כמעט עשור שאתי ביטון מהווה חלק בלתי נפרד מסצינת המוזיקה המסולסלת בישראל. עוד בנעוריה למדה על שלל כלי נגינה - תופים, דרבוקה וגיטרה - ושרה. את שירותה הצבאי עשתה בלהקת הנח"ל ועם שחרורה פצחה בקריירת סולו, שהניבה להיטים כ"פתגם סיני" ו"רק לאמא", שהפכו אותה להבטחה בשמי הזמר הים־תיכוני.



לאורך השנים ניסתה ביטון (30), באר־ שבעית במקור וכיום מתגוררת באזור המרכז, לפרוץ מחסומים ולממש את ההבטחה, אך נתקלה בלא מעט חומות. אחת מהן הייתה השתתפותה בריאליטי "היחידה", שבעקבותיו הוציאה כמה שירים פופיים שלא הצליחו להצליח.



"הייתי בתקופה לא קלה", מספרת ביטון. "הרגשתי שהשירים שהוצאתי פחות עבדו והקהל פחות התחבר אליי. הרגשתי שכל מי שהיה סביבי סגר עלי ולא נתן לי להתבטא עד הסוף - מוזיקלית ומקצועית".



לדבריה, לתחושה תרם גם גם החוזה עם חברת התקליטים הליקון. "האמת היא שכשהייתי תחת חברת התקליטים, הייתי מאוד צעירה ופחות ידעתי מה אני רוצה", היא אומרת. "נתתי לאנשים לכוון אותי למקומות שלאו דווקא תאמו את טעמי האישי, והרגשתי שהם לא באמת ידעו איך למנף אותי תדמיתית ומוזיקלית כמו שאני ראיתי את עצמי. לשמחתי, היום אני כבר לא במקום הזה, לקחתי את הקריירה שלי בשתי ידיים עצמאיות וחזקות, והיום אני מובילה את הדרך, את האסטרטגיה וכמובן את ההחלטות האמנותיות והמוזיקליות. הניצחון שלי במלחמה הזאת הוא שלמרות הכל, המשכתי להילחם ולא ויתרתי, התמדתי ויצרתי לעצמי את הדרך שאני מאמינה בה, עם צוות חדש שמאמין בי ואני בחרתי בפינצטה. יש משפט שאני תמיד חוזרת עליו: 'מי ששורד בסוף הוא רק מי שהמוזיקה בנשמתו'. אחרת אין סיכוי. צריך הרבה כוחות נפשיים כדי לנשום עמוק, להסתכל קדימה ולהמשיך להאמין שזה יכול לקרות לך בגדול".





הצעד הראשון שביטון עשתה הוא השיר החדש, "לא מה שחלמנו", שכתבו תמר יהלומי ויונתן קלימי, והוא סנונית ראשונה מאסופת שירים שעתידים לראות אור בקרוב. "השיר מדבר על סיטואציה כואבת: מצד אחד על מערכת יחסים שנגמרת, ומצד שני על בחורה שלא מוותרת, נלחמת ומלאת תקווה", היא מספרת. "לשיר אני מתחברת דווקא מהמקום של העשייה שלי במוזיקה, אחרי הרבה שנים של עליות וירידות. לרגע לא הפסקתי לעבוד, להופיע ולשמח אנשים".



מה גרם לך, כמי שמזוהה עם הז'אנר המזרחי, להניח בצד את החפלה והסלסולים ולפנות לפופ?
"עברתי עשר שנים של חיפושים אחרי האמת שלי. עולם המוזיקה תמיד רץ קדימה. חשוב לי להיות עדכנית ולהביא לקהל שלי סאונד חדש ועדכני מהעולם. אני חושבת שהיום אני יכולה לקרוא לעצמי זמרת ויוצרת שמשלבת בין מזרח למערב. המזרחיות שבי היא בשילוב הפקות וטקסטים שמדברים לכולם. אני אותה אתי שרוצה לגעת ולרגש כל אחד, לא רק את הקהל שאוהב את המוזיקה המזרחית. אני רוצה להיות זמרת של כולם".



תוציאי אלבום חדש?
"פעם הוצאת אלבום סימלה חתימת תקופה. היום אין משמעות להוצאת אלבום. אני מאמינה בלהוציא סינגל ולתת לו את המקום שלו. בעולם הדיגיטלי, שבו כל אחד מדייק לעצמו פלייליסט אישי, חשיבה על אלבום היא מיושנת. היום כבר לא קונים דיסקים".