סולן ג'תרו טאל: "כל פעם שאני מגיע לישראל, אני המום מהתמיכה שלכם אחד בשני"

בפנתיאון המוזיקה העולמי, ללהקת ג'תרו טאל הבריטית יש מקום של כבוד. עם 21 אלבומים שהגדירו מחדש את עולם המוזיקה, הוכיחה הלהקה שאפשר למזג ברוק בסיסי שלל סגנונות שונים - ממוזיקה קלטית עממית ומוזיקה קלאסית - ועד פולק־רוק, רוק כבד, בלוז וג'אז. הפנים המוכרות של הלהקה, שלאורך שנותיה החליפה אינספור גלגולים, הן של איאן אנדרסון (71), סולנה והיוצר הבולט בה, שממשיך לשמור על הגחלת זה חמישה עשורים.
 

אנדרסון החל את דרכו המוזיקלית כבר ב־1963, בלהקת הבלוז The Blades שבה ניגן במפוחית ובגיטרה. "כנער, האזנתי למוזיקה שנוגנה על ידי זקנים", הוא מספר. "לא האזנתי כל כך למוזיקת פופ של זמני, אלא שמעתי בלוז, ג'אז, מוזיקה קלאסית וסווינג, שנוגנה על ידי אנשים יותר מבוגרים מאבא שלי. זאת המוזיקה שניגנו אז".
 

ב־1967, עם התפרקות הלהקה, עבר להתגורר בעיר לוטון, שם הכיר את המתופף קלייב באנקר והגיטריסט מיק אברהמס ועם הבסיסט גלן קורניק, הקים בסוף 1967 את להקת ג'ת'רו טאל. 
 

"זה שם שניתן לנו על ידי סוכן הבוקינג שלנו אי שם בינואר 1968. היו לנו 3־4 שמות שונים לפני זה, ולא היינו כל כך שלמים איתם. אז הוא הציע את השם 'ג'ת'רו טאל, וזה נשמע לנו בסדר. הוא קרא לנו על שם חקלאי וממציא מהמאה ה־18. לא ידענו את זה עד שקיבלנו ביקורות מוזיקה מהעיתונות שציינה זאת. אז זה כבר היה מאוחר להחליף שם, וככה נתקענו עם השם הזה. זאת הייתה מבוכה לא קטנה עבורי לאורך השנים, אבל עכשיו זה כבר חלק מההיסטוריה".

 

בלהקה החדשה החליט אנדרסון לנטוש את עמדת הגיטריסט, ובצעד יוצא דופן אימץ לעצמו את עמדת החלילן, מה שלא היה מקובל כלל וכלל בלהקת רוק. "כששמעתי את ג'ון מאייל והבלוזברייקרס עם הגיטריסט אריק קלפטון, הבנתי שבחיים לא אהיה מספיק טוב כמוהו, ומוטב שאחפש כלי אחר לנגן בו", הוא מסביר. "וכך, בקיץ 1967, ללא סיבה טובה, החלפתי את גיטרת הפנדר סטרטוקסטר היוקרתית שלי, ששווה היום 60 אלף דולר, בחליל בשווי 50 דולר ושלושה מיקרופונים בשווי 50 דולר. זאת לא נראתה השקעה טובה מדי אז, אבל בדיעבד זה היה הצעד הכי נכון שעשיתי. עד דצמבר 1967 לא למדתי לנגן על חליל, ובינואר 1968 כבר הייתי חלילן מקצועי".
 

בהמשך הפך אנדרסון למולטי אינסטרומנטליסט וניגן על שלל כלי נגינה, מה שיהפוך לסימן היכר עבורו. "כלי הנגינה היחיד שאני שולט בו ב־100% הוא כמובן החליל", הוא מדגיש. "אבל אני מנגן גם בגיטרה אקוסטית ומשתמש בה לכתיבת שירים. לאורך השנים ניגנתי במנדולינה, בוזוקי, תופים, בס וקלידים, ואפילו יצא לי לנגן בחצוצרה, סקסופון וכינור. אגב, כשתשמע אותי מנגן בכינור, תיאלץ לעזוב את החדר מהר מאוד (צוחק)".
 

