60 שנה חלפו מאז היום שבו המוזיקה מתה. היום שבו באדי הולי, ריצ'י ואלנס וג'יי.פי ריצ'רדסון, שלושה כוכבי רוק'נרול מהגדולים באותה תקופה מצאו את מותם בתאונת מטוס. בשעות הבוקר המוקדמות של 3 בפברואר שנת 1959 עלו השלושה למטוס שהמריא מהעיר קליר לייק במדינת איווה במרכז ארצות הברית, וזמן קצר לאחר ההמראה התרסקו בשדה תירס. האירוע הטרגי, שבו מצא את מותו גם הטייס שלהם רוג'ר פיטרסון, קיבל את הכינוי "היום שבו המוזיקה מתה" בעקבות המשפט שהופיע ב"American Pie", הבלדה האלמותית של דון מקלין מ–1971.
המוזיקה מתה זמן לא רב אחרי שנולדה. היא מתה צעירה מאוד. ריצ'רדסון, המוכר בתור "דה ביג בופר", היה בן 28, המבוגר שבחבורה. באדי הולי היה בן 22 במותו, הטייס בן 21, וריצ'י ואלנס היה בסך הכל בן 17. לא רק שהמוזיקה לא הספיקה להגיע לבגרות, היא אפילו לא הספיקה להגיע לסיקסטיז, העשור שבו היא הייתה זוכה ליהנות מפירות עמלה, לחזות במהפכה, לעשות חיים.
הכוכב הגדול ביותר מבין השלושה היה באדי הולי, שנולד בשם צ'רלס הארדין הולי בעיר לובוק אשר בטקסס. הוא נחשב לחלוץ הרוק'נרול המשפיע ביותר של דורו (מלבד אלביס), ובין מעריציו נמנו הביטלס והרולינג סטונס. בוב דילן ראה הופעה שלו כשהיה נער וחייו השתנו. אלטון ג'ון התחיל להרכיב משקפיים הרבה לפני שהיה זקוק להם, כדי להיראות כמו אלילו. להקתו של הולי, הקריקטס, ביססה את הפורמט המנצח של להקת רוק'נרול: גיטרה–בס–תופים ומספיק כישרון כדי לכתוב שירים לבד. הולי השאיר מאחוריו להיטי ענק כמו "That'll Be the Day", "Peggy Sue" ו"Not Fade Away", שהיה להיט גם בביצוע הסטונס. הוא הוציא בסך הכל שלושה אלבומים בחייו.
הולי פירק את הקריקטס ב–1958 ורצה להתרכז בקריירת סולו ולפתוח אולפן משלו. הוא היה זקוק לכסף ולכן ארגן סיבוב הופעות אמריקאי בשם "מסיבת ריקודים חורפית" עם עוד כמה אומני רוק'נרול. השם החם בתוכנית היה ריצ'י ואלנס.
הבמבה של ואלנס
אף שהוא נראה בן 50 בתמונות, ואלנס היה בסך הכל בן 17. הוא נולד בשם ריצ'רד סטיבן ואלנזואלה בעמק סן פרננדו בדרום קליפורניה למשפחה של מהגרים ממקסיקו. הוא היה הלטינו הראשון שחדר למיינסטרים של הרוק'נרול, ויש המחשיבים אותו לאבי ה"צ'יקנו רוק" - רוק של מקסיקנים–אמריקאים. אי לכך אחד הזרמים של הצ'יקנו רוק שמר אמונים לסאונד הרית'ם אנד בלוז והרוק'נרול הפיפטיזי, גם שנים אחרי שהמיינסטרים התרחק משם.
הקריירה המוזיקלית של ואלנס ארכה שמונה חודשים בלבד. הוא הניב כמה להיטים, כמו גרסת רוק'נרול לשיר העם המקסיקני "לה במבה". כשיעצו לוואלנס, שהיה מחובר מאוד למורשת המקסיקנית שלו, להקליט לשיר גרסת רוק'נרול, הוא היסס תחילה. בסוף הוא הסכים והשיר נכנס לטופ–40 של המצעד האמריקאי ב–1958 ונחשב לקלאסיקה. "לה במבה" של ואלנס הוא השיר היחיד שאיננו מושר בשפה האנגלית שנכנס לרשימת "500 השירים הגדולים של כל הזמנים" של מגזין ה"רולינג סטון".
