השבוע נפתח עם מבול של סינגלים מבית היוצר של המוזיקאים המוערכים והפעילים בישראל, כשכל אחד מהם מנסה לחדש בגזרה אחרת - לחלק זה מצליח, ולחלק - פחות.
סטטיק ובן אל מתעקשים להביא את הישן מהמוכר מישראל לחו"ל, רמי קליינשטיין מצליח להפוך טקסט נפלא ולחן מלודי ומתקתק לגלולת שינה, דיקלה ממשיכה בקו המוכר ולא מחדשת, שלמה ארצי נזכר בעבר, אתניקס בגימיק חדש ואמיר דדון נוגע - מדור ביקורות מוזיקה ישראלית.
אתניקס - ג'סיקה 2
השבוע נפתח עם סינגל חדש דנדש מבית היוצר של להקת "אתניקס" – "ג'סיקה 2", שיוצא כ-25 שנה מאז יצא השיר "ג'סיקה" של הלהקה באלבום "אדם ונחש" (1993) ונחשב לאחת הקלאסיקות הגדולות והמזוהות ביותר עם הלהקה.
בעוד השיר "ג'סיקה", שכתבו והלחינו מייסדי הלהקה זאב נחמה ותמיר קליסקי, שילב השפעות פופ-רוק אייטיזיות עם נגיעות רוקנרול פיפטיזי סיקסטיזי אמריקאי, השיר "ג'סיקה 2" שכתב והלחין נחמה לבדו ממשיך להתכתב עם השפעת האולדסקול על הלהקה ונושא אותנו הפעם אל ימי הדיסקו הסוערים של הסבנטיז.
המנגינה בשניות הראשונות של השיר החדש, אגב, לקוחה משירה של להקת "Boney M" משנת 1976 ולמעשה מבשרת על הקו המוזיקלי של הדיסקו שמלווה את כל השיר שכולל פזמון קליט שתופס את האוזן ובכלל וייב אתניקסי טיפוסי ופשוט גורם לקום ולרקוד. כמו שרק אתניקס יודעים לעשות.
עם זאת, קשה להתעלם מהגימיק הכרוך בלהקליט שיר המשך על גורלה של ג'סיקה כיום: אם בניינטיז היא הייתה צעירה ורווקה, הרי שהיום היא אם לילד והאהבה רחוקה ממנה. מבחינה מוזיקלית, זו תהיה טעות להשוות בין שני השירים של ג'סיקה שכן להתעלות בשיר המשך על קלאסיקה זה מועד לכישלון (ראו לדוגמא את השיר "Diana", להיטו של פול אנקה משנת 1957 שבראשית שנות ה-60 הוקלט לו שיר המשך כושל ע"י אנקה בשם "Remember Diana"), אך איני חושב שזו המטרה במקרה זה ולכן השיר מספק את הסחורה שלשמה נחמה וחבריו הקליטו את השיר ועומד בפרמטרים שקהלה של אתניקס (ובכלל) מצפה להם.
***
STATIC AND BEN EL - BROKE ASS MILLIONAIRE - סטטיק ובן אל תבורי
סטטיק ובן אל תבורי - Static And BelE l - Broke Ass Millionaire
השבוע שחררו סטטיק ובן אל תבורי (תחת ניצוחו של המפיק המוזיקלי ג'ורדי) את הסינגל הבינלאומי הראשון שלהם - "Broke Ass Millionaire" שהוא גרסה אנגלית ל"סלסולים" המצליח והנודע שלהם בעברית.
פייר? די התאכזבתי. ציפיתי שעם כל הרעש, הדאווין והטררם שנעשה סביב חתימתם אצל המיליארדר חיים סבן, הסינגל הראשון שיוציאו יהיה משהו מקורי שטרם נשמע ולא קאבר לעצמם באנגלית, בו סטטיק נשמע שולט ביד רמה, ותבורי עם מבטא ישראלי חצי מקרטע ודי מביך.
שלמה ארצי, שלום חנוך, אריק אינשטיין, אילנית, חדווה עמרני, יגאל בשן ועוד - כולם עשו את הטעות הזו: הצעד הראשון שלהם בניסיונם לפתח קריירה בינלאומית היה להקליט קאבר לשיר שכולם מכירים בעברית: כל הניסיונות הללו כשלו.
מייק בראנט, עפרה חזה, נינט ואביב גפן - די הצליחו בחו"ל מהסיבה שאת הסיפתח הם עשו עם משהו מקורי שטרם נשמע כמותו. ואני מדבר על העידן שלפני הרשתות החברתיות. שבשביל לשמוע שיר מארץ אחרת - היית צריך להיות צמוד לרדיו או לרכוש תקליט בהוצאה מיוחדת.
בעידן הרשתות החברתיות כללי המשחק שונים: שיר שגרף מיליוני צפיות מכל העולם - אין בו שום ייחודיות להיות מושר באנגלית, זה משעמם ונטול פואנטה ופרנציפ.
אם סטטיק ובן אל אינם מעוניינים לפקשש את ההזדמנות החד פעמית שניתנה להם לסחוף את העולם (ויש להם את הפוטנציאל לכך, יש לציין!), הם צריכים לחשוב מחוץ לקופסא ולהביא מקוריות ווייב אחר מהוייב שכבר התחיל טיפה לחזור על עצמו (ותבורי צריך לפתח יותר את השירה שלו באנגלית). למחזר שיר זו לא הדרך להצלחה בינלאומית וחבל.