באוקטובר 1968 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, This Was, שזכה להצלחה מקומית. אלבומה השני של הלהקה, Stand Up, שיצא בספטמבר 1969, העביר את ההתלהבות גם לאמריקה ובהמשך לעולם כולו, והביא ללהקה את הפרסום והתהילה המיוחלת. "לאורך השנים, המוזיקה הושפעה מהשינויים שחלו בעולם, וכשאנחנו התחלנו, אלו היו שנים של שינוי חברתי ותרבותי: המלחמה הקרה, מלחמת וייטנאם, מסרי חופש ולוחמה למען שוויון נשים ונגד גזענות", הוא מסביר. "כל זה השפיע מאוד על היצירה שלנו, ואולי לכן זה מה שהביא לנו הכרה עולמית. אנשים טוענים תמיד שהרוק שינה את העולם, אבל צריך לזכור גם שהעולם שינה את הרוק".
 

בשנה האחרונה פצח אנדרסון בסיבוב הופעות בינלאומי לציון יובל לאלבום הבכורה של הלהקה, ובסוף החודש יגיע עם הרכבו לשורת הופעות גם בישראל.

"אני אורח קבוע בישראל, והופעתי כאן לא מעט פעמים", הוא מציין. "יש גם כמה ארגוני צדקה שאני תומך בהם כלכלית בישראל, ואפילו בהופעות הקרובות שלי בארץ, יתארח הרכב כלי מיתר ישראלי מנצרת, שינגן איתי על הבמה".
 

"השאיפה הגדולה שלי הייתה יום אחד להיות כמו הנגנים הוותיקים שעליהם גדלתי. אז עם קצת מזל לאורך הדרך, הנה אני, ממשיך לעשות מוזיקה בגיל של האנשים שחלמתי להיות כמותם".
 

"אולי אלו שסימלו שינויים בקריירה שלנו, אני משער: האלבום השני שלנו, Stand Up, היה האלבום שבו לראשונה העזתי לכתוב מוזיקה בעצמי ולהתנסות במשהו אחר חוץ מבלוז; האלבום הרביעי, Aqualung, היה אלבום שבו הרגשתי ביטחון כסינגר סונגרייטר; האלבום החמישי, Thick As A Brick, שבו הכנסנו לראשונה אלמנטים של רוק מתקדם; והאלבום העשירי, Songs From The Wood, שבו השתמשנו בעיקר במוזיקת פולק. אני יכול להמשיך, אבל עבור רוב האנשים האלבום הרביעי, Aqualung, הוא זה שהביא את ג'ת'רו טאל להכרה העולמית".
 

"בהופעה אני משתדל להתמקד במילים שאני שר ובכלים שאני מנגן. אין לי כל כך זמן להתרגש. אחרי ההופעה, כשאני יושב בבית עם בירה קרה, אז אני כן מתרגש".
 

"אני מקווה שבספטמבר 2019".
 

"לרוב אלה מזל ואנרגיה, אבל בשורה התחתונה - אם הקהל אוהב את מה שאתה עושה - אתה חייב לשנות את דרך הפעולה שלך, להמציא עצמך מחדש ולספק את הסחורה. אם לא, אתה יכול ללכת לשחק גולף או לדוג, כי במקצוע הזה גמרת".
 

"לא כל כך".
 

"תיהנו ממה שיש לכם, כל עוד אתם יכולים. אנחנו חיים בעולם מפחיד וחייבים לשמור על אופטימיות. בכל פעם שאני מגיע לישראל, למרות שאני שומע בחדשות דברים רעים עליה, אני רואה אצלכם תשוקה ותמיכה עצומה זה בזה, וזה מעורר אצלי התפעלות".