אף שהוא השיר שהכי מזוהה עם ואלנס, "לה במבה" בסך הכל יצא כבי–סייד לסינגל "דונה", שיר אהבה רומנטי בניחוח "אסקימו לימון" שכתב על חברתו דונה לודוויג. השיר צעד במקום השלישי במצעד כשוואלנס מת, ועלה למקום השני שלושה שבועות לאחר מכן. ואלנס הספיק להוציא בסך הכל שלושה סינגלים בחייו, ואלבום הבכורה שלו יצא חודש אחרי מותו.
סיפור חייו של ואלנס הונצח ב–1987 בסרט "לה במבה" בכיכובו של לו דיאמונד פיליפס. שיר הנושא - קאבר של להקת לוס לובוס ל"לה במבה" - נהיה שלאגר באייטיז והגיע למקום הראשון משני צדי האוקיינוס. כך קיבל ואלנס קרדיט על כתיבת "נאמבר וואן" קרוב ל־30 שנה לאחר מותו.
במחצית השנייה של שנות ה–80 הייתה דונה לודוויג - עתה דונה פוקס - בת 40 פלוס, נשואה בשלישית, אמא ועובדת בבנק משכנתאות בסקרמנטו, קליפורניה. היא לא ציפתה שאור הזרקורים יופנה אליה שוב, אך אחרי צאת הסרט עיתונאים החלו לחפש אותה. לפי הסרט דונה הייתה אהבת חייו של ואלנס והשניים התכוונו להתחתן. בני משפחתו, לעומת זאת, טענו שהם בכלל לא הכירו אותה.
פוקס עצמה אמרה שקשה לדבר על מה שהיה ביניהם במונחים של מערכת יחסים, שהם היו בסך הכל ילדים. אך היא העידה שהוא היה מאוד רומנטי ועדין, ושהם לא עשו יותר מאשר להתנשק. היא אמרה שעד כמה שידוע לה, ריצ'י ואלנס מת בתול. מקורות אחרים טוענים שהיא לא הייתה חברתו היחידה ושאין ספק שזה לא נכון. הם משערים שהוא עשה חיים בהוואי, בזמן שהופיע שם לצד באדי הולי ופול אנקה.
ואלנס טס להוואי במטוס, למרות הפחד שלו מטיסות שנבע מתאונה טרגית שאירעה ב–1957. שני מטוסים התנגשו זה בזה מעל לחצר בית הספר שלו, וכתוצאה מכך נהרגו ונפצעו כמה מחבריו. ואלנס לא היה בבית הספר באותו היום, שכן היה בהלווייתו של סבו, אך האירוע צילק אותו. על מנת לקדם את הקריירה שלו הוא נאלץ לעשות שני דברים: לפרוש מבית הספר ולהתחיל להתרגל לטוס במטוסים.
מסיבת הריקודים החורפית
בנוסף לוואלנס ולהולי, כללה "מסיבת הריקודים החורפית" גם הופעות של "דה ביג בופר" והלהקה הווקאלית האיטלקית–אמריקאית מהברונקס, דיון אנד דה בלמונטס, שהצטיינה בהרמוניות קוליות. ג'יילס פרי ריצ'רדסון ג'וניור זכה לכינוי "דה ביג בופר", משום שהיה בחור גדול ואף שיחק פוטבול בתיכון. הוא היה כוכב רוקנ'רול עם לוק רוקאבילי, שגם כתב שירים לאחרים.
ב–1958 הוציא את הלהיט החרמני–הומוריסטי "Chantilly Lace" ("תחרה צרפתית"), שבו הוא מפלרטט עם הבחורה שלו בטלפון. בתגובה ג'יין מנספילד, אחת מסמלי המין הבלונדיניים של שנות ה–50, הוציאה שיר בשם "That Makes It", המדמיין מה הבחורה אומרת לו מהצד השני של הקו. בתחילת שנות ה–70 הפך המוזיקאי ג'רי לי לואיס את השיר הזה ללהיט קאנטרי גדול. בנו של "ביג בופר" נולד חודשיים אחרי מותו. הבן פצח בקריירה מוזיקלית תחת השם "ביג בופר ג'וניור" ואף הופיע עם חקיין באדי הולי על אותן במות שאביו והולי הופיעו בהן.
בנוסף להולי, ואלנס ו"ביג בופר", יצאו לסיבוב החורפי גם הזמר פרנקי סארדו, שהיה מופע החימום ושלושה נגנים שליוו את כולם: טומי אולסאפ (גיטרה), וויילון ג'נינגס (באס) וקארל באנץ' (תופים). למזלם הם לא היו על אותה טיסה שהביאה למותם של חבריהם למופע.
