לפני כשנה פרץ כמטאור לשמי המוזיקה המקומית היוצר והזמר מוטי טקה, ששירו הראשון, "בלבלה", הפך ויראלי בן ליל, ואותו לדבר הגדול הבא בז'אנר המסולסל. בימים אלה, ואחרי לא מעט סינגלים שחרכו את הרדיו, הוציא טקה את אלבומו הראשון, "בלבלה", שקרוי על שם להיט הפריצה שלו. האלבום כולל 17 שירים, לא מעט רצועות לאלבום כיום, המציגים את רבגוניותו המוזיקלית: מוואלים ים־תיכוניים, ג'אז, פופ, רוק, בלוז ורגאיי.
"התפקיד שלי הוא קודם כל לשמח את עם ישראל, לקרב בין לבבות ולגשר בין פערים בעזרת המוזיקה", אמר לי טקה בראיון ביוני האחרון. ואכן, בהאזנה לאלבום ניכר כי טקה מטשטש היטב את ההבדלים בין מזרחית לפופ, ויוצר באלבום כור היתוך.
מצד אחד, האלבום כולל שירי חפלה מרימים ומשמחים כמו "בום בום", "בא לי לרקוד", "שמפניה" ו"מה לי ולך", שהולמים היטב את הווייב והסטייל הכריזמטי והמרענן שטקה מביא עמו. מצד שני יש בו בלדות נוגות כמו "היא לא יודעת", "רק בזיכרונות" ו"קשר רציני".
ועם זאת, יש באלבום גם כמה שירי טראש שאפשר היה בקלות לוותר עליהם, יען כי הם סתמיים, נוסחתיים ושבלוניים, ומבוצעים בצורה די טכנית וחסרת רגש, כמו "התאהבתי בקצינה שלי", ו"גול בדקה ה־90"; וגם כאלה עם עברית קלוקלת והגייה שגויה וצורמת, כמו למשל בבלדה הנהדרת "גונבת לי את השמיכה": "ופתאום", כשהוא הוגה פ' דגושה, במקום רפויה.
שורה תחתונה: "בלבלה" של טקה מספק את הסחורה והוא יריית פתיחה מעולה עבורו, שמבססת היטב את מעמדו ככוכב עולה בז'אנר. מרבית השירים טובים ותפורים היטב למידותיו. ועם זאת, הייתי מצפה ממנו להיות בררן וקפדן הרבה יותר. אם רק היה שם דגש על הניואנסים הקטנים, אלבומו היה הופך מטוב לטוב מאוד.