הזמרת טאמטה גודואדזה, נציגת קפריסין לאירוויזיון, נחתה בישראל עם המשלחת הקפריסאית שעות ספורות לפני שהחלו מטחי הרקטות מרצועת עזה. עד מהרה גם פורסמו איומי ארגוני הטרור להביא לביטולו של האירוויזיון, אבל בינתיים טאמטה מסרבת להתרגש. "הודיעו לנו על כך, אבל אני מרגישה בטוחה כאן", היא אומרת בראיון בלובי המלון שבו מתאכסנת המשלחת הקפריסאית. "אני מניחה שזה בסדר בשבילנו. אני גם מעדיפה לא לדבר על הנושא. אני רוצה להתמקד במוזיקה שמאחדת את האנשים".
את בוקר שבת הקדישה טאמטה, 38, שנחשבת לפייבוריטית בתחרות עם שיר הפופ REPLAY, לחזרות. "זה היה טוב לפעם הראשונה, עוד נשפר את זה", היא מבטיחה.
זהו הביקור השני שלה בישראל. "הייתי לפני חודש למשך יומיים", היא מספרת. "בעיקר התרשמתי מהאנשים. אני אוהבת את האנשים החמים שיש כאן. כשהם פוגשים זה את זה, נראה כאילו שהם מכירים שנים. אני משערת לעצמי שבימים הקרובים אלמד עוד דברים על ישראל. אני כמובן מקווה להישאר כאן עד הגמר".
אחת הסיבות שטאמטה מעוררת סקרנות כה רבה היא סיפורה האישי יוצא הדופן, שממחיש את הסלוגן של האירוויזיון: Dare To Dream. היא נולדה בטביליסי, בירת גיאורגיה, וחיה שם עד שנת 2001. הוריה התגרשו כשהייתה מאוד קטנה. "אני אפילו לא זוכרת אותם יחד", היא מודה. "הייתי הילדה של אמא. אמא שלי הייתה מאוד תומכת. יש לי אח מנישואים נוספים של אמא, וגם אח ואחות מהצד של אבא".
בגיל 14 וחצי הפכה טאמטה לאם לאני, כיום בת 23. "זה לא נשמע תקין, הייתי ילדה עם ילדה, אבל זו הייתה אז התרבות בגיאורגיה", היא אומרת. "אנשים בדרך כלל התחתנו מוקדם, אבל לא כל כך מוקדם כמו שקרה אצלי. זה היה מוגזם".
איך זה קרה?
"הוא היה בן 16, אני בת 14. הבחור התאהב בי. לא רציתי להתחתן אז, אבל הוא הוציא אותי מחוץ לעיר, וכשאת נמצאת לילה עם גבר - אפילו אם לא קרה כלום - את אמורה להתחתן איתו. כשחזרנו לעיר, אמא רצתה שאחזור הביתה, אבל לקחתי אחריות. חשבתי שעכשיו אני חייבת להתחתן. התחתנתי איתו והיינו נשואים שש שנים. אני אמא מאוד גאה ולא הייתי משנה כלום בחיי. אבל לא הייתי רוצה שאנשים יקראו את דבריי ויחשבו שזה בסדר להתחתן בגיל 14. זה לא נורמלי. התחתנתי, מיד נכנסתי להריון, כשילדתי עדיין לא מלאו לי 15. כמובן שלא הייתי רוצה שהבת שלי תתחתן בגיל כזה. אם היינו עכשיו בגיאורגיה, הבת שלי בטח הייתה כבר נשואה ואני הייתי סבתא. אבל למרות הכל, לא הייתי משנה כלום בחיי".
איך הסתדרת עם הילדה?
"עד שהיא הייתה בת שש, גרתי עם בעלי אצל המשפחה שלו. הם ניסו לעזור, אבל אני יכולה להתגאות בכך שאני בעצם זאת שגידלה את הילדה. אני הייתי האמא. הייתה עזרה מאנשים, אבל בעיקר זו הייתי אני. למדתי באוניברסיטה שפות זרות. הייתי שמה את הילדה בגן והולכת ללימודים".