"מסיבת הריקודים החורפית" הייתה אמורה להתקיים במשך שלושה שבועות ב–24 ערים שונות. סיבוב ההופעות שנפתח בעיר מילווקי שבוויסקונסין ב–23 בינואר 1959 היה אסון מההתחלה. כל 11 האומנים היו דחוסים יחד באוטובוס לא מחומם. הנסיעות היו קשות ומתישות, ובשבוע הראשון האוטובוס הספיק לשבוק פעמיים. וכשכבר הגיעו ליעדם, נאלצו האומנים להופיע במועדונים קטנים בעיירות קפואות בחלקו העליון של המערב התיכון. כתוצאה מכך קיבל המתופף קארל באנץ' כוויות קור בכפות רגליו ונאלץ לעזוב את סיבוב ההופעות באמצע.
ב–2 בפברואר הם הגיעו ל– Surf Ballroom בקליר לייק, איווה, שמאז 1979 מעלה בכל שנה "מסיבת ריקודים חורפית" לזכר ההופעה ההיא. בשל בעיות מכניות האוטובוס הגיע לאולם באיחור ניכר, רק שעתיים לפני ההופעה. תחזית מזג האוויר להמשך לא הייתה מבטיחה: מינוס 8 מעלות, רוחות ושלג קל. לנוכח התחזית החליט באדי הולי שהוא לא מתכוון להמשיך לנסוע באוטובוס הקפוא והמקרטע, ועוד באותו לילה הזמין מטוס מחברה מקומית כדי לטוס לתחנה הבאה: מורהד, מינסוטה. המחשבה הייתה שהטיסה גם תחסוך לו ולמי שיצטרף אליו זמן, כדי להספיק לכבס את בגדיו ולנוח לפני ההופעה. מה שהולי לא לקח בחשבון שמזג האוויר כלל לא היה אופטימלי לטיסה.
במטוס היו שלושה מושבים בלבד בנוסף למושב של הטייס, כך שהיה צריך להחליט מי יטוס עם הולי. מי היה אמור לטוס מלכתחילה, ומי היה הראשון שהולי הציע לו מושב? הדעות חלוקות. על פי רוב הגרסאות חברי דיון אנד דה בלמונטס ויתרו על התענוג בטענה ש–36 דולר עבור מושב בטיסה זה יקר מדי. ריצ'י ואלנס הציע לטומי אולסאפ להטיל מטבע עבור מקום במטוס, וניצח. ההפסד של אולסאפ במשחק הציל את חייו. למועדון שפתח בשנות ה–70 בפורט וורת' בטקסס, הוא קרא בשם "Tommy's Heads Up Saloon", על שם אותה הטלת מטבע גורלית.
"ביג בופר" התלונן שהוא חולה בשפעת ושקר לו מדי באוטובוס, מה גם שבשל גודלו היה קשה לו להידחס למושבים הקטנטנים. כשהולי שמע שוויילון ג'נינגס ויתר על המושב שלו בשביל "ביג בופר", הוא אמר לו "אני מקווה שהאוטובוס שלכם יקפא". בתגובה צחק ג'נינגס ואמר: "ואני מקווה שהמטוס שלכם יתרסק". ג'נינגס, שהפך לכוכב קאנטרי ענק, ממלכי זרם ה–Outlaw country המרדני של שנות ה–70, סיפר לא פעם שהמשפט האחרון שאמר לבאדי הולי לפני הטיסה שהובילה למותו רדף אותו כל חייו.
המסיבה חייבת להימשך
ההופעה בקליר לייק הסתיימה בסביבות חצות. הולי, ואלנס ו"ביג בופר" נסעו לשדה התעופה מייסון סיטי באיווה ועלו למטוס קל מסוג ביצ'קראפט בוננזה. היעד לטיסתם היה שדה התעופה בפארגו, צפון דקוטה, הסמוכה למורהד. המטוס המריא בסביבות השעה 1:00 בלילה, אך שהה באוויר במשך דקות ספורות. קצת אחרי ההמראה הוא התרסק בשדה תירס. ברגע ההתרסקות הועפו שלושת הכוכבים מהמטוס החוצה ונהרגו במקום. גופתו של הטייס נשארה לכודה בתוך המטוס. מכיוון שהמטוס לא עלה באש, אף אחד לא הבחין באסון עד למחרת בבוקר.
