ליאור נרקיס ובן טיפוחיו מושיקו מור איחדו שוב כוחות לדואט (מאז "אחי") והפעם ניסו ליצור שיר חתונות אולטימטיבי שרקח עבורם אופיר כהן. לנרקיס יש ניסיון רב בלהיטי חתונות, ולכן תמוה בעיני שהחליט להקליט שיר כזה אידיוטי – "בנים וגם בנות" שמעבר לעובדה שנשמע כמו מיליון שירי חתונות אחרים ונטול כל מקוריות או ייחודיות, הוא פשוט סתמי ולא מתרומם.
מושיקו מור נשמע בו פרווה ולא מגובש מספיק להרים את השיר, נרקיס נשמע טכני מדי והאווירה שעברה בי לאורך השיר היא חפיפניקית ללא שום עניין או אלמנט באמת סוחף, לעומת נגיד "שגעת טרפת" של נרקיס שגם נטה אמנם לרדידות אבל היה לו פזמון קליט, אנרגיות מחשמלות וכל הנתונים להפוך ללהיט ובצדק. הפעם זה לא עובד, לטעמי.
רוק פופ מיינסטרימי ודנ"א ידוע הם שאופפים את שירו החדש של עדן חסון – "את חסרה לי", שעם פזמון קליט וטקסט על שיברון לב מצליח לעניין אותי, לגרום לי להקשיב לו ולו בשל הכנות בביצוע, המלודיה הטובה והטקסט שאמנם כולל סלנגים עכשוויים, אבל עדיין שומר על רף מסוים של איכות (לא בכל שיריו של חסון מצאתי זאת בעבר). שיר שצפוי להפוך ללהיט תורן עבור הזמר.
עוד עדן, הפעם עדן דרסו, אחת מאמניות ההיפ הופ הכישרוניות והבולטות בתקופה האחרונה בסצנה המקומית (מהדור הצעיר), שחררה את "הכל חוץ מהלב", שאי אפשר שלא להישבות בקסמו.
דרסו, בלוק שלא היה מבייש את ניקי מינאז', לקחה את הגישה הבנאלית של היחסים של בינו לבינה והצליחה להפוך אותה למשהו מקורי, נוגע ובעל משמעות וחוזק: היא מטיחה בפני הגבר שלה האשמות על התנהגותו הקלוקלת, לא משחקת לפי הכללים שלו ומביעה עוצמה נשית, אישית וחסינה מדושבאגים.
הלחן תפור היטב לקולה של דרסו שבביצוע כריזמטי וסוחף מצליחה לסקרן, לעניין ולהביא וייב מרענן לסצנה שהיא פועלת בה.
עילי בוטנר חבר לעומר נצר וגילי יאלו, שני קולות מעולים בסצנת האינדי, לשיר משותף – "חלומות של זרים". הקול המחוספס העוצמתי של נצר יחד עם שירת נשמה באמהרית של יאלו מתמזגים היטב עם הלחן הרוקיסטי והטקסט החברתי רווי המשמעויות: "בסוף זה המוצא שלך מאיפה באו ההורים שלך ומה כל כך מצחיק אותך ה-ר' המתגלגלת בסוף נשארת האמת ולא נצליח לקמט מי שלא במועדון נשאר מחוץ לדלת".
בעוד "השולמנים" מעוררים מודעות חברתית, תפס היוצר והזמר ירמי קפלן יוזמה ושחרר שיר מחאה כמו שרק הוא יודע: "בסוף אני נשאר עם כלום", שיר "ירמי קפלני" אולטימטיבי גם מבחינת הטקסט, גם מבחינת הלחן וגם מבחינת הגרוב המוכר שלו שמביע קולה של תקופה.
"בעידן של חוסר וודאות, משברים כלכליים, התחממות גלובלית, נגיפים וסיבוב בחירות שלישי אין יותר רלוונטי מלשתף אתכם בסינגל החדש שלי", כתב קפלן בדף הפייסבוק שלו. "כל היום יום יום אני עובד – מוסיקה, יצירה ובמות זה אחלה אבל ת'כלס אני עוד עצמאי במדינה שלא ממש סופרת את נתיניה בזמן שאלו עסוקים כל היום בלספור את הכסף שאין. ומשיח לא בא. המרדף אחרי הרייטינג והלייקים, אחרי כל מה שנוצץ (ואינו זהב כלל), אחרי דימויים גדולים מהחיים שכל הזמן שותלים לנו במסכים, משגעים את כולם שנמצאים במרדף בלתי פוסק אחרי הכלום בזמן שכל מה שאנו צריכים הוא בעצם קורטוב נחמה".
לירון עמרם פתח את שנת 2020 שלו עם שיר חדש – "למה את שותקת" שבו הוא לקח את הכיוון הרוקי וה"כסאחיסטי" צעד אחד קדימה, לצד כמובן הסלסול והשירה המיוחדת שלו, כשניכר שהושם בו דגש על העיבוד וההפקה המוזיקלית (שעמרם עשה בעצמו).
מה שאני אוהב בעמרם זה שהוא לא חוזר על עצמו, לא תקוע באותה נוסחה שעבדה לו בעבר ומסתפק בה, אלא הוא יוצא מהקופסא, מתנסה, מעז ומביא לידי ביטוי את הרבגוניות המוזיקלית שלו.
נגה ארז שיחקה אותה בשיר החדש – Views בשיתוף פעולה שלה עם אורי רוסו ואמן ההיפ הופ Reo Cragun והפעם ארז לוקחת את השיר באופן יותר בולט לכיוון ההיפ הופ ופחות לכיוון האלקטרוני (שמזוהה איתה) ומוכיחה כי היא חולשת על לא מעט סגנונות מוזיקליים, יודעת לרקום מציאות תוך כדי השיר ולהתמסר בצורה טוטאלית לקצב ולביט.
במה חדשה: גליסקו (GALISKO) – Look Me (In The Eyes)
עמית גליסקו או פשוט Galisko בבלדת פופ רומנטית פשוטה ורכה שכתבה והלחינה בעצמה להפקה מוזיקלית של בן שופן.
השיר בנוי טוב מבחינת הטקסט והלחן התפורים לקולה של גליסקו, אם כי לטעמי העיבוד קצת בולע אותה והיא נשמעת פחות משוחררת וחופשיה בביצוע, אבל ניכר שיש פה פוטנציאל שחושף יוצרת כישרונית שהייתי רוצה לשמוע עוד חומרים מבית היוצר שלה.