בשבוע שעבר השקנו ב"מעריב אונליין" את מדור המוזיקה החדש – "חם באוזן" שיסקר את מיטב הסינגלים הישראלים החדשים של השבוע ואתם בחרתם בשירו של בניה ברבי - "עכשיו הלב פתוח" בתור השיר שעשה לכם את השבוע. אז מי יהיו האמנים שיעשו לכם את השבוע הזה?
קלאסה
בשקט בשקט, בלי רעש וצלצולים, שחררו בסוף השבוע האחרון עילי בוטנר ואביב אלוש שיר משותף נוסף בשיתוף סמסונג ומרכז "נא לגעת" (מרכז תרבות ואמנות ללא מטרות רווח). לאחר "הכי קרוב אלייך" שיצא לפני כתשעה חודשים ונחשב לאחד הלהיטים הגדולים אשתקד, מגיע תורו של "כל יום" שממשיך את הקו הרוקיסטי הבועט שתפור היטב לקולו המחוספס של אלוש ובדומה לקודמו כולל גם הוא מלודיה קליטה, ליריקה קלילה ורומנטית והמון רגש ונשמה.
ארקדי דוכין לפעמים נשמע לי כיוצר המנונים. לאחר שעשה זאת לפני לא מעט שנים עם "מי אוהב אותך יותר ממני?", הוא מבריק עם "כועס", שיר ראפ דוכיני שבו הוא מוציא את כל הכעס והתסכול מהמצב המדיני והחברתי בדרך האידאלית שהוא מכיר - המוזיקה.
בין אם אתה ימני, מרכז או שמאלני, אתה לא יכול שלא להתחבר למילים שנועדות לפקוח לכל תושב בארץ את העיניים ולשפוך את משנתו של דוכין כמראה לחיים בארץ. מבריק.
סבבה
רגע לפני שכוכבי "הכלה מאיסטנבול", אוזגאן דניז ואסלי אנבא מגיעים לישראל באפריל, משחררים חברי "הפרויקט של רביבו" גרסה עברית ראשונה לשיר הנושא מסדרת הקאלט – "אין סוף לאהבה".
אמנם השיר זוכה לביצוע מעולה של חברי הפרויקט, אך הטקסט הרומנטי הסטנדרטי והקאבר העברי לא מעניינים במיוחד, אלא מצטיירים בעיניי כגימיק ניצול מומנטום טיפוסי, סתמי ומיותר, בייחוד לאור שיר שנחרש כבר טו מאץ' בתקופה האחרונה וגרסה עברית שלו די מיותרת וחסרת סיכוי להיזכר בטווח הארוך. שיר וביצוע טובים. מקורי ומסקרן? לא כל כך.
רמי קלינשטיין מודל 2019 קורץ לנישת הפופ העכשווי עם שיר חדש ומקורי מאד שמצטייר בעיניי כמדמה דיאלוג של ישראלי עם אלוקים. גיבור השיר רוצה לספר לאלוקיו על המציאות הלא פשוטה שלנו בארץ ומבקש ממנו להקשיב לו.
הדבר הראשון ששבה אותי הוא בעצם הטקסט של אליה רוסיליו. טקסט מהסוג המיוחד והבלתי שגרתי שמצליח לתפוס אותך. הלחן של קלינשטיין משרת היטב את הטקסט ולמעשה שוזר בו את טביעת חותמו הייחודית.
זה לא שיר שתפס לי את האוזן בשמיעה השנייה וגם לא הרביעית, אבל זה כן שיר קליינשטייני טיפוסי שמוכיח כי איכות היא לא מילה גסה.
איתי לוי חותם את עונת החורף עם בלדת פופ ים תיכונית חדשה - "קעקוע על הלב", שיר אהבה סטנדרטי על יחסים של בינו לבינה, בו מציג לוי את איכויותיו כזמר נשמה.
הלחן קליט והטקסט השגרתי לא מחדשים במיוחד ולא מסקרנים, אבל כן מתאימים ללוי וכן מצליחים לרגש, כך שבמובן הזה, השיר מספק את הסחורה.
באסה סבבה
לאחר שהפסידה בגמר "הכוכב הבא לאירוויזיון", מוציאה מאיה בוסקילה שיר חדש מאלבום חדש שבדרך - "הלב שלי עומד למכירה", פופ המתאים למידותיה הקוליות ובו נכנסת בוסקילה לדמות גבר השר לאהובתו שעזבה.
השיר מתאים לקולה של בוסקילה ומונע ממנה מלהגזים במניירות אלא בעיקר להביא את מאיה הכנה והמרגשת כפי שהתאהבתי בקולה מימי "סיפור מכור". למרות זאת, מה שדי צורם לי וקלקל לי את ההנאה זו השגיאה התחבירית בהגייה והדיקציה הקלוקלת.
בפזמון שרה בוסקילה: "העיר הזאת שמחה, או מפוצצת בשקרים". בוסקילה שרה זאת עם צירי (BESHKARIM), בעוד שבעברית תקנית ונורמטיבית יש לשיר זאת עם חיריק (BISHKARIM).
לכן הייתי מצפה מזמרת מקצועית בסדר גודל שכזה, לשים דגש גם על עברית נכונה שיכולה להפוך שיר מבסדר למעולה.
חשבתם פעם מה הקשר בין מוטי טקה למיק ג'אגר? אז כנראה שהתשובה היא ה"רולינג סטונס", שזה שם שירו החדש של טקה שחולק כבוד ללהקת הרוק הבריטית המיתולוגית עם הסולן מיק ג'אגר.
טקה משחרר בלדה רומנטית שנשמעת כמו שאר שיריו, לא ממריאה לאורך השיר ודי מתפספסת, למרות הרגישות הטוטאלית שטקה מבצע אותה. ציפיתי ליותר מקוריות.
עף לי הסכך!
זה כבר כמה שנים שאני עוקב אחרי היוצרת והזמרת דניאל רובין, שגרמה לי להתאהב בה נואשות בזכות הלחנים המלודיים והטקסטים האישיים והרגישים שהוציאה לאוויר העולם עם קולה המהפנט שסוחף אותך לשמוע אותה עוד ועוד.
השבוע שחררה שיר חדש בשם "הסיפור בגדול", שיר שמתחיל בעיבוד מינימליסטי של פסנתר ושירה ומתפתח לגיטרות, כלי הקשה ותופים, בס וכינור ולמעשה מציג ווקאליסטית נהדרת ובעיקר סינגר-סונגרייטרית כישרונית שאין לי באמת דרך להסביר זאת, אבל מצליחה דרך המוזיקה לגרום לצביטה נעימה בלב ולהתרגש. מצפה לשיריה הבאים.