תמיד כששאלו אותי: "למה אתה לא יורד מהארץ עם הדעות הפוליטיות שלך?", הייתה לי תשובה מקופלת בכיס: בזכות שלוש סיבות – מזג האוויר, גרעיני עפולה ואריק איינשטיין. מזג האוויר וגרעיני עפולה נשארו; איינשטיין כבר לא - מאז 26 בנובמבר 2013 - אבל שיריו ותרומתו הענקית לתרבות הישראלית נשארו ויישארו כאן לנצח. מאז מותו הפתאומי כאב אובדנו גובר, כוח שיריו חודר עמוק יותר ורק מי שאריק איינשטיין צרוב עמוק בסיפור חייו, יכול להבין את משמעות המושג "עמוד האש שהלך לפני המחנה".
ועכשיו, רגע לפני ראש השנה התשע"ט, נחת אצלי בבית "שיר שחלמתי": מארז עם 15 אלבומים פלוס אלבום בונוס ("ועוד לא אמרתי הכל" הכולל הקלטות נדירות) שיצאו בחברת "פונוקול" בשנים 1969־1978, שהיו תור הזהב של איינשטיין ז"ל.
"אני מיקרוב של נוסטלגיה, עושה שפגט קבוע: רגל אחת בעבר, רגל שניה בהווה", הגדיר את עצמו איינשטיין באחד מראיונותיו הנדירים. ואכן, האזנה צפופה לכל 15 האלבומים שנארזו ב"שיר שחלמתי", מגלה אמן אחד יחיד ומיוחד, משכמו ומעלה, שרגלו האחת תמיד פרצה גבולות מוזיקליים חדשים ("פוזי", "שבלול", "פלסטלינה", "יסמין", "בדשא אצל אביגדור", "סע לאט", "האהבה פנים רבות לה"), ומצד שני, הרגל השנייה לא ויתרה אף פעם על שירים שהשתבחו כמו יין ממשעולי העבר ("ארץ ישראל הישנה והטובה", "ארץ ישראל הישנה והטובה - חלק ב'", "שירים", "ארץ ישראל הישנה והטובה - חלק ג') כשבתווך שלושה אלבומי ילדים: "שירי ילדים" (עם רוב הכסלי), "ילדים" (עם שמי לוי) ו"ילדודס".
בנובמבר הקרוב ימלאו חמש שנים למותו של איינשטיין. תמורות ומהמורות הזמן הופכות את איינשטיין ממרחק הזמן למייצג המובהק ביותר של המושג "העולם הישן" - "אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן", הוא שר ב"יושב מול הנייר" (שלא כלול במארז).
ואם אתם רוצים להיזכר או לדעת איך נשמעה המדינה הזאת פעם, לפני שהלכה פייפן, מומלץ לכם לרכוש את המארז הזה. זו המתנה המושלמת לראש השנה, לכם או לאחרים.