דרך ארוכה עבר המלחין יוסף ברדנשווילי מאז שעבד במכולת ב־95', אז עלה לארץ מגיאורגיה, עד שהיה למלחין הישראלי המעוטר ביותר בפרסים. אליהם יצטרף היום, בטקס הענקת פרסי אקו"ם (20:00), בבית היוצר בנמל תל אביב, פרס הישג השנה במוזיקה על שם המלחין מנחם אבידום. "פרסים מעודדים ליצור והם סוג של הכרה", אומר ברדנשווילי.
הפרס מוענק לו הפעם על יצירתו "הכל הוא מראה", שאיננה אלא מחזור שירים ובה שזורים אלה באלה שיר עם גיאורגי, סונטה של שייקספיר, שיר מאת מירון ח. איזקסון, פסוקים מהתלמוד, ציטוט מתוך עקרונות האמונה של כנסיית החירות היפנית השלמה ולבסוף - ציטוטים מזרתוסטרא, וכל אלה בשפות גיאורגית, אנגלית, עברית ופרסית. "המוטיב השולט ביצירה הוא של חיים ומוות, והוא מסמל פרידה מהמנצח זובין מהטה, שהזמין אותה לקראת סיום כהונתו כמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית, שביצעה אותה בביצוע בכורה יוצא מהכלל", מספר ברדנשווילי. "אם היה לי חלום לפני שעליתי לארץ זה שמנצח גדול כמו זובין מהטה ינצח על יצירה שלי. אני שמח שזה קרה כמה פעמים".
ברדנשווילי (71), תושב בת ים, נולד בבאטומי ("עיר יפהפייה של הרים וים על גבול טורקיה"), בנם של מורה להיסטוריה וצייר. חצוצרה הייתה הכלי הראשון שלו, וכשהתקבל לתזמורת כלי נשיפה שהוקמה בבית ספרו, החל במקביל להלחין. אולי זה יפתיע, אבל בראשית דרכו התקיים מנגינה בתזמורות ג'אז, "מה שעוזר לי כיום בהלחנה להצגות ולסרטים".
ברדנשווילי הוא מלחין פורה ורב־פנים, שבמאזנו גם אופרות, סימפוניות, יצירות לבלט ועוד. "חוץ מהתפילות של יהודי גיאורגיה, לא הכרתי מוזיקה יהודית עד 68'", הוא מודה. "אחרי מלחמת ששת הימים קיבלנו כמה לוחות שנה מהארץ, שבהם היו מוחבאים התווים של 'התקווה' ושל עוד שירים בעברית. החלום שלי היה לעלות לישראל בעקבות קרובים שלי שעלו שנים קודם, כולל המשפחה של ירמי ברדנוב, מהצנחנים הגיבורים".
מדוע השתהיתם בעלייה ארצה עד 95'?
"זה היה צריך לקרות הרבה שנים קודם לכן. אבא שלי אמר - 'קודם תגמור את הלימודים באקדמיה למוזיקה ואז נצא'. בינתיים פרצה מלחמת יום הכיפורים וכל התוכניות השתנו".
לדבריו, כשעלה לארץ ("מתוך ציונות") לא היו לו אשליות. "ידעתי מראש שיהיה קשה", הוא מספר. "הרגשתי כאילו מישהו הלך לפניי ואמר לי: 'תלך, תלך, יהיה בסדר, אנחנו שומרים עליך'".
עבודת ההלחנה הראשונה שלו בארץ הייתה להצגה "פעורי פה" של חנוך לוין בקאמרי. הבמאי הגיאורגי רוברט סטורואה, שהוזמן לביים את ההצגה, התנה זאת בהזמנת מוזיקה אך ורק מברדנשווילי, מי שלפני שנים הלחין את המוזיקה להצגה על דרקולה שביים. "כמעט לא ידעתי מילה בעברית, וכבר הלחנתי לתיאטרון חשוב בארץ", מציין ברדנשווילי, שמאז הלחין כמעט לכל התיאטראות כאן.
אחד משיאיו בארץ היה האופרה "מסע אל תום האלף", שיצר עם א"ב יהושע לאופרה הישראלית. "בדיוק עכשיו אני באמצע הכתיבה של אופרה על פי 'הדיבוק', לפי הזמנת האופרה הישראלית במלאת לה 35 שנה", הוא מבשר.
זה לא יהיה המפגש הראשון שלך עם "הדיבוק".
"אתה צודק. ב־98', כשהייתי עדיין עולה חדש, אחת העבודות הראשונות שלי בארץ הייתה המוזיקה להצגה 'הדיבוק בין שני העולמות', שחנן שניר ביים בהבימה. הפעם במאי האופרה עידו ריקלין חיבר את הליברית לפי מבט שלו. הנושא של אהבה בלתי אפשרית שיש ב'הדיבוק' זה משהו שאף פעם לא נגמר ותמיד מסקרן".
ומה חוץ מ"הדיבוק"?
"כעת אני כותב יצירה שהוזמנה ממני מגרמניה, וגם יצירה לתזמורת קאמרטה מירושלים, בניצוחו של אבנר בירון, לזכרו של בנצי שירה, איש גדול שהיה המנהל שלה, ואהבתי אותו מאוד כבן אדם. הוא מילא תפקיד חשוב ביותר בחיים שלי בישראל".
התזמורות בארץ ממלאות את חובתן בביצוע יצירות של מלחינים ישראלים?
"אם אומר לך שלא, זה לא יהיה נכון, אבל אנחנו מצפים ליותר, אפילו להרבה יותר".