***
שלמה ארצי - רצינו רק לשיר
לאחר שפתח את הלב במהדורה המרכזית של אולפן שישי בליל שבת, שלמה ארצי, המציין בימים אלו 50 שנות קריירה "רשמית" (כי כבר בנעוריו שר בצמד עם ריקי גל), חוזר במנהרת הזמן אל שנות נעוריו, בטרם הפך לזמר מפורסם: ילדותו בתל אביב, זיכרונותיו מאביו, הפוליטיקאי והח"כ לשעבר יצחק ארצי ז"ל, אהבתו הראשונה ותהיותיו לגבי העתיד האישי והמקצועי שלו.
בחציו הראשון השיר כולל טקסט "מסורתי" של שלמה ארצי: ביקורת חברתית-מחאתית ("פוליטיקאים מושחתים תמיד מתחלפים") וצוהר פנימי ואישי לנפש הרומנטית והרגישה שלו.
בחציו השני, וזו הברקה לטעמי, ארצי מוכיח כמה רלוונטי וצעיר הוא יכול להיות כשהוא כולל בשיר בית, שעדיין אני תוהה אם הוא רציני או ביקורתי (ספק מלגלג) על נורמת דור ה- Y: "השיר הזה נכתב באייפון המתוק שלי, תשירו אותו אם בא לכם לשיר פה עוד, בתוך חדרי קריוקי או בחדרי הלב הכי ריקים כמו אימוג'ים זולים בחנויות".
לא משנה מה המשמעות המסתתרת מאחורי הליריקה הזו (אין צורך תמיד לתור אחר משמעות), היא מוכיחה שארצי קשוב ומודע לרחשי ליבם של הצעירים ומרגיש שאינו מסתפק בלהיות אייקון תרבות בלבד, אלא עליו גם לאתגר עצמו תמיד ביצירתו וזוהי ההוכחה המובהקת לכך.
הלחן, אגב, שומר על המסורתיות החצי מדקלמת-חצי שרה הייחודית של שלמה ולאחר "קיץ עשה לי טוב" (בו שיתף פעולה עם ג'ורדי), שיתוף הפעולה (הלא ראשון, יש לציין) שלו עם המוזיקאי עמרי אגמון, גיטריסט להקת "היהודים" לשעבר- רק משבח את הסאונד.
***
אמיר דדון - בנאדם
לאחר "לבחור נכון", אלבומו השלישי והמשובח, אמיר דדון פותח שוב את מכאובי ליבו לקהל מאזיניו ומשחרר את "בנאדם", שיר ראשון מתוך אלבום חדש ורביעי שבדרך.
השיר כולל את סימן ההיכר המוכר של דדון, שנע בו במקום הטבעי לו (בלי לסטות ימינה או שמאלה), איפה שהוא מרגיש הכי "בטוח" לחשוף עצמו בפנינו ומעבר לטקסט וללחנים הנוגעים, האישיים והמרגשים הוא "על הדרך" מניב מטבע לשון חזק: "אף פעם לא נשברתי, רק התפרקתי מבפנים". ושום מילה נוספת שאכתוב לא תמצה זאת יפה כמו המשפט הזה.
***
רמי קלינשטיין - יפה שבא לבכות
כדור שינה. היססתי שמא בלעתי אחד כזה או שזה פשוט "יפה שבא לבכות", השיר החדש של רמי קלינשטיין שהרדים ושעמם אותי למוות.
קלינשטיין הוא אחד הכישרונות הגדולים בשמי המוזיקה המקומית, גאון מוזיקלי עם רזומה מכאן ועד להודעה חדשה, אך לשחרר שיר תפל שלא מתרומם ולא מתפוצץ עם רגש כמו שרק הוא יודע - זה מביש ואף מעליב, כמאזין.
הטקסט הנפלא של שחף וולמן והלחן המלודי והמתקתק של קלינשטיין יכלו להלהיב יותר לו קלינשטיין לא היה שוכח את הרגש בבית ומתאמץ קצת יותר להביא מקוריות ומשב רוח מרענן ולא לנוח על זרי דפנה יוקרתית (וראויה) שמונעת ממנו את הסקרנות והתשוקה המוזיקלית כפי שזה מתבטא בשיר זה. לפחות כפי שזה נשמע בשיר הספציפי הזה.
***
דיקלה - הו ליבי
אותה גברת בשינוי אדרת. זה מה שדיקלה מגישה לנו: בכי, שיברון לב ו"אוי אוי אוי כואב לי". הפעם זה קורה בשירה החדש "הו ליבי" שנשמע כמו קודמיו עם טוויסט מלודי קטן, מלנכולי, עצוב ועטוף בקולה הייחודי והחד פעמי.
היא לא חושבת על דבר אחר מלבד להתבכיין מדי שיר בשיר והקונספט הבכייני, שדי עובד לה (ועל כך יישר כח), כבר מתחיל למצות את עצמו ולא לחדש. מילא, אם השיר עצוב - לפחות שהלחן יהיה מעניין יותר ופחות שגרתי וחסר עניין (כמו למשל "אל תלך" או "פסנתר לבן" שלה שהיו הברקה למרות שלירית חזרו על עצמם). מרוב בכי כבר לא רואים דמעות.