עד היום לא ידוע בדיוק מדוע נגרמה התאונה. יש הטוענים שהמטוס התרסק כתוצאה מטעות אנוש של הטייס הצעיר, שהיה עייף ולא מנוסה דיו, אחרים מצביעים על בעיות מכניות כסיבה לתאונה.
כמקובל בעסקי השעשועים, על אף הטרגדיה "מסיבת הריקודים החורפית" הייתה צריכה להימשך. בובי וי, תלמיד בית ספר בן 15 מפארגו, החליף את באדי הולי בהופעה הבאה. זה היה אתגר לא פשוט, אך ההופעה הייתה הצלחה, וכך הוזנקה הקריירה שלו והוא הפך לאחד מאלילי הנוער הראשונים של תחילת שנות ה–60. ג'נינגס, ואחר כך זמר בשם רוני סמית' שרו את שיריו של הולי במקומו בהופעות הבאות. בהמשך גויסו שלושה אלילי נוער - ג'ימי קלנטון, פרנקי אוולון ופביאן - כדי לסיים את סיבוב ההופעות. הסיבוב הסתיים בספרינגפילד, אילינוי ב–15 בפברואר 1959 כמתוכנן, ואף ששלושת הכוכבים המקוריים נספו במהלכו, לא בוטלה ולו הופעה אחת.
"היום שבו המוזיקה מתה" נחשב לאחד התאריכים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של הרוק'נרול: ביחד עם המוזיקה מתה גם התמימות שאפיינה את הימים הראשונים של הז'אנר. כצפוי, האירוע גם הוליד את אחד המיתוסים הגדולים של תולדות הרוק, הידוע בשם "קללת באדי הולי". האגדה מספרת שכל מי שהיה קשור לבאדי הולי נתקל במזל רע. אתרי אינטרנט פורשים רשימות של טרגדיות רבות שקרו לאנשים שהיו קשורים לכוכב המנוח.
אשתו של הולי, מריה אלנה, למשל גילתה על מותו מדיווח בטלוויזיה. היא הייתה בהריון עם ילדם הראשון וכתוצאה מההלם הפילה את העובר. אחרי אותו מקרה הרשויות הנהיגו כלל חדש: לא מוסרים בכלי התקשורת שמות של הרוגים לפני שמוסרים הודעה למשפחות. עוד דוגמה היא מותו של קית מון, מתופף להקת ה–Who, שמת בלילה שבו ראה את הסרט הביוגרפי על הולי, "סיפורו של באדי הולי". זה היה ב–7 בספטמבר 1978, אילו הולי היה חי, זה היה יום הולדתו ה–42. רוברט גיטלר, שכתב את התסריט לסרט, התאבד יומיים לפני עלייתו לאקרנים.
ויש עוד: רוני סמית, שהחליף את הולי בסיבוב ההופעות, התמכר לסמים ותלה את עצמו בבית החולים הפסיכיאטרי בגיל 20 וקצת. והסיפור המצמרר מכולם הוא סיפורו של דיוויד בוקס, שהחליף את הולי לתקופה קצרה בתור זמר להקת הקריקטס. כמו הולי, גם הוא מת בתאונת מטוס, שבה נהרגו שלושה אנשים נוספים. הוא היה צעיר בחודשים ספורים מהולי.
זה רק חלק קטן מסיפורי הקללה. למעשה, המאמינים בקללה מצאו דרך לקשר כל טרגדיה בהיסטוריה של הרוק'נרול לבאדי הולי. אפילו קורט קוביין - הפנאטיים ישמחו לספר - התאבד אחרי שהתחפש לבאדי הולי בקליפ של שירם של נירוונה, "In Bloom".
מלבד "קללת באדי הולי" ישנן גם אגדות על תחושות מוקדמות ונבואות. האגדה מספרת שהולי ואשתו מריה חלמו חלומות נבואיים מבעיתים לפני התאונה. בינואר 1958 קראו למפיק הבריטי האקסצנטרי ג'ו מיק בקלפי טארוט, והקלפים גילו לו ש"באדי הולי ימות ב־3 בפברואר". מיק המבוהל סיפר על כך להולי, שמצדו לא היה מודאג כי 3 בפברואר כבר עבר. הוא לא חשב על זה ש־3 בפברואר יגיע גם בשנה הבאה.