בא ההגנה לישראל התחדש השבוע בחיילת חדשה, טוראית נועה קירל, מה שהפך מיד לקרקס תקשורתי. אבל אחרי צילומי היח"צ, החיוכים בבקו"ם והודעת דובר צה"ל, שלפיה קירל “תקבל יחס שווה ככלל החיילים והמתגייסים", התברר עד מהרה שהתמונה שונה לגמרי. הזמרת הצעירה לא התקבלה ללהקה צבאית, אלא להקה הוקמה עבורה. כלומר, היא תופיע מול חיילים בשיריה, כשהיא מלווה בידי נגנים ורקדנים שיגויסו ללהקה “שלה". סיירת קירל. בנוסף, היא תזכה לתנאים מועדפים, כמו 90 ימי חופשה בשנה לצורך פיתוח הקריירה שלה, והגיוס שלה היה טכני בלבד, כי היא תתייצב בטירונות רק שבועיים אחריו בגלל התחייבויות מקצועיות קודמות.
אני מודה שהאינסטינקט המיידי שלי היה להתעצבן. קשה שלא, לנוכח חוסר השוויון הכל כך בוטה. והעובדה שצה"ל, אולי המערכת הכי לא גמישה שאני מכיר, עשה ממש פליק פלאקים באוויר כדי להתאים את עצמו לקירל, במקום שזה יהיה הפוך. ואני יכול עוד להרחיב ולהפליג פה להרבה נקודות שמחדדות את האבסורד, כמו העובדה שבני בכורי - שמשרת כמ"כ קרבי בגבול הצפון - קופא כבר שבועיים עם חייליו במוצב שהמזגן שלו התקלקל, ובקושי רואה את הבית. וכשהוא מבקש לצאת לצורך אירוע משפחתי עונים לו בשלילה, כי אין מספיק סד"כ. וגו׳.
אבל אחרי ששחררתי קיטור, חשבתי על זה עוד קצת והבנתי שבמונחים של שנת 2020 הצבא פעל נכון. משתי סיבות מקבילות. קודם כל, אנחנו חיים בעולם של סלבס. אפשר לכעוס על זה, אפשר לזלזל בזה, לא יעזור. נועה קירל היא מודל לחיקוי עבור מספר גדול מאוד של בני נוער ישראלים, הרבה יותר מ - נאמר - צעיר אלמוני שמשרת ביחידת עילית, מה לעשות, ולכן יש חשיבות גדולה לעובדה שגם היא מתגייסת לצה"ל, כסוג של דוגמה. מה עוד שאני בטוח שגם בעבר, צעירים ישראלים מפורסמים - כדורגלנים, למשל - זכו להטבות מפליגות מצד הצבא. רק שהכל נעשה באופן יותר שושואיסטי ופחות מתוקשר.
מה שמוביל לסיבה השנייה שקשורה בעידן הנוכחי. בשנים האחרונות שיעור המוטיבציה לשרת בצבא בכלל, וביחידות הקרביות בפרט, נמצא בירידה מתמדת. זה עולה כמעט מכל סקר שנערך בעניין. ב־2017, למשל, נגנז סקר שערך הצבא בקרב מיועדים לשירות ביטחון, וממנו עולה שרק 64% מהנשאלים הביעו רצון להגיע ליחידה קרבית (ב־2010 דובר על 80%). והירידה הזו היא לא רק נחלת היחידות הקרביות. לאחרונה נחשף כי בין השנים 2017 ו־2018 חלה עלייה דרמטית, של 30%, בשיעור הפטורים שניתנו משירות בצה"ל על רקע נפשי.
באופן אישי, אני ממש לא זקוק לנתונים האלה כדי להבין את המצב בשטח. אני מכיר לא מעט בני נוער שלא התגייסו, בדרך כלל בעידודם הנמרץ של הוריהם, לאו דווקא על רקע בעיה אקוטית שמונעת מהם את השירות. ובאופן כללי אפשר לקבוע שאם פעם שחרור מהצבא נתפס כאקט קיצוני, שטומן בחובו גם מחירים לא פשוטים, הרי שהיום מדובר באופציה לגיטימית, שנמצאת על השולחן. המון שולחנות.
ולכן, אם הצבא מנהל קרב אמיתי כדי לבלום את המגמה הזו, הוא עושה נכון בכך שהוא מנסה לגייס - תרתי משמע - דמויות כמו נועה קירל, שנתפסות כמובילות דעת קהל. הצילום שלה במדים יעשה לצה"ל שירות הרבה יותר גדול מהשירות הספציפי שלה בצבא. ובהקשר הזה כדאי להוסיף עוד שם למדורה - גל גדות. העובדה שוונדרוומן שירתה בצה"ל, וגם מקפידה לציין את העובדה הזו בגאווה בשלל הראיונות שהיא מעניקה בעולם, הוסיפה לשירות הצבאי יוקרה וגלאם שאף מסע יחסי ציבור לא יוכל לייצר. במילים אחרות, שווה לבלוע את הצפרדע - וזו חת׳כת צפרדע - של הטבות הסלבס של צה"ל, כדי שלצוות הווי נועה קירל יישאר בפני מי להופיע.
על הסכין:
הבמאי אליאב לילטי מתעד כבר חמש שנים את עו"ד ברק כהן וחבריו למאבק נגד ראשי המערכת הבנקאית. עתה הוא מגייס כסף להשלמת הסרט על “משפט הבנקאים" באמצעות “הדסטארט", בייחוד לאור העובדה שהוא לא זוכה לתמיכה מצד קרנות קולנוע או גופים משדרים, מסיבות ברורות. בקיצור, תבדקו. נשמע כמו השקעה ראויה.
בסוף השבוע הקרוב יעלה לראשונה פסטיבל הגיטרה באילת. כל פסטיבל מוזיקה שקם פה ראוי להערכה ולחשיפה, אבל לפסטיבל הספציפי הזה יש פוטנציאל גדול במיוחד. שילוב של כלי פופולרי ושמות גדולים כמו ברי סחרוף, אהוד בנאי, יהודה קיסר, מיכה שטרית, אלון אולארצ׳יק ואפילו אגדת הגיטרה האמריקאית, סטיב ואי.
"The stranger" (נטפליקס) היא סדרת מתח בריטית המבוססת על רומן של הרלן קובן. הגיבור הוא מצליחן שיש לו הכל, עד שיום אחד אישה זרה מספרת לו סוד אפל על אשתו, ומאותו רגע חייו הולכים ומתפוררים, במקביל לעוד ועוד סודות שיוצאים לחופשי. לא משהו שלא הכרנו, אבל עשוי מצוין ומותח עד הסוף ממש.