הזמר אייל גולן פותח, כמיטב המסורת, את החורף עם "אהיה בכל מקום", בלדה מלנכולית על פרידה, שברון לב והחשש שהילד המשותף שלו ושל פרודתו (רוסלנה רודינה?) יחווה על בשרו את המשבר ("מלחמה שלא נגמרת, מי יקח איתו ת'ילד")
הסינגל, שאמנם כולל לחן מלודי שמתמזג היטב עם הטקסט הכואב שגולן שר, הוא שיר טוב וסביר להניח שקהלו של גולן (וזה ניכר רק מהצצה בטוקבקים) יאמץ לחיקו בקלות (עד השיר הבא). מה גם שמרבית השירים שגולן מבצע בקולו המלטף נשמעים טוב (גם אם ישיר "יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן").
אבל, ויש אבל גדול, כמה כבר גולן יכול לחדש בשיר הזה? הוא אשף בשירי שיברון לב, אבל בכל פעם מגיש את "אותה גברת בשינוי אדרת", מה שהפך כבר די מאוס וחוזר על עצמו עד שעמום.
בהאזנה לשיר, יש כל הנתונים המזוהים והצפויים ביותר של גולן: הוא פגע ברגשותיה של מישהי, היא ריסקה לו את הלב כשהחליטה להיפרד והוא בוכה ובוכה ובוכה על מר גורלו. לבי לבי.
ב"כמה ימים" שהקליט לאחרונה עם משה פרץ הוא חידש למשל, כי דיבר על חברות ואחוות אחים. ב"טירוף מתוק" הוא הגיש את אותה תבנית של שיר אהבה אך בניחוח לטיני ומתקתק. לעומת זאת, לפני 3 חודשים ב"אסתדר לבד" חזר גולן שוב על האלמנט של בית ריק ולב שבור אחרי פרידה. וכך גם ב"המילים החסרות" שהקליט גם לאחרונה עם משה פרץ.
אלמנט שיברון הלב הוא פופולרי ודי מרגש כשמדובר במינון נכון, אך לאחרונה לא מעט משיריו של גולן הם כאלה ולמעשה "אהיה בכל מקום" די חוזר על עצמו במוטיב הזה, משעמם, שבלוני ונוסחתי עד כדי כך שהשיר כל כך ידוע מראש שהוא אינו מצליח לרגש.
הייתי מצפה מגולן, שיש ביכולתו להשיג את מיטב הכותבים בתעשייה ויש לו את הכישרון לזהות להיטים, להתמקד בלשאת בשורה חדשה או לפחות להגיש משהו מקורי ולא שירים שעוד שבוע יישכחו כלא היו ובטח שלא ייכנסו לרפרטואר הקלאסיקות האישי שלו, שזמן רב לא התמלא בשירים חדשים שראויים לכך.
לכך יש פתרון נוסף: אולי יש לשלוח את כותבי השירים הדי דומים לפסיכולוג שירפא להם את מצב שיברון הלב ואולי אז נקבל שירים פחות עצובים וסטנדרטיים ונזכה להתרגש גם משיר. כי במצב הזה - השיטה כבר מזמן מיצתה את עצמה.