הרגשת שהילדות שלך נלקחה ממך?
"בחיים את תמיד מאבדת משהו ומקבלת משהו. הבת שלי היא האדם הכי חשוב בחיים שלי. אפשר לראות בזה גם יתרונות. כיום היא גדולה, לא תינוקת, יש לי זמן בשביל עצמי. בחיים האלה הכל נורמלי והכל לא נורמלי. אין נכון או לא נכון. העיקר זה איך את מסתדרת עם מה שיש לך".
איזה יחסים יש ביניכן כיום?
"לאט־לאט נהיינו חברות מאוד טובות. אבל אני חושבת שלא משנה מהם פערי הגילים, עדיין את צריכה את אמא שלך. חברים יש לך, אבל אמא היא אחת. איזנו את היחסים בינינו. אני חברה כשצריך, ואני אמא כשהיא צריכה אמא. הבת שלי גרה איתי ביוון. היא מאוד עצמאית, מפרנסת את עצמה. היא אשת עבודה קשה. היא גם מאוד תומכת בי. עוד כמה ימים היא תגיע לכאן כדי לעזור לי בכל מה שאני צריכה. אני מאוד גאה בה. אני משערת שגם היא מאוד גאה בי".
בצמרת המצעדים
לאחר גירושיה החליטה טאמטה לעבור ליוון, לאתונה, ולחיות שם לצד אמה. "אמא עזבה את גיאורגיה כשהילדה שלי הייתה בת חמישה חודשים", היא מספרת. "כמו הרבה נשים מחבר העמים לשעבר גם היא החליטה לעזוב לחו"ל כדי לעבוד, לפרנס ולתמוך במשפחה שלה. מאוד התגעגעתי אליה. זה לא היה קל לשכנע את בעלי להתגרש, אבל הייתי מספיק חכמה לקבל כמה החלטות. כמובן שהוא חשב שעדיף לאני לחיות בארץ אחרת. ביוון ניסיתי לעזור לאמא שלי, עבדתי כבייביסיטרית. שנה וחצי אחרי שהגעתי, אמא שמעה על אודישנים לריאליטי השירה GREEK IDOL. היא הציעה שאנסה לגשת לאודישן".
איך הגבת?
"אמרתי לה שיהיה קשה, שזה לא ילך. הרגשתי ככה לא כי חשבתי שאני לא יכולה לשיר טוב, אלא כי הייתי זרה, לא דוברת השפה. בתור ילדה בגיאורגיה אמא כל הזמן הייתה לוקחת אותי לכל מיני תחרויות. מגיל שש הייתי שרה בכל מיני אנסמבלים. בסופו של דבר אמרתי לה: 'אוקיי, אעשה זאת בשבילך'. עברתי את השלב הראשון, השני וכך הלאה. הייתי אז בת 23, החלטתי להפסיק לדבר אנגלית ולהתרכז ביוונית. ניגשתי לתחרות, זכיתי במקום השני וככה בעצם הכל התחיל".
ב־2006 יצא האלבום הראשון שלה. "לקח לי שנתיים מאז התחרות להחליט מה אני רוצה, למצוא את השיר הנכון", היא מספרת. "זו הייתה הצלחה מאוד גדולה. אני רק שרה. עדיין לא ניסיתי לכתוב מוזיקה או מילים. אבל אולי זה עוד יגיע. בינתיים אנשים מוכשרים כותבים בשבילי, ואני ממש שמחה לעבוד איתם".
עד כה הוציאה טאמטה ארבעה אלבומים, 12 סינגלים ו־26 קליפים. רוב הסינגלים שלה כבשו את צמרת מצעדי ההשמעות לאורך השנים. כיום היא נחשבת בין האמנים המובילים והמשפיעים ביותר בתעשיית מוזיקת הפופ ביוון. בינתיים היא מופיעה ביוון, בקפריסין, "ואחרי האירוויזיון נראה מה יהיה הלאה", היא מחייכת.
בגיאורגיה, ארץ הולדתה, היא מוכרת בעיקר בזכות העובדה ששימשה שם במשך שלוש שנים כשופטת בתחרות הריאליטי "אקס פקטור"יים גם שפטה בתחרות זו ביוון. "אני שמחה מאוד ובת מזל לעשות מה שאני באמת אוהבת ולתמוך באנשים שאני אוהבת", היא אומרת. "אני תומכת במשפחה שלי וזה גורם לי להרגיש טוב מאוד, כי בזמנו הם תמכו בי".
איך את חווה את התהילה?
"כמובן שזה דבר נפלא. זה היה תהליך. לפני כמה שנים היה לי מאוד קשה לומר שאני גאה במה שהגעתי אליו. עכשיו אני כבר לא מתביישת. אם תסתכלי על החיים שלי, תראי שזה לא היה פשוט. אבל למי החיים פשוטים? עכשיו אני מגשימה את החלום. תמיד היה לי חלום לשיר. כשאת כבר שרה, את גם רוצה להתפרסם".
האמנת שתגיעי לאירוויזיון?
"למדתי על האירוויזיון כשעברתי ליוון. שם זה היה מאוד פופולרי. ניסיתי כמה שנים להתקבל, זה לא קרה. עכשיו אני כאן".
כשהצ'אנס הגיע
אף על פי שהיא גרה ביוון, טאמטה כאמור מייצגת את קפריסין בתחרות. "אמנים קפריסאים עושים קריירה ביוון ולהיפך", היא מסבירה. "זה כמו אותה מדינה בשבילנו, רק הדגל שונה".
את אופטימית לגבי אפשרות של זכייה?
"כמובן שכולם רוצים את המקום הראשון, אבל בעיקר אני רוצה שאנשים שתמכו בי לאורך שנים יהיו גאים. אם אנצח, אהיה מאוד שמחה וגאה".
אחד המתמודדים מול טאמטה הוא הנציג הישראלי קובי מרימי עם שירו HOME. היא זוכרת את הקרב הצמוד שהתנהל בשנה שעברה בגמר האירוויזיון עד הדקה האחרונה בין נטע ברזילי לבין הנציגה הקפריסאית, אלני פוריירה. "כבר מההתחלה מאוד אהבתי את השיר TOY של נטע", היא אומרת. "זה היה מאוד מקורי, היא הייתה מאוד מקורית. אני מקווה לפגוש אותה יום אחד. תמכתי בה. אבל כשזה הגיע לקרב בין קפריסין לישראל - למרות שאני אוהבת את ישראל ואת האנשים בה - רציתי שקפריסין תזכה. אני קודם כל בעד גיאורגיה, קפריסין, יוון ואחר כך כל השאר".
מה ההימור שלך?
"אירוויזיון זו תחרות שהיא תמיד לא צפויה. אף פעם את לא יודעת מי יזכה. את רואה מדינות פופולריות שמדורגות בהתחלה גבוה, ובסוף הן נמצאות בתחתית. אני מוכנה לכל. אנסה לעשות את הטוב ביותר, ומה שיקרה יקרה. מבחינתי כל אחד בסופו של דבר הוא הזוכה. את לומדת המון דברים בתחרות הזאת. זו חוויה בשבילי. באתי ליהנות".
ויש לה עוד מסר להעביר לעולם: "תעזו לחלום. חלומות באמת מתגשמים. אני יכולה להיות אחת הדוגמאות לכך. תמיד ידעתי שאני יכולה לשיר טוב. הייתי צריכה רק את הצ'אנס. כשהצ'אנס הגיע, ניצלתי זאת. לא פספסתי אותו".