בשנה הבאה, כלומר בעוד פחות מחודש, תחגוג הזמרת הבלגית-איטלקייה הבינלאומית המצליחה לארה פביאן את יום הולדתה ה-50. לרגל המאורע, החליטה לחגוג זאת עם הקהל הישראלי בהיכל "מנורה מבטחים" במופע מיוחד שהתקיים אמש.
לפני שאכתוב דעתי על המופע, קצת רקע: פביאן החלה את הקריירה שלה באמצע האייטיז ובאמתחתה (עד כה) 22 אלבומים, כשהאחרון, Papillon יצא ממש השנה. בין להיטיה המוכרים (כאלו שנכתבו עבורה וכאלו שהפכו לקאברים מזוהים עימה): Adagio, Je T'aime, Caruso, Je Suis Malade ועוד רבים וטובים שהפכו אותה לאחת הזמרות האהודות בעולם.
פביאן, הנשואה למפיק הצרפתי-יהודי ז'ראר פוליצ'ינו, חובבת ישראל מושבעת וזכורה גם הופעתה המצמררת בחגיגות ה-60 לעצמאותה של מדינת ישראל בה ביצעה את "חורשת האקליפטוס" בעברית.
פביאן, שבמהלך הקריירה מכרה למעלה מ-20 מיליון אלבומים ונחשבת לאחת הזמרות המצליחות בצרפת ובאירופה, עלתה לבמה הישראלית בפעם הרביעית לאורך הקריירה, בנונשלנטיות נטולת מניירות וגינוני "דיווה" מיותרים, כשהיא פותחת את הערב באומרה בעברית: "ערב טוב תל אביב, תודה רבה לכם".
עם זאת, בתחילת המופע, קטעי הקישור היו בעיקר בצרפתית מה שהיה די בעייתי לקהל המקומי, כולל כותב שורות אלה שאינו דובר את השפה ודיאלוג באנגלית עם הקהל לכל אורך המופע יכל להיות יותר אפקטיבי לקהל ישראלי. בסופו של דבר פביאן עברה לקטעי קישור שרובם היה באנגלית.
לאורך המופע ביצעה פביאן יחד עם שלוש זמרות הליווי הכישרונית שלה את מיטב להיטיה בקולה הקטיפתי שנותר עוצמתי, כמו לא חלפו 30 שנה מאז החלה את הקריירה (קולה אף השתבח).
נוכחותו הבולטת של קולה הייתה איתנה מספיק בכדי להחזיק הרכב מינימליסטי הכולל מלבד זמרות הליווי גם פסנתרן ותקליטן שעטפו אותה בעושר מוזיקלי עם וייב בינלאומי שובה לב. היא סיפרה במשך הערב על עצמה, על הוריה ועל השירים השזורים בצמתי חייה.
מבחינתי, רגעי שיא הערב כללו ביצועים מופלאים כמו הקאבר ל-take me home country roads של ג'ון דנבר, הביצוע של פביאן ל-je suis malade בו כמו התאבדה בביצוע הטוטאלי וריסקה לי את הלב והדובדבן שבקצפת חיכה לפינאלה - ביצוע מרטיט בעברית מאומצת אך מצמררת ל"חורשת האקליפטוס" המיתולוגי של נעמי שמר, ביצוע שלא השאיר אף עין יבשה.
לסיכום, פביאן הוכיחה שגם בגיל 50 אפשר להישמע ולהתרוצץ על הבמה כצעירה בת 20 עם כריזמה מטורפת, אנרגיות בלתי נלאות ותשוקה שלא דעכה לכל אורך המופע שללא ספק משאיר טעם של עוד.