתי שלא נח כבר שנים רבות, בדיוק כפי שעשו בעונה הראשונה של "האח הגדול", במלחמה העקובה מ-סמסים בין שפרה קורנפלד ליוסי בובליל, ולנצל אותו לצרכי רייטינג, שדי ברור שהוא הולך לקבל המון ממנו.
במקרה הזה, אולי לראשונה מבחינה מוזיקלית, גולן וגפן מגיעים לתוכנית כשווים. האחד ממלא את מנורה מבטחים, והאחר זוכה למעמד של גיבור תרבות מוערך וחיבוק מהברנז'ה. ימי זוהר ארגוב, "פסטיבל הזמר המזרחי", וה"גטו המוזיקלי" בו פעלה המוזיקה מהים התיכון נראים היום כמו מציאות רחוקה. המושגים "פופ", "מוזיקה ישראלית", "מוזיקה מזרחית", ו"ים תיכונית" התערבבו להם לגמרי - כשאת הלהיטים הגדולים של השנים האחרונות קשה לשייך לז'אנר קלאסי כלשהו.
הבסיס לזכייה באירוויזיון
את המוזיקה של סטטיק ובן אל, למשל, אי אפשר להגיד כ"ים תיכונית", אך היא גם לא נשמעת כמו הפופ שנעשה מעבר לים, ההשפעות המזרחיות חודרות אל הפופ הכי מיינסטרימי ו"ישראלי". ה"מוזיקה הישראלית" כבר לא מנותקת מהמיקום הגיאוגרפי שלה, כפי שהייתה במשך ששת עשוריה הראשונים של המדינה. למעשה, גם השיר הגדול ביותר שיצא מישראל בשנים האחרונות, "TOY", של נטע ברזילי, הצליח לזכות באירוויזיון בדיוק בגלל השעטנז המדויק הזה בין הפופ הכי נכון ל-2018 לבין מלודיה ים תיכונים, כשכל אירופה מזמזמת "קולולו, קולולו" ומחפשת בגוגל מה זה "kapara".
עם הפיכת האינטרנט והרשתות החברתיות לחלק גדול יותר בחיינו, והרחבת השימוש בו לקהלים בוגרים כצעירים כאחד, הציבור בארץ ובעולם לא מוכן עוד לקבל תכתיבים מאליטה מצומצמת ובעלת טעם אחיד. תהליך זה השפיע על כך התחומים, החל ממוזיקה - כשאמנים שעד היום קיבלו מהברנז'ה יחס של תופעה חולפת, כמו עומר אדם ממלאים את האולמות הגולים ביותר בישראל וזוכים לכמות צפיות גדולה בהרבה ממקביליהם מחובקי הממסד, ומגיע עד בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית חרף כל הסקרים והשנאה התהומית שקיבל מהתקשורת. אייל גולן השכיל לנצל את רחשי הקהל לטובתו, ולייצר מוצרים מוזיקליים פופולריים, לצד אג'נדה שלא מנפנפת ב"שד העדתי", אך בהחלט משתמשת בו.
במובן זה, את הצלילי החדש של מוזיקת הפופ הים תיכוני, ובדרך מסויימת גם את הניצחון באירווזיון, אפשר לזקוף לזכותו של אייל גולן. הוא היה האמן היחיד (לצד שרית חדד אולי) שצלח את המעבר מה"גטו המזרחי" אל פסגת המיינסטרים, שעבר ממעמד של הזמר המזרחי הכי מצליח - לכוכב הגדול של הפריים-טיים של "